זוכרים איך לפני יומיים (בפוסט קושיה לפסח) השתאיתי נוכח הסתירה בהנחיות הכשרות שמופיעה על מכסה הטחינה של סלטי מיקי?

אז היום הבנתי שלמעשה פיספסתי את הפואנטה, שלא לדבר על כך שממש בגדתי בשליחותי העיתונאית: לא חיוותי את דעתי על תוכנה של הקופסה.

ואל תטעו, סבתא חביבה ואני לא קונים את הזבל הזה (וגם לא משקאות קלים), אבל מאחר שהקופסה הזו (שניתנה לי ע"י בתי) נשארה אצלי אחרי הצילומים, החלטתי לאכול ממנה.

לא, לא 'לטעום', או 'לנסות', או אפילו 'לנסות לטעום', אלא אשכרה - לטבול בה פיתה ולאכול. ומיד עלו במוחי שתי שאלות:

א. למה, למה הם מכניסים כל כך הרבה סבון למאכל הזה?

ב. אנשים באמת קונים בהתנדבות את המזון הזה? מילא החטיפים והמשקאות הקלים - לאלה יש לפחות טעם אטרקטיבי. מילא בניזרי, אסירי החמס, ושאר שבויי השב"ס; אבל לשלם כסף כדי אכול את משחת הנעלים הזו?

הרי במאמץ כל כך קטן (והרבה יותר בזול) אפשר לקחת טחינה גולמית, להוסיף לה מיץ לימון, שום כתוש, פלפל שחור ומלח, ולערבב תוך הוספת מים עד לקבלת הסמיכות הרצויה. רצוי להגיש עם פיתה ואפשר להוסיף לזה שמן זית, פטרוזילה, חצאי טבעות בצל, זיתים שחורים, פלחי עגבניות או שלפי שיבולים (ידקרוך ותמתק דקירתם). ואם אתם ממש מהדרים, תוכלו להכין לעצמכם, בעזרת טוש ומדבקות, תויות כשרות סותרות ולהצמיד לקופסה.

שיר לשירה

מלים: יהונתן גפן, לחן וביצוע: קורין אלאל

המקור: דברי, מלאך שלי, אני יודעת

הנכון: דברי על אח שלי 

חבקי דובים גדולים מתוך שנתך

אנ'לא יודע איך לומר לך

מלים, לחן וביצוע: שלום חנוך

המקור: אנ'לא יודע איך לומר לך כמה שאני אוהב

הנכון: אני לא יודע איך לא מר לך. כמה שאני אוהב

אני סתם אחד שבטח לא יודע כלום

 





את באה לכאן הרבה?

עכשיו אני לומדת לעוף - חושבת על מים, עכשיו אני לומדת לעוף - עוצמת עיניים

טוב, את הכיתוב 'תסתכל לה בעיניים, תישך את השפתיים, עד שזה יכאב' אצטרך לדחות 'עד שתפקח את עיניה'. אולי אני אשמור את זה לתמונה כזו (לכשתזדמן לי):

תותח גוסטב היה התותח הגדול ביותר שנבנה אי פעם. הוא יוצר במפעלי קרופ הגרמניים בהתאם לפקודתו של היטלר שיעד אותו, בתחילת מלחמת העולם השניה לפריצת ביצורי קו מז'ינו הצרפתי.

התותח הזה שקל קצת יותר מ-1300 טון, והיה בעל קנה בקוטר של 800 מ"מ. הצוות שלו מנה 500 איש והוא נע על פסי רכבת יעודיים, דהיינו - לא על כאלה שעוצבו כדי להסיע רכבות, אלא פסים כפולים מיוחדים שנועדו לעמוד בעומסים האדירים שיצר תפעולו של הענק הזה. התותח שירה פגזים במשקל 7 טון למרחק של 38 ק"מ, היה מצוייד במנגון הגבהה בלבד, דהיינו - לא היתה לו יכולת צידוד. על מנת להתמודד עם המגבלה הזו, בנו הגרמנים את המסילה שלו בעקומות שאיפשרו להם להשיג את הצידוד הנדרש.

התותח היה מוסע לאתר  הירי שלו ברכבת (כשהוא מפורק). בהגיעו לאזור הקרבות נדרשו 250 איש שעבדו במשך שבוע כדי להרכיבו. במקביל, הועסקו כמה אלפי חילים נוספים בהקמת המסילה היעודית שנדרשה לתפעולו.

למרות שהתחילו לתכנן אותו באמצע שנות השלושים, השלימו הגרמנים את האבטיפוס הראשון רק ב-1942; כך שהוא לא נוצל ליעודו המקורי - פריצת קו מז'ינו. הגרמנים ניסו לעשות בו שימוש בקרב על לנינגרד, אבל המתקפה שבה הוא היה אמור להשתתף בוטלה. הם הצליחו לתפעל אותו באופן מבצעי רק בקרב על סבסטופול (שבחצי האי קרים) - שם הוא ירה 47 פגזים.

בסרט התעמולה הנאצי הזה מוצגים כמה תותחים גדולים, ביניהם גם גוסטב.

נכון, גם אני מופתע מכך שאני מעלה סרט תעמולה נאצי בבלוג שלי.

ואחרי זה מתפלאים שיש אנשים שמתעטשים בתל אביב.

אבל היטלר תכנן (ואף החל לבנות) תותח גדול הרבה יותר שנועד לירות מצרפת על לונדון. אולי יום אחד אני אספר כאן על הפרוייקט המגלומני הזה. השארו על התדר.

יש לי סימפטיה

מלים: מאיר ויזלטיר, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: נורית גלרון

המקור: יש לי סימפטיה לאנשים שמתעקשים בתל אביב

הנכון: יש לי סימפטיה לאנשים שמתעטשים בתל אביב

האם להיות בך מאוהב

מלים, לחן וביצוע: אביב גפן

המקור: האם להיות בך מאוהב

הנכון: נעים להיות בך מאוהב

האהבה - פנים רבות לה

בהמשך יש גם את 'ואם את רוצה לפרוח - תברחי'. אני, כמו רובכם, שמעתי 'ואם את רוצה לפרוח - תפרחי, כי הכל נובל אצלי'. אבל רק אחרי שדוקא השורה הזו חזרה על עצמה בהמשך, הבנתי שהילד האמביציוזי הזה הולך על פרס נובל. 

אותנטי

עוד לא אהבתי די

מלים ולחן: נעמי שמר, ביצוע: יהורם גאון

המקור: עוד לא ציירתי פרח, עוד לא גיליתי איך תוביל אותי הדרך ולאן אני הולך

הנכון:עוד לא ציירתי פרח, עוד לא גיליתי עץ, תוביל אותי הדרך ולאן אני הולך

אני יודע מה אתם רוצים להגיד, אבל זה לא יעזור; זה שאצלי זה לא מתחרז, לא הפריע לי לשמוע (ולשיר) את זה ככה עשרות שנים.

 עוד לא אהבתי די

זו תמונה מהסוג שכל כך מכביד על סבתא חביבה לקרוא את הבלוג שלי במקום העבודה שלה.