נסיון התנקשות במלכת הולנד שנערך (אם זכרוני אינו מטעני) במאי 2009. בארוע שבו ניסה הנהג - בן 38 לפגוע ברכב בו נסעה המלכה, נהרגו 5 מהצופים.
שדה הקרב של ורדן. נדמה לי שאלמלא הפוטושופ אפשר היה להבחין שפה ושם יש גם מצבות בצורת מגן דוד אשר מקלקלות את השורה (תרתי משמע).
מתוך ויקיפדיה: קרב ורדן היה מהקרבות העיקריים במלחמת העולם הראשונה. הוא החל ב־21 בפברואר 1916, ומחיר הדמים בו היה גבוה ביותר: יותר ממיליון איש נהרגו או נפצעו במהלכו.
צבא גרמניה תקף את צרפת באש ארטילריה כבדה, ולאחר מכן התקדם לחפירות צרפתיות תוך שימוש בלהביורים, לראשונה במלחמה. על אף שגרמניה התקדמה לאט, ותפסה את מבצר דואומון, היא לא הצליחה לתפוס את ורדן עצמה. מטרתה העיקרית, לגרום לצבא הצרפתי "לדמם למוות" נכשלה אף היא, כפי שהוכיחה כמות האבדות הנכבדת בצד הגרמני.
הדוגמנית אנדריאה לימה מציגה את החזיה שעיצב התכשיטן דמיאני בתצוגת האופנה של ויקטוריה סיקרטס שנערכה זה עתה בניו יורק. החזיה מעוטרת ב-3000 יהלומים לבנים, אבני ספיר תכולות ואבני טופז במשקל כולל של 142 קאראט. מחירה נאמד ב-2 מיליון דולר.
מוקדש לכל אלה שהתקשו לעלות על האופניים מהפוסט הקודם.
אלה שהצליחו לעלות על האופניים הסקנדינביים (26 אינטש) מוזמנים לפסוח על ה-28 אינטש עם רמה ולדלג הישר לשלב הבא - F22.
עמוס לביא, השחקן המצויין שנפטר השבוע מסרטן הריאות בגיל 57, נהג לעשן כארבע קופסאות ליום. יהי זכרו ברוך.
לכל הקוראים ששאלו אותי, בהודעות דוא"ל, מה זה "אנין".
דג העטלף המהלך (Walking batfish) חי בזרם הגולף ונוהג להלך, בשעות השפל, בעזרת שני הסנפירים הקדמיים שלו שהתפתחו לרגליים. הבליטה שיוצאת ממצחו היא מעין חכה (fishing rod) שבה הוא משתמש לצוד את טרפו. עובד זר (ע"ע פרסומים זרים) הפנה אותי לאתר שמוקדש לדגים האלה ובו מעלה אחד החוקרים את ההשערה שהאיבר הזה מפריש כימיקלים שמושכים את החלזונות אותם הוא טורף.
כדי לשלב אותה בפוסט, ללא מסגרת, צבעתי את הרקע שלה בצבע הרקע של הבלוג. על מנת ליצור אשליה של קשר לקרקע (כדי שהתמונה לא תצוף לה מנותקת בחלל) יצרתי צללים קטנים מתחת לברכיים.
בדרך לתבור
לא אחת אני מבצע מניפולציות גם בתמונות שנכנסות לפינה הזו. מרבית השינויים נועדו לקרב אותן לאידיאל הירקרק צהבהב של הפנטזיות שלי. הפעם אני מציג את השינויים שביצעתי בצילום הבא:
לפני
תמונה מצויינת עם תאורה מקסימה. אבל החלטתי להגביר מעט את הרוויה והניגוד. במיוחד בכל השטח שמעבר לכביש.
אחרי
הגדלתי מעט את הניגוד והרוויה בכל התמונה. לאחר מכן בחרתי רק את חלקה העליון (זה שמעל הכביש וצמרות הברושים הקרובים) וחזרתי על התהליך פעם נוספת. אני מקווה שהרחקתי לכת מספיק כדי לתחזק את הדימוי הוולגארי שאני מטפח כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
