גם אני הייתי קופץ פעם על אשתי מהארון.

אבל היום יש לנו חדר ארונות. וגם דיסקוסים בעמוד השדרה. כן, הכנפיים כבר לא נושאות אותי באותה הקלות כמו פעם.


"חכה ארבעים שנה, וגם אז מיהרת" אומר פתגם בדואי שמתייחס לנקמת הדם.

גם אחמד (שם בדוי) מהכפר הבדואי השכן שלנו - ערב אל ערמשה, מכיר את הפתגם הזה. למרות זאת הוא הפך לצל של עצמו אחרי ששנים מדודיו רצחו אחד מהחמולה היריבה בכפר. אמנם המשפחה שלו ביקשה סולחה, אבל המשפחה הנפגעת סרבה. הם רוצים נקמה. ובאמת מה יש להם למהר? עכשיו כשהכדור במגרש שלהם? למה לא לחכות עשרים שנה? שכל בני חמולת הרוצח יחיו בפחד יומיומי. ומדובר במאות רבות של אנשים שכולם מועמדים לשלם על הרצח ההוא. וגם הנוקם שיודע שיכנס לכלא למאסר עולם, מה יש לו למהר? למה שלא יקים בינתיים משפחה וימצה את חייו? הוא יוכל להכנס לכלא גם לעת זקנה.

יש להם אמירה נוספת בנושא "הנקמה היא מעדן שצריך לאכול כשהוא קר".

לשכן שלנו יש חתול יפהפה בשם סימבה. מדי יום הוא בא אלינו ותובע, ביללות צורמניות, השלמת הכנסה.

אני לא יודע בדיוק מה אשתי נתנה לו בפעם האחרונה, אבל מאז הוא לא מפסיק לבוא ולנג'ס. חתול מתוק.

גם אני לא ראיתי את הדמיון בין שתי התמונות. במקרה שמתי אותן ביחד. 

יש אנשים שאשכרה בונים גומחות ומדרגות מיוחדות לעציצים.

עד היום השארתי את כל העציצים לאשתי "אני אוהב אותם שתולים בקרקע המולדת ולא מנותקים". אבל היום אני בשלבים ראשונים של תכנון רכב (משאית ישנה, קטר עם קרונות מחביות או טרקטור עם עגלה) שעליו עציצים. אני אציב אותו בגינה. יתכן שיהיו בו חד-שנתיים. עד היום גם בהם לא נגעתי. נראה, אני עוד לא סגור על כלום. הכי טוב זה למצוא גרוטאה של טרקטור ישן קטן, מאלה שישמשו לנוי בקיבוצים.

האופנוע הגדול בעולם?

 לדברי היצרן שלו, ה-Gunbus האופנוע הגדול בעולם.

אמנם אני לא הגעתי לתערוכת האופנועים ההיא באסן, גרמניה, שנערכה בדיוק לפני שנה (בנובמבר 2009), אבל בטח הגיעו לדוכנים שלו כמה נודניקים אחרים עם תמונות דומות לאלו:

מסתבר שהדגם הזה כבר נעשה ביצור סדרתי

גם זה נראה לי יותר גדול מהגנבס. אבל אולי היצרן שלו יכול לטעון שהוא האופנוע הגדול ביותר שנוסע ללא גלגלי עזר, או משהו דומה.


בעיני זהו האופנוע הגדול מכולם
 

לפני
מצויין, אבל קצת אנמי לטעמי

אחרי

טיפלתי בניגוד, צבעתי והוספתי קצת רעש ושמחה.

אותם האנשים שיסכימו איתך, ללא פקפוק, שיש משהו כמו 4 מיליארד כוכבים, יבדקו אותך כשתגיד להם שהצבע טרי.

למה כולם שונאים אותי

כשהגעתי, באיחור של חמש דקות, לפגישתנו הלילית בקפה תמוז שמעתי אותה מפזמת "מי שמאמין לא מפחד, את האמונה לאבד".

- "תגידי" אמרתי כשאני מתיישב מולה ומזמין אספרסו כפול "ומי שלא מאמין?"

- מה איתו?

- האתאיסטים פוחדים לאבד את האמונה?

- לא

- אז מי כן?

- אף אחד כנראה

- אז מה המשמעות של המלים האלה?

- רגע, מה אתה מנסה להגיד לי?

- שהשיר מטומטם.

- אבל זה הפך ממש להמנון. כולם שרים אותו כל היום בכל מקום.

- אז?

- שהאנשים אוהבים שירים מטומטמים?

- ומי אוהב שירים מטומטמים?

- אנשים מטומטמים?

- את אמרת.

- אוף, אני שונאת כשאתה כל כך רציונלי.

- ומתי את אוהבת אותי?

- "כשאתה קושר אותי עירומה לטבעות שבחדר השינה שלי ומרביץ לי ממש חזק" אמרה כשהיא נושפת עלי טבעת עשן.

- אבל הלגה, אף פעם לא קשרתי אותך ובטח שלא הרבצתי לך. את יודעת שזה לא מה שעושה לי את זה.

- עכשיו אתה מבין למה אני שונאת אותך? למה כולם שונאים אותך? תשתה, תשתה את הקפה שלך, הוא מתקרר. ולנו יש את מלך העולם והוא שומר עלינו מכולם.

גם היום הוספתי עוד שתי פינות. הראשונה - הנבחרת. אני חושב שכבר עכשיו יש לבלוג הזה יותר פינות מאשר לקוביה הונגרית. יכול להיות שהגיע כבר הזמן להמנע מפינות חדות ועצירות פתאום. למעשה זו לא פינה חדשה כי בעבר בחרתי כבר, בפורמט שונה, את התמונות הטובות ביותר. אבל הפעם אני אעשה את זה במינון יותר נמוך וברף יותר גבוה. דהיינו - צפו לתמונה אחת, או מקסימום לשתיים בפוסט. וגם לא בטוח שבכל פוסט. למעשה הבלוג הזה עוסק, כמו החיים שלי, בבחירה. הידעתם שבחירה היא בריחה בסיכול אותיות? וגם חבירה? אם גם בגימטריה הערכים של שלושת המונחים האלה יוצאים זהים (עוד לא בדקתי את זה) הנומרולוגים יכולים לעשות מזה מטעמים שיזינו אותם במשך שנים ארוכות. פעם אמר לי מישהו שניסה למשוך אותי לתחום הזה, שהמשפט "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא" הוא סיכול אותיות של "עדיף מאחור מאשר לעולם לא". אחרי זה גיליתי שהוא החליף את השם שלו מאיתן לצוף (אבל שימי, החבר שלו, היה קורא לו צופון). ובכלל, בתוך צמד המלים פוסט טראומטי - מתחבא לו הפוסט (קחו לכם כמה דקות כדי לוודא שזה נכון. גם אני לא ראיתי את זה במבט ראשון). לא, לא, זה לא מקרי. צוף אמר לי שאין מקריות בחיים.

הפינה השניה שמיסדתי היא - דיספארמר. זה הצלם שחי וצילם לפני יותר ממאה שנה במדינת מיין שבארה"ב. נראה לי שהצורך שלי למסד את הפינות נשען על איזושהי אובססיה לקטלג, לתייג ולמתג. אז כל מי שהתרשם שאני קליל, ספונטני ושובב, מוזמן לבדוק את כושר השיפוט שלו גם בתחומי חייו האחרים. כן, העבודה של האיש הזה מצליחה לעבור דרך כל השנים האלה ולגעת בי. גם היום, אחרי שכל המצולמים שלו, כולל התינוקות, כבר מתים מזה זמן רב.

ניקולאי ואלואב, המתאגרף הרוסי הענק (גובה 2.13, משקל 145 ק"ג)

לכאורה יש כאן את כל הרכיבים הנחוצים: צבעי סתיו עזים, עירום ואפילו סולם. אבל אין כאן הרמוניה. לא, אני לא בטוח שאני באמת אוהב את התמונה הזו.

חיל מקסיקני מחזיק נשר במהלך טקס האזכרה לקרב משנת 1847 שנקרא Ninos Heroes (הילדים הגיבורים) ובו נהרגו צוערים שהגנו על האקדמיה הצבאית במהלך המלחמה שנערכה אז בין אמריקה ומקסיקו.

בדרך לתבור

עוד אחת מעבודותיו של ספנסר טוניק, צלם ממוצא יהודי שהקדיש את חייו לתצלומי עירום המוניים. יכול להיות ששוה להקדיש לו פוסט נפרד. נראה.

גם אני מתחבא לנכד שלי מאחורי גבעול. אבל הילד הפיקח הזה תמיד מוצא אותי.

אתמול, כששיפצתי את דלת הכניסה לבית (כן, יהיה סיקור כשהיא תושלם) הוא ממש עזר. אבל למי שלא ממש מתמצא בתחום קשה להבין איזה הישג זה כשתינוק בן שנה ועשרה חודשים מביא לך את הברגים שאתה צריך (בזמן שאתה צריך) ותוקע אותם במקומם. לפעמים, בפרץ של התלהבות, הוא היה מפזר את כל הברגים על המרפסת תוך כדי צהלות "אוי ואבוי", אבל אחרי זה הוא אסף אותם בדייקנות ושב לסייע לי. אמנם הוא עשה הכל בפנים רציניות ובהבעה עסוקה, אבל כששכבתי על הגב (כדי לנעוץ ברגים בהלבשה העליונה של החלון התחתון) הוא היה בא אלי מאחור ומנחית שתי טפיחות עידוד על החזה שלי ברגע שהייתי הכי פחות מוכן. בקיצור - הנאה צרופה.

שוב מכונית עם חבית. אני מרגיש שהצירוף הזה סוגר עלי (היה אחד גם בפוסט הקודם). הפעם בדקתי: חבית = 420 בגימטריה שזו אותה התוצאה כמו אין עם פלסטיני. כן, אין גבול לעומק והחוכמה שאפשר למצוא בתחום הזה. הכרתי פעם נומרולוגית שהתפרנסה מחיזוי עתידם של אנשים אחרים. היא מתה מסרטן. כן, אחד כזה שאם היו מגלים אותו בזמן אפשר היה להציל אותה בקלות. ככה זה עם חוזי עתידות.

כשהיא היתה כבר בשלב מתקדם של המחלה, אספנו (כל החברים שלה) כסף כדי לממן טיפול אלטרנטיבי שיעזור לה להתמודד עם תופעות הלוואי הקשות של טיפולי הכימותרפיה שהיא עברה. אני קצת כעסתי עליה בגלל שהיא לא הסכימה לגלות לנו את המספרים שיזכו בלוטו. זה היה יכול מאד להקל על גיוס הכספים. אבל זה חומר ללולאה נוספת.

כאן רק צבעתי. בקטנה, לא משהו דרמטי.

על מנת לצלם תמונה כזו, אתם צריכים לנוע (לעוף?) במקביל לדורס  ולהשתמש בחשיפה ארוכה יחסית. או לפחות לעקוב, בעזרת העדשה, אחרי תנועתו. האופציה השניה דורשת יד מה-זה-יציבה יחד עם קורדינציה משופרת. 

כדי לעשות את זה בפוטושופ אתם צריכים רק להתעורר בבוקר. המהדרין יכולים גם בצהרים.

אחרי שיש לי את מרבית התמונות, אני הולך לחפש אחת שווה במיוחד כדי לסגור את הפוסט. לפעמים החיפוש הזה לוקח שעות.