ובאותו זמן, באחד ממבני הנעורים אצלנו

רציתי להגיד כאן שבשנים הקרובות נראה יותר הוריקנים כאלה. אבל בגלל שאני לא רוצה לתפוס את הפוזה של מוכיח בשער, אני אחכה עוד חודש. אני חושש שכשנסכם את אוקטובר, כבר לא ישארו הרבה שיגידו שהתאוריה על השינויים במזג האויר היא קונספירציה של פאראנואידים. כן, תנו לי עוד כמה שבועות.

אתם יכולים לקשור את התמונה הזו לצילום הקודם מהחלל של ההוריקן איזבל. אבל אתם הרי לא כורתים עצים. לא, לא - אתם מאלה שנוסעים כל יום שעה לעבודה. ואתם עומדים בפקקים המיותרים האלה כאילו אין מחר.

כן, רבים מאיתנו יכולים לעבוד, לפחות בחלק מהימים, מהבית. הטכנולוגיה מאפשרת את זה. אז מי עוצר אותנו? התרבות האירגונית. אבל בואו נדבר על זה אחרי שהחודש הזה יוכרז כאוקטובר החם והשחון ביותר בכל הזמנים. ותזכירו לי לדבר על העתונים שאתם קוראים. רק בשביל עתוני סוף השבוע של כל קורא, כורתים עץ בדרום אמריקה, או דרום מזרח אסיה - בכל 12 שבועות. אפשר להסתדר נהדר בלעדיהם. עובדה.

בשבת הזו אעלה שוב על המצוק התלול ואלך לאורכם של צינורות הפלסטיק שמזינים את נחל בצת כדי לתקן את הפרצות שנבעו בהם. המצוק הזה תלול מדי עבור פדלאה שהמסע היומי שלו מהמיטה לשרותים נגמר בשפשות, שלפוחיות ולפעמים אף שברי הליכה. כן, המערכת הזו דולפת ככברה, חלק מהפרצות האלה הן חבלות מעשה ידי אדם. אבל זה לא פוליטקלי קורקט להגיד 'שבריה של בדואי' (מאיפה אתה יודע שזה בדואי? רק בגלל שהפרות של אחת המשפחות מערב אל עראמשה רועות כאן על המדרון ונהנות מהמים שנוזלים מהחתך?). יתכן שיום אחד אני אדבר גם על זה. Stay tuned.

בדרך לתבור

על התמונה הזו אני בטח אקבל ניקוד נוסף מבבז'

תצטרף אלי? יש כאן מקום על המעקה הזה. מה אתה דואג? אז אני אציג אותך בפני ההורים שלי אחרי כן. יש זמן.

אין, אין לה גבולות לדניס מילאני.

עשיתי כאן רק את השטיקים הרגילים. אבל הטיפול שנתתי לעיניים העצים את האופי המניקיני של פני הדוגמנית.

סרטן הקוקוס (Coconut crab) הוא חסר החוליות הגדול ביותר בעולם. הסרטן הזה נערץ בדרום מזרח אסיה בשל כוחו הרב. בטוקיו הוא נמכר גם כחית מחמד בתוך כלובים מחוזקים שנבנו כדי לעמוד בפני הצבתות האימתניות שלו. כשהוא סוגר את הצבתות האלה על משהו, קשה מאד לשחררן.

התמונה שהוא מצלם, היא תצא צבעונית או שחור-לבן?

יש אנשים שחיים בשביל לשמוע מוזיקה

אני - בשביל תמונות כאלה.

בדרך לתבור

לכל הקוראים ששואלים אותי מה פירוש השם הזה, אז כאן הדרך מתחילה כמעט במרכז התמונה בחלק התחתון. לא, אני לא אצייר סביבה עיגול אדום. אני סומך עליכם.

תעלה אלי לקפה?

בכל פעם שאנחנו נפגשים, דניס מילאני מציעה לי לקפוץ אליה. אבל אני לא אפול שוב בפח הזה. למרות שהיא איטלקיה, היא עושה חרא של קפה.

כן, אני יודע שאסור היה לי לעשות כאן את התרגיל השגרתי של צביעת כל התמונה בספיה חוץ מהאישונים. למה? כי לכל הקופים יש עיניים חומות. כן, גם לי. אבל אני בן אדם שלילי. אין לכם מושג כמה.

כי חיים רק פעם אחת


 

אני לא יודע איפה זה צולם, אולי במקום כמו ביטוח לאומי, או מוסד אחר שנותן שרותים גם לעוורים.

משהו כאן לא מסתדר לי, אבל אני סומך עליכם שמישהו יסביר לי