לכל אלה שלוחצים עלי בנושא השלמת המריצה. אתמול גמרתי כמעט הכל. נשאר עוד לצפות אותה בלכה שקופה.

היום, אחרי שהלכה תתייבש, אני אצלם אותה. כך שיש לצפות לתמונה שלה בפוסט הבא. Stay tuned.

כרטיס ביקור. אלא מה.

זה מה שאתם חושבים אבל לא בדיוק.

למעשה יש כאן 3 מטוסים של צוות האוירובטיקה הפולנית. שניים כבר התנגשו (וטייסיהם נהרגו) והשלישי חולף לידם ללא פגע.

הי, הי, אל תכניסו לי בתגובות הערות בנוסח "חכה, אצלם גם בשיחזור יהרגו עוד שנים".

דיספארמר

היי, את יודעת שיש לך משהו עצוב בעיניים?

בדרך לתבור

כן, היה כבר. אתמול העפתי בה מבט שני והתקשיתי להחליט אם זו הבעת הניצחון אחרי הצלחה בנק' מכרעת, או סתם הבעת אכזבה אחרי פיספוס טפשי. אבל אתם בטח תדעו.

לא, לא. קחו את הזמן שלכם. בסוף גם אתם תבינו.

אחד היסודות בציורי גוף הוא למצוא את בעל מבנה הגוף המתאים. שלי יתאים יותר לצב.

היה לי חבר כזה. כמה שדיברתי איתו על קרם הגנה הוא לא הסכים לשמוע.

כן, גם אני חשבתי בהתחלה שזה תפוח אדמה, או פקעת אחרת. או אפילו טפיל (כמו קרציה) שהתנפח אחרי משתה הדמים שלו. אבל זה לא, זה בע"ח שחי במים עמוקים.
כאן התרגום מסובך. השם המדעי של החיות האלה הוא Scotoplanes שבשפה העממית הם נקראים חזירי ים - sea pig. אלע שבעברית נדמה לי שמשתמשים בשם הזה לשרקנים או משהו דומה. החיות האלה שייכות למשפחת ה-holothurians שמכונה אצל הגויים מלפפון ים - sea cucumbers. אבל נדמה לי שאצלנו משתמשים בזה לתאור בעל חיים ימי אחר. אז במקום להסתבך, אני מביא לכם את הכיתוב האנגלי כלשונו. אני בטוח שאתם תסדרו עם זה יותר טוב ממני:

Sea pigs are also known as scotoplanes, a genus of deep-sea holothurians (sea cucumbers). This sea creature is like a cross between a pig and a slug. I still think it's cute, despite the fact that it looks like it has human fingers growing out of its mouth

אפרופו הסרטון שהצגתי כאן בפוסט שכונה 356 - הדרך לתבור:

 צפה לגאונות במקומות הכי לא צפויים.

היום אני חושף כאן לראשונה מודל חדש לקומפוסטציה בישובים: קומפוסטציה שכונתית.

בגלל שהרעין עדין טרי, ניתן להתייחס לפוסט הזה כטיוטה ראשונה. אחרי המשובים שאקבל, אשנה בודאי כמה פרטים ואפתח את הנושא. 

הפעם הפוסט יהיה ארוך ומעט טכני - בדיוק כמו שאתם אוהבים. תהיו חזקים.

מה קיים היום

היום בישובים הכפריים קיימות שתי אופציות לקומפוסטציה:

א. קומפוסטר ביתי

ב. קומפוסטציה ישובית

כללי

לפני שאסקור את שתי האופציות האלה על יתרונותיהן וחסרונותיהן, אקדים כמה הערות כלליות שישימות לכל התהליכים שיתוארו להלן: 

• על המשתמש להפריד, בביתו, את האשפה האורגנית מהאשפה היבשה. דהיינו - עליו להחזיק שני פחים: אחד לאשפה רטובה, אותו יש לפנות מדי יום, והאחר ליבשה - אותו יש לפנות רק כשהוא מתמלא.
• לאחר השלכתה לקומפוסטר, יש צורך לכסות את האשפה הרטובה בגבבה. זאת כדי למנוע מפגעי ריח וזבובונים. הגבבה היא מונח שאני משתמש בו כאן כדי לתאר חומר אורגני יבש (כסח דשא, רסק גזם עצים, שבבים, נסורת ולעתים אפילו חול).
• מומלץ לשלב בקומפוסטציה גם תולעים אדומות שמאיצות ומשפרות את התהליך לאין שיעור.

קומפוסטר ביתי

מי שרוצה לממש את האופציה הזו רוכש קומפוסטר ביתי.

קומפוסטר של כתר - נוטה להתפרק ולא נוח לתפעול. אם אתם בוחרים באופציה של קומפוסטציה ביתית, חפשו מוצר של יצרן אחר.

לכאורה, כל מה שנשאר למקפסט הביתי לעשות, זה לשפוך את האשפה האורגנית הביתית דרך הפתח העליון ולהוציא, כעבור זמן מה, את הקומפוסט המוכן מהדלתית התחתונה. אלא שהמודל התפעולי הזה יכול לעבוד (וגם זאת בדוחק) רק אם כמות האשפה האורגנית של המשפחה הינה רבע ממה שמייצרת משפחתי הקטנה (שתי נפשות). במציאות - אין משפחות שמייצרות כל כך מעט אשפה אורגנית.

על מנת להפעיל את המודל הזה צריך לקנות לפחות שני קומפוסטרים (עדיף שלושה) ובנוסף - לצבור לידם ערמה של גבבה. אני בניתי לי מתקן גדול ומורכב אותו אני מתפעל מזה שלוש שנים ומפיק ממנו כמות נכבדה של זבל אורגני משובח ביותר (הומוס תולעים). כאן ניתן לראות את אחת הגרסאות (לא העדכנית) של מצגת ה-Powerpoint אשר מתארת אותו. יום אחד אני אעלה תאור עדכני שלו לכאן.

יתרונות הקומפוסטציה הביתית

• קרוב לבית.
• המשתמש עצמאי לגמרי.
• המשתמש יכול להנות מהקומפוסט המוכן.

חסרונות

• דורש תפעול ותחזוקה (כשעה בשבוע).
• העיסוק באשפה רטובה מרתיע רבים.
• המשתמש צריך לארגן לעצמו את חומר הגבבה שנועד לכיסוי האשפה הרטובה.
• כאמור, צריך לקנות, או לבנות, יותר ממיכל אחד.
• אם רוצים לעבוד עם תולעים אדומות (מומלץ ביותר) צריך לנהל את הלחות של הקומפוסטר.
• תופס משבצת שטח יקרה.
• דורש מידת מה של התמחות. במקרה של תפעול לקוי, עלולים להופיע מפגעי ריח, זבובונים ואף מכרסמים. וכל אלה יהיו ממש סמוך לביתו שלהמשתמש.

קומפוסטציה ישובית

המודל הזה מכונה גם בשם קומפוסטציה קהיליתית. הוא פותח ע"י עמיעד לפידות מכרם מהר"ל ומיושם בעשרות ישובים - רובם כפריים.

תושבי הישובים שאימצו את המודל הזה מרוקנים את האשפה האורגנית לתוך פחים שחורים שמוצבים ליד מכולות האשפה. הפחים האלה נאספים פעמים בשבוע (במקרה הטוב) ומוסעים אל הקומפוסטר הישובי. שם הם מרוקנים, נשטפים ומושבים למקומם.

במציאות, האסתטיקה של הפתרון הזה לא נראית יותר טוב מאשר בתמונה

יתרונות

• התושבים שרוצים למחזר את האשפה שלהם פטורים מתפעול ותחזוקת קומפוסטר ביתי (ר' חסרונות הקומפוסטציה הביתית לעיל).

חסרונות

• הקהילה צריכה להקים מתקן שכולל רצפת בטון, ניקוז, גדר (למניעת כניסתם של בעלי חיים) ותקרה. עלות הקמת קומפוסטר כזה נאמדת בעשרות אלפי שקלים.
• הקהילה צריכה להשקיע משאבים בלוגיסטיקה של הפחים (איסופם, ריקונם וניקויים) ותפעול הקומפוסטר: ניקוי חפצי הפלסטיק והזכוכית שהתושבים הכניסו בטעות לאשפה האורגנית וכיסוי האשפה ברסק גזם עצים. אצלנו מקדישה הקהילה לנושא הזה יום עבודה בשבוע.
• אין מנוס מכך שהשימוש בפחים השחורים, אשר מרוקנים רק אחת לכמה ימים, יהפוך לחוויה לא סימפטית. במקרים קיצוניים מתפתחים בפחים מטרדי ריח וזבובונים (בקיץ התופעה הזו מורגשת ביתר שאת). אבל גם כשהפחים השחורים מתופעלים כיאות, המשתמשים לא נלהבים לפתוח אותם. השכן שלי נמנע מלהשתמש בהם ("זה מגעיל אותי") ומפנה את האשפה האורגנית שלו לקומפוסטר שלי או לצפרדע.
• התושבים אינם מעורבים בהכנת הקומפוסט.
• במקרים רבים (אצלנו למשל) התושבים אינם מקבלים בחזרה את הקומפוסט שנוצר.

קומפוסטציה שכונתית

אני מכנה את המודל שאני מפתח בשם קומפוסטציה שכונתית והוא משלב את היתרונות של שני המודלים האחרים ומציג מענה למרבית חסרונותיהם. בניגוד למנהגי, ניסיתי הפעם ליצור אותו פשוט וזול - הן להקמה והן לתפעול.

בכוונתי לפעול ליישום פיילוט שלו ביישוב שלי ולאחר שזה יצליח - לקדם אותו הלאה.

כללי

התפעול הטכני שאציג כאן זהה למודל של הקומפסטציה הישובית, אולם במקום להשתמש במתקן מרכזי, יפוזרו בשטחים ציבוריים בישוב מתקנים קטנים ופשוטים. המתקנים האלה יהיו קרובים דיים לבתי התושבים (לא הרבה יותר רחוקים מהפחים השחורים בהם משתמשים לקומפוסטציה הישובית) ובכך יחסך כל מהלך איסוף הפחים, ריקונם וניקויים. להערכתי, התושבים יסכימו להשתמש במתקן השכונתי אם המרחק שיצטרכו לעבור כדי להגיע אליו לא יעלה על 100 מ'.

בכל ישוב ימונה רכז שיעבור מדי יום או יומיים בקומפוסטרים השכונתיים. פעילותו תתמקד, בהתחלה, בהדרכה ובתיקון הטעויות של המשתמשים. בהמשך - תפקידו יצטמצם לפעילות הנדרשת במעבר מערימה לערימה (משהו שיקרה אחת לכמה חודשים). אני מעריך את היקף תפקידו במשהו שינוע בין 4 שעות שבועיות ליום עבודה בשבוע.

עדיף שהרכז הישובי יעזר ברכזים שכונתיים. אולם המודל יוכל לתפקד גם ללא הפונקציה הזו.

השקית הערימות תתבצע באופן אוטומטי.

המתקן

הקומפוסטר יהיה שטח מגודר קטן (להערכתי ניתן להסתפק בכ-16 מ"ר) עם קו מים (מפוקד ע"י קוצב) בראשו. כן, יהיה גם שער בגדר ואולי גם את חפירה, אבל זה הכל.

בגלל כמות האשפה הקטנה בה המתקן הזה מטפל, לא נדרשים כאן רצפת בטון, ניקוז, קירוי וכיו"ב.

המועצה, שמחוייבת לתמוך בתהליכי המחזור, תממן את הקמת המתקן.

החומר הראשון שיערם במתקן הוא רסק-גזם-עצים. את החומר הזה ניתן לקבל מהמועצה האזורית. בנוסף, יוזמנו המשתמשים בו להוסיף לערימה את כסח הדשא מהגינות שלהם. הרכז ידאג לכך שכמה דליים (בני 18 ליטר, כאלה ששימשו לצבע) יהיו מלאים בגבבה בכל עת.

התושבים שיבחרו להשתמש במתקן השכונתי ישפכו את האשפה האורגנית שלהם לערימה הראשונה. כל אחד מהמשתמשים ידאג לכסות את האשפה שהוא שופך ברסק-גזם-עצים. הערימה תעבור את השלב התרמופילי שלה - שבו מתקיימים בה תהליכי התפרקות מואצים אשר יוצרים חום גבוה.

עם סיום הקמתה של הערימה הראשונה, יתחילו המשתמשים ליצור את הערימה השניה. בשלב הזה תסתיים הפעילות התרמופילית בערימה הראשונה (דהיינו - תהליכי הפירוק יואטו וטמפרטורת הערימה תרד באופן משמעותי) וניתן יהיה להוסיף לה תולעים אדומות (אך זאת רק בפעם הראשונה, בהמשך התולעים יעברו בכוחות עצמן לערימות החדשות) ולהשקותה. התולעים יתרבו במהירות ותוך זמן קצר יגיע מספרן למאות אלפים.

לאחר שהערימה השניה תתמלא, יתחילו המשתמשים לשפוך את האשפה לערימה השלישית. כעת תועבר ההשקיה לערימה השניה והראשונה תתייבש. התולעים, שאוהבות לחות, יעברו בכוחות עצמן מהערימה הראשונה לשניה. הערימות ישולטו כדי להסיר ספיקות ובלבול.

כעת ניתן לקצור את הזבל האורגני המשובח מהערימה הראשונה ולהעבירו לערימה המוכנה. בשלב הזה תועבר ההשקיה לערימה 3 וניתן יהיה להתחיל את כל המחזור מבראשית.

נקודות להשלמה

מאחר שאני בשלב מאד מוקדם של פיתוח הרעיון, עדין יש כמה נקודות שדורשות מחשבה נוספת:

• האם לתגמל את הרכזים השכונתיים?
• לבדוק אילו התאמות ידרשו כדי ליישם את המודל גם בישובים עירוניים. להערכתי, בשכונות של בתים צמודי קרקע לא ידרשו שינויים.
• לבדוק את הבירוקרטיה התכנונית. למשל - האם יש צורך להכניס את המתקן הזה לתב"ע.

 לסיכום

למעשה, לקחתי את המודל של תפעול הקומפוסטר מהקומפוסטציה הישובית וביזרתי אותו. בכך חסכתי כמעט את כל מאמצי (ועלויות) התפעול והתחזוקה.

יתרונות הקומפסטציה השכונתית

• התושבים שירצו בכך יוכלו להיות מעורבים בהכנת הקומפוסט.
• המשתתפים יוכלו לקחת לעצמם את כל הקומפסט שידרש להם (אני מניח שההצע יהיה גדול בהרבה מהביקוש).
• נחסכות העלויות של הטיפול בפחים (כשני ימי עבודה בשבוע בישוב קטן כמו אילון, טרקטור ועגלה).
• לא יהיו יותר על המדרכות פחים מכוערים המלאים באשפה נרקבת.

חסרונות

• יתכן שיווצר קושי באיתור מקום לקומפוסט השכונתי.