לאחרונה כמעט שהפסקתי ליצור שכונות שמיועדות לנושא כשלהו. זאת משום שאני חושש לשעמם אתכם: אפילו חובבי הציפורים המושבעים נוטים להתעייף אחרי העוף השביעי ולשאול "רגע, איפה הציצים הגדולים שהבטחת".

הפעם אני מעלה אוסף גדול של תמונות חדשות מהסדרה המצליחה - בדרך אל האושר. על מנת להקטין את סכנת השעמום שילבתי גם ארבע שכבר הופיעו בעבר. אבל, בינינו, גם אם הייתי שם כאן אותה תמונה פעמיים לא הייתם מבחינים בזה. וגם אני לא.

ולול היה ביתי

כאן הוצאתי את הבית (או אולי מלונה) שהיה בין העצים. אבל אתם יכולים לדמיין אותו: הוא היה קטן, צר, בצבע לבן בוהק עם פסים כחולים וחיבל קשות בהרמוניה הנינוחה.

סרט פרסומי מרגש

אוקסימורון? תשפטו בעצמכם.

בעבר כשעסקתי בתיכנות, הייתי דואג לשים בתוך הלולאות שלי מלכודות שימנעו אותן מלהכנס ללופ אינסופי ולתקוע את התוכנה.

אז גם הפעם מוקדשת הפינה הזו למלכודת - מלכודת לחיות. לא, זו לא אחת מאלה שנסגרות על הרגל של הזאב ופוצעות אותו, אלא כלוב סימפטי עם דלת שננעלת על הנמיה אחרי שהיא דורכת על מנגנון ההפעלה. כן, יש בעל חיים שאני מבקש ללכוד. לא, אני לא חושב שאני אספר כאן על החיה הזו. תדמיינו אותה בעצמכם.

"תשמור לי על הקופסה והוראות ההפעלה" אמר האיש שנתן לי את המתקן, שנקנה יום קודם (ב-1000 ש"ח), כשהוא עדין באריזתו המקורית.

כשהוצאתי אותה מהאריזה גיליתי שיש לה, למלכודת הזו, מנגנון הפעלה מתוחכם אותו צריך להכיר על מנת לפתוח את הדלת (אחרת, מה החכמה? כל חיה היתה מצליחה להשתחרר). ובאמת היא הגיעה עם דף הוראות שמסביר הכל. אבל איפה שם היצרן את הניר הזה? נכון, בתוך המלכודת הסגורה.

יוני 2009: כוחות הבטחון של הונדורס בעימות עם תומכי הנשיא המודח - מנואל זלאיה, בסמוך למעון הנשיאותי שבטגוקיגלפה.

הנה איש שהיה יודע להעריך את עמדת המקלע שעל הצריח בכניסה לביתי

 מתוך News1: סוניה ידועה כמי שמקפידה להתרחק מאור הזרקורים.

 







בשבת האחרונה ירדתי את המצוק מרמת אדמית לנחל בצת על מנת לבצע תיקונים בצינורות הפלסטיק שיורדים לאורכו ומזין את נחל בצת. בבוא העת ארחיב מעט בנושא הזה.

אחרי נחל בצת, הבטחתי שהשנה אטייל בנחל כזיב. אומרים שהוא לא פחות יפה מהנחל שלנו. נראה.

כן, גם אני שבוי בסטראוטיפים עדתיים

למי שזקוק לתרגום הטקסט שעל החולצה: יום אחד אני יתחתן עם אמא ויהרוג את אבא, או להפך.


הנה זה בא: גם אני הרגשתי היום משב סתווי. סבלנות, אני מעריך שאנחנו כבר בשער הגיא.

הזבד האפריקאי (African Civet)

כמו לשאר בני משפחתו, גם לו יש, בפי הטבעת, בלוטת ריח שנועדה לסימון הטריטוריה שלו. לנוזל המופק מבלוטה זו יש שימוש נרחב בתעשית הבשמים. לא, לא התבלבלתם.

למי קראת זבד?
כן, גם לי הוא נראה כמו חיה שהורכבה ע"י מתחיל בפוטושופ.

אתמול ביליתי עם נכדי כשעה בג'ימבורי של הקיבוץ. ההפעלה הזו שמתחוללת מדי יום שני, מתרחשת באולם הספורט אשר לצורך הארוע מוצבים בו עשרות מתקני משחקים לגיל הרך. הפעוטות מגיעים לשם בליווי הוריהם שבדרך כלל מתיישבים ביציע ויורדים לפרקט רק כשהצאצא שלהם נכנס לעימות או לצרות אחרות.

מיד כשהוא נכנס, יחד עם חברו הטוב, תפס את עיני ילד כבן שלוש, ערני ונמרץ (שלא לומר תזזיתי) שהתעמת עם כל שאר הילדים שנקרו בדרכו. כשלא היו מספיק כאלה, היה מכלה את זעמו בחברו הטוב. הפעילות הזו כללה בעיקר בעיטות, עם דגש על הפנים. כן, כבר ראיתי בחיי ילדים מתקוטטים, אבל מה שהכי הרשים אותי כאן היתה הבעת הזעם והאיבה שהוא היה לובש בכל פעם שהתקרב אל אחד הילדים שעמדו בדרכו.

זה סוציופת אמיתי, אמרתי לעצמי כשאני מרחיק ממנו את הראל, כשיגדל הוא עתיד להפוך לרוצח סדרתי.

אבל לא אמרתי דבר וחצי דבר מכל זה לאמא שלו. נכון יפה?

נקמת ילד קטן, עוד לא ברא השטן