והפעם שוב פינה חדשה - מה זה (WTF). בפינה הזו אציג חיות נכחדות, פריקים, וסצנות הזויות.
הידעתם שלגעגוע של ברווז אין הד?
גם לאווז יש געגוע. האווז מתגעגע להד קולו של קיסינג'ר.
גם אני עומד לצבוע את המכסה החדש שאני בונה לארגז החול. אמנם תהיה שם איזושהי תעוזה (קטנה כזו - מהסוג הפחדני), אבל לא אשתמש בכחול אשר על שפת הים.
כי אין, אין אהבות שמחות
בדרך לתבור 4
הייתי צריך לחתוך את התמונה הזו בקו העננים ולהסיר את הרכסים. הם מחלישים בכך שהם הורסים את הפוקוס והאיזון. אבל אני חרא של בן אדם (ע"ע אדם שלילי ביותר).
ג'ימי פינקלשטיין בתרגיל הראשון בקורס לאסרטיביות שאותו מעבירה אמילי דרום בשכונה שלנו
דורותי, שימפנזה בת 40 שמתה מדום לב, מובלת במריצה אל מחוץ למקלט הקופים שבסנגה-יונג, קמרון (מערב אפריקה). חבריה האבלים מניחים את ידיהם על כתפי חבריהם במחווה של תמיכה כשהם צופים במטפלת מלטפת את ראשה של המנוחה.
התמונה הזו היתה די מרשימה עוד לפני שהעברתי אותה במגרסת הפילטרים של הפוטושופ.
ה-Mudskipper (אני לא מסתכן בתרגום מילולי של השם כי אולי מישהו נתן לדגים האלה שם עברי שונה) הוא דג אמפיבי שיכול להעזר בסנפיריו כדי ללכת ביבשה. האמפיביות הזו מקנה לו יכולות שאין לדגים אחרים אשר יכולים לחיות תקופות קצרות מחוץ למים. בעוד שהאחרים מסתתרים, בזמן השפל, בעשבי ים לחים, ה-Mudskippers ממש פעילים גם מחוץ למים. הם אוכלים ואפילו נלחמים על טריטוריה כשהם ביבשה.
תמונות החילים שלהלן בודאי קיבלו תמיכה ממערכת הדוברות של צבאות הברית בעירק
2003: ג'וזף דווייר, חייל אמריקאי נושא בידיו ילד עירקי שנפגע בקרבות שנערכו בין הגדוד שלו לכוחות עירקיים לייד אל פייסליה שבעירק.
צנחן בריטי (משמאל) עם ילדה עירקית בעיר בצרה - השניה בגודלה בעירק
ובאותו הזמן בעורף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
