למתקשים: זו מזרעה, או בעברית - דריל.

את הזרעים שופכים לתוך מיכל העץ שבראש הכלי והם זורמים דרך הצינורות שמחוברים ללהבים (בתמונה רק הצינור הקרוב שרד) ומוטמנים באדמה בזמן שהבהמה מושכת את הכלי בשדה.

בדרך לתבור 2

בלונדינית?

לי זה נראה כמו מטען חלול

פורטרייט

 כן, היה קשה, אבל התגברתי על הפתוי ולא תיקנתי את הניגוד

ואהבת לרעך כמוך (ר' גם יחס גורר יחס)

 והפעם על עקרון ההדדיות באינטראקציה הבינאישית ביהדות

לפני

אחרי

אתמול ארגנו, מטה המאבק להצלת נחל בצת, טיול הכנה לטיול הסתיו שנערוך לפעילים מרכזים בעוד קצת יותר מחודש (ב-30.10). המסלול הפעם יהיה בחלק הפחות מטויל - מהמשאבה ומערבה ויתרכז במפעלי המים העתיקים שנבנו בקטע הזה של הנחל - כשעוד זרמו בו מים.


משה פרלמוטר - איש החברה להגנת הטבע

מחר אני אעלה תמונה נוספת - של נמרוד גצוב. Stay tuned.

כן, גם אני סובל מנסיגת חניכיים

לפני שאתם מצקצקים לי על הורות, תחשבו שוב.

אם הילד ממילא גדל במשפחה... עזבו, הנה ציפור

לא רעיון טוב

גם אני ניסיתי להתחבא מאחורי עלה קטן אבל הראל גילה אותי

בדרך לתבור

הלכות נהג חדש


נכון

לא נכון

יש לאסור על חיילים ללא ליווי מבוגר לנהוג ללא גלגלי עזר.

כשהייתי קטן הייתי מחשב את הקיצין:

קודם ימות סבא

אחר כך סבתא

אחרי זה אבא

אחר כך אמא

אחריה אחי הגדול

ורק אז אני

ובאמת עד לפני 10 שנים הכל התנהל לפי תכנית האב הזו. קודם סבא, אחרי זה סבתא, ואחריהם אבא. אבל אז, בסמוך ליום הולדתי, הדר, בת אחי שמה קץ לחייה.

אתמול נסענו, אשתי ואני לאזכרה שלה. בדרך, כמדי שנה, אשתי הקריאה כמה שירים מתוך אסופת שירי האבלות שלה ואנחנו בחרנו את זה שאותו היא תקרא בכינוס המשפחתי שהתחיל מול המצבה והסתיים על הדשא שמאחורי ביתו של אחרי הגדול. וכך, כמדי שנה בסתיו, בסמוך ליום ההולדת שלי, אנחנו מאלתרים לנו ערב שירי משוררים ברכב הנוסע לעמק בית שאן.

הפעם אני רוצה להביא לכאן דוקא את אחד השירים שלא נבחרו

טוביה ריבנר

אלי, אל תקח ממני את אהובי,

אל תותירני בודד!

אנשים בודדים לבם קשה

כשיח במדבר.

הם אוכלים בעצב לחמם

במלח המר,

עד כי תקהה שינם,

עד יצרד קולם

ויאלם מלומר: אלי,

אל תקח ממני את אהובי,

אל תותירני בודד