כדאי לפרסם פוסט בערב הגמר של כוכב נולד, חצי שעה לפני שהוא מתחיל?

מישהו יביט בזה?


כן, אני מאמין שהרייטינג יהיה ממוצע לעונה זו של השנה.

תודה ל-Out of her mind ששלחה לי את התמונה הזו

WTF?

במחשב שניה מה זה משנה מי ינצח ביום הספורט של החברה הזו? חניכי ביה"ס הזה לאומנויות לחימה, הם לא סתם תאומים זהים, הם משובטים.

לי הם נראים די דומים לצרעות ממעמד הלוחמות. דהיינו - הן אינן חסות על עצמן יותר משכדוריות הדם הלבנות שלי חוששות להכנס לעימות עם המזהמים שמאיימים לתקוף את גופי הענוג. האינדוידואל שם הוא הקן ולא הצרעה הבודדת. רק הקן השלם מקיים את מלוא התפקודים של גוף אורגני (אוכל, מתרבה, ומגדל את הדור החדש).

אני רואה כמה שיפוט, יהירות והתנשאות יש בהשקפה הזו. כן, אני איש שלילי ביותר. בהחלט. 

אתמול נסעתי עם הנכד שלי לסיבוב סביב גדר המערכת של הקיבוץ. הוא ממש חי בשביל זה. הוא כל הזמן מחפש בכיסים של המבוגרים שסביבו את מפתחות הרכב וכשהוא מוצא הוא עומד על זה שיקחו אותו לסיבוב.

בדרך ראיתי צפע שרוע על הכביש ללא תנועה (לא, זה לא הנחש שבתמונה). הפעוט, שיושב נמוך יותר יותר לא הבחין בו. הנחתי שהוא דרוס, אבל בגלל הילד לא עצרתי לבדוק. אני מעדיף שהוא יחשף למראות כאלה רק בעוד כמה שנים. אז עקפתי את הנחש עם הרכב. בפתיחת הציר שערכנו היום, נכדי ואני, כבר לא ראיתי אותו שם.

נערות האמצע

כן, אני יודע, כשאתבגר, אסכים לוותר על נערות השער האחורי/האמצע האלה.

זה לא קל להתבגר בגילי.

בורות קיבוצית 

מתוך ויקיפדיה:

בורות פלורליסטית (נקרא גם בורות קיבוצית), הוא מונח בפסיכולוגיה חברתית המתאר מצב פסיכולוגי בו על אף שהתנהגותו הפומבית של הפרט זהה להתנהגותם של האחרים, מאמין הפרט כי דעותיו ושיפוטיו שונות משלהם. הפרט מסיק שהתנהגותם הזהה נובעת מגורמים פנימיים, השונים מהגורמים המניעים אותו. מדובר ברושם מוטעה לגבי האופן שבו אחרים חשים וחושבים על סוגיות שונות. הערכה מוטעית של דעת הרוב, ללא התייחסות ערכית (בשונה מייחודיות מדומה).

אבל זו רק הלולאה החיצונית. בתיכנות יש מושג שנקרא לולאה מקוננת (Nesting loop), דהיינו - לולאה בתוך לולאה. אז הלולאה השניה כאן היא שאני בור מכדי להבין את הטקסט הסיבובי הזה.

למרות כל זאת, אני אוהב לולאות. אני די בטוח שאני אדם שלילי ביותר. ללא ספק.

הקוד הגברי

(מוקדש לעודד)

גברים אמיתיים קוראים אחד לשני הומו. איך אני יודע? לא, לא בגלל שאני גבר אמיתי. פעם לפני שנתיים בערך קראתי כמה גליונות של בלייזר (זה כמו לאשה אבל להפך) וראיתי שם שזה הנוהל.

במחשבה שניה, גם הומואים קוראים ככה אחד לשני. איך אני יודע? כן, היו לי גם חברים כאלה.

רגע, אז איך מבדילים? אם נחכה עד שהתאוקרטיה תשתלט עלינו (משני עברי הקו הירוק) אז בצד שלנו נוכל לזהות אותם כי הם יהיו אלה שיגלגלו אותם בזפת ונוצות. בצד השני - הם אלה שיתלו מעגורנים בכיכר העיר.

כן, הפונדנטליסטים הדתיים משני הצדדים מצליבים חרבות ביד אחת, אבל משלבים את ידם השניה וישתפו פעולה כדי למנוע את מאמצי השלום.

ונסיים במילות ההמנון החדש:

מי שמאמין לא מפחד

את האמונה לאבד

ולנו יש את מלך העולם

והוא שומר עלינו מכולם

בכל זאת מצאתי משהו חיובי בשיר הנ"ל (לא, לא תוציאו ממני כינויים לא מעצימים ליצירה הזו). הוא מזהה את הבעיה האמיתית שמאיימת על הציבור הזה - אבדן האמונה (ע"ע התפכחות).

צילומים מהירים של ירי בחפצים

אתמול, פניתי לאנשים שנכנסו לכביש חד-סטרי מהצד של האין כניסה. בגלל שזה קיבוץ, הם חשים שחוקי המדינה לא ממש חלים כאן. והם צודקים. במשך כל כך הרבה שנים טיטאו, הנהגות התנועה הקיבוצית יחד עם הנהלות הקיבוצים, את המעשים הפליליים והחליקו אותם באמצעות המוסד שנקרא "בירור". וזה כלל הכל - מאלימות במשפחה ועד עבריינות מין קשה. רק עכשיו אני לומד על כמה מקרים של פדופילים וגילוי עריות בקיבוץ שבו נולדתי. כן, עכשיו יש שם אשה צעירה שמאשימה את סבא שלה שהיה נוהג לאנוס אותה ולבצע בה מעשי סדום (אני עדין לא מבין למה השני לא נחשב לאונס לכל דבר) כשהייתה ילדה. ואני מניח שזה אפילו לא קצה הקרחון. בקיבוצים, לא רק שהבושה של הקורבנות היתה גדולה יותר, הם גם ידעו שאין להם כתובת בפניה יוכלו להתלונן.

"נסעתם נגד הכיוון" אמרתי לאנשים האלה, אורחים של שכניהם של בתי וחתני, שכבר החנו את הרכב והתחילו לפרוק את הקניות ולערוך את שולחן השבת.

"לא נכון" ענה הנהג.

Wrong answer אמרת בליבי. הדבר היחיד שאני מחשיב כתשובה טובה במקרה כזה הוא "אני מצטער, יותר אני לא יעשה את זה".

אבל התקדמנו. כי עד לפני כמה חודשים נהגו גם כמה בעלי תפקידים בקיבוץ לנסוע נגד הכיוון (זה בכל זאת חוסך כמה דקות והם הרי ממהרים). ויש כאן, בין היתר, גם בעיה בטיחותית. במיוחד כשהשער דרכו יוצא נכדי הפעוט נמצא ממש על שולי הכביש כשגדר חיה מסתירה את שדה הראיה, במקרה שהוא יתפרץ לכביש.

את זה לפחות אני מקווה שהפסקתי. אחרי פנייתי להנהלת הקיבוץ, הם דיברו עם בעלי התפקידים.

בשלב הבא אני אנסה לרתום את הרב"ש שמתפקד גם כשוטר מקומי. כן, היום אם תרביץ לאשתך, הוא יופיע בביתך.

גם בצילומים מהירים (חשיפות קצרות) של ירי בחפצים, הכל יודעים שיש לירות את הקליע מצד שמאל.

נכון

ואל תדאגו לאצבעה של הדוגמנית כאן. זה לא רק שיש לה מספיק זמן להזיז אותה מנתיבו של הכדור, יש לה גם את האופציה לעצור אותו. כן, ככה זה בצילומים מהירים. נו, בטח גם אתם ראיתם את קיאנו ריבס (הידעתם שהוא ממוצא לבנוני?) במטריקס. זה פשוט ענין של אימון ומשמעת עצמית.


לא נכון

אני מקווה שהרב"ש ישתף פעולה כדי שהירי הזה נגד הכיוון לא יסלים לכדי חילופי אש. Stay tuned.

זכרונות מהראשון לספטמבר

גם הזכרון הזה, כדרכם של זכרונות, הגיע קצת באיחור.

לפני כמה שנים הסתובבתי באופיס דיפו לקראת תחילת שנת הלימודים. זו היתה השנה שבה בתי התגייסה לצה"ל. היא התקשרה אלי מהבסיס ואני הצעתי לקנות לה קלמר ועפרונות לשנת הלימודים החדשה. לא יודע למה, אבל באותו רגע פרצתי בבכי.

עד עכשיו, דמעות מציפות את עיני כשאני נזכר באותו רגע בחנות שליד צומת ירקונים, פ"ת. אין לי מושג למה.

בירוק?

גם אני משרברב עכשיו ברז מים שנועד לשרת את שולחן עוגות החול (תוספת מתבקשת לארגז החול) שבניתי בגינה שלי. בשלב הזה אני עוסק בחפירה זהירה (אני עושה את זה עם כף שתילה כדי לא לפגוע בצנרת פלסטיק שקבורה כבר בקרקע) ועבודה עם צנרת ברזל.

כשזה יהיה מוכן, אני אכתוב על זה משהו. זה יכלול גם הסבר איך לרצף משטח בגינה. המדריך יהיה מאויר בתמונות (הפעם טרחתי לתעד את השלבים). יש, בהחלט יש למה לחכות.

יצא קצת טרחני?

בפוסט ליום כיפור אני אכתוב משהו על כל המוסיף גורע. בהחלט יש לי על מה להתנצל כאן. ללא ספק.

בכל זאת יש כאן פח מגולוון שדופק את ההרמוניה. הצרימה הזו היא יותר מתפקיד שהפחים לקחו על עצמם - זה יעוד.

כשאני אבנה בית כזה, בעוד כמה שנים - יהיו בו הרבה פחים. דקים כאלה שחותכים.

והפעם - על צילומי עירום

נכון

הנה ההוכחה שאפשר להציג עירום גם מבלי לדחוף לקורא הנבוך זוג שדים עצומים לפרצוף.

אתה רואה - כשאתה רוצה אתה יכול.

 

גם נכון

לא נכון

מה לעשות, אותי התמונה הזו מקסימה.