13 ביוני 2009
זוכרים את ההפגנות שנערכו באירן אחרי שהשלטונות זייפו את הבחירות ומנעו את עלייתו של מיר חוסיין מוסאווי? זוכרים את התקוות שזה עורר במערב? את נבואות הפרשנים שמשטר האייטולות אוטוטו נופל? לא זוכרים? טוב, לא רק אתם שכחתם.
אשרי האיש שלא קטף את פרחיו האחרונים
זוג שרקרקים כזה היה יכול לתת כתף במלחמתי להקטנת מספר הצרעות שסביב ביתי.
כשהם תופסים דבורה או צרעה, הם משפשים את בטנה על משטח קשה כדי להפטר מהעוקץ לפני שהם אוכלים את הטרף.
המלכודת ששמתי, עדין תופסת בטירוף, ולמרות שגם שכני העמיד שתי מלכודות בחצרו, אנחנו עדין לא מרגישים שום הקלה בכמות הצרעות שסביבנו.
למה? לפני כמה דקות העלתה אשתי (סבתא חביבה) העלתה את התאוריה הבאה: מלכודות הזבובים יעילות משום שעל כל זבוב שנלכד, מושמדים גם כל הצאצאים שהוא התעתד להעמיד. אבל בצרעות אתה תופס רק את הפועלות/לוחמות. ולא רק שזה לא מפחית את קצב הרביה, אלא שהקן מתארגן ליצר יחידות חדשות במקום אלה שנפלו. אשה חכמה.
הפתרון: נראה שאין מנוס מלשים פתיון מורעל (פרונטליין או אדוואנטג' - נו, הטיפות האלה ששמים לחתולים על העורף כדי להלחם בפרעושים וקרציות) אותו הן יקחו לקן וישמידו את המלכה.
גם אשתי מתחילה את הבוקר בתרגילי התעמלות ומתיחות שהיא מבצעת במיטה.
חכמה, אבל זה, בנוסף לשלושת התזכורות של הנודניק שבשעון, מקים אותי כל בוקר (חוץ מסופי שבוע) בשש.
מתוך המדריך ללוכדי עריקים (מ"צ, ילקוט הפרסומים): חזרו, מוטב. ואם לאו, משליך עליהן אבני בליסטראות (מדרש תנחומא, פרשת בא, סימן ד)
מרכז הכובד
תודה למחסן התחפושות שלנו שפרש לעשרה תשלומים את המת"ש על פריטי הציוד שלוסי פינדר שאלה ממני לפני שנה.
הביתה, הביתה,
באה עת לחזור,
מן ההרים
משדות זרים.
היום דועך ואין סימן.
הביתה, הביתה
כי עוד לא ניתן
כל מה שהובטח לנו מזמן
כאן משכתי את הגיוון מהספיה המסורתי לכיוון הצהוב. הזיקה של הגיוון הזה אל הרקע הצהוב של הבלוג תורמת את חלקה למסר הרך והמתפנק.
איך אני מעלה לכאן את הפוסטים שלי
בדרך כלל אני מתיישב בלילה, בוחר את התמונות ומעלה גרסה ראשונית לאתר. צריך לזכור שבגלל הבאג של העלאת התמונות (אותו ישרא סוחבת מאז שאני מפרסם כאן) אני צריך להעלות את עשרים התמונות שנבחרו בשני סבבים לפחות (אם יש כותרות של מדורים ופינות - שלושה סבבים). כמה צריך להמתין בין שתי נאגלות? לא ברור. התחושה שלי היא שאחרי שמשתמש נוסף מעלה תמונות לבלוג שלו, המערכת מתאפסת ומפסיקה לבלבל בין הצילומים. לכן, בשעות הלילה המוקדמות (נגיד עד 1:00) אפשר להמתין רבע שעה, ואילו בשעות הקטנות - לא כדאי בכלל לנסות להעלות סבב שני. מאחר שהבאג הזה מחרב גם את התמונות שכבר הועלו בסבב הקודם (לא, לא יעזור אם לא תשמור את הפוסט - הנזק כבר נעשה) צריך להזהר ממנו שבעתיים.
אבל למה אני מלאה אתכם בכל הפרטים הטכניים האלה? כדי לספר לכם שאת עיקר הכיתובים אני עושה למחרת בבוקר - כשאני צעיר וטרי. חלק גדול מהם נכתבים אחרי פירסום הפוסט. דהיינו - אם אתם מנויים כאן ונזעקים לצפות בבלוג מיד כשאתם מקבלים את הודעת הדוא"ל, קחו בחשבון שאתם רואים משהו דומה לטיוטה ולא את הנוסח הסופי.
אז איפה הלולאה כאן? גם את הקטע הזה כתבתי פוסט-פבלישינג. דהיינו - אם אתם נמנים על עשרת האחוזים שרצים מיד לראות את הבלוג, כנראה שתפספסו גם את המסר החשוב הזה שמציע לכם להמתין כשעה לפני שאתם מקליקים על הקישור שיביא אתכם לכאן.
והפעם - הלכות גירוש עובדים זרים.
העקרון המנחה - ככל שהם יותר צעירים, ככה הם עושים פחות בעיות.
נכון
עדין נכון
אם כי הם עוד יכולים לנצל את שעותיהם האחרונות בארץ ולהעביר את המחלות שלהם אפילו דרך הגדר של המקום בו יוחזקו ערב הגירוש
לא נכון
אם מניחים להם לגמור את ביה"ס התיכון, המשימה מסתבכת לאין שיעור. במיוחד כשמדובר באלה שמתגייסים לצה"ל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
