גם הפעם הוספתי עוד פינה - עבודת בית. בפינו זו אציג, מדי פעם, דברים שאני מייצר עבור הבית. אירגון כל החומרים האלה (שדומים להם כבר העליתי בעבר) בפינות, נועדה כדי להקל על מי שירצה (בעיקר עלי) לאתר בקלות את הפוסטים שמכילים אותם בעזרת רשימת הצד "קטגוריות בבלוג".
ריק וחסר משמעות
אתמול עשיתי את זה, את פריצת הדרך האולטימטיבית בהכנת סלט פירות. אבל לפני שאני מספר לכם, תבטיחו לא לצחוק. או קיי?
אז הוספתי לו שום.
צחקתם. ידעתי. ידעתי שאין עם מי לדבר. זה גם מה שעצר אותי בכל השנים האחרונות בהן אני משפר את הסלטים שלי. כן, ככה אני אוהב אותם - עם טעם מוביל ולצידו כמה טעמים מתנגדים. דהיינו - אם לסלט פירות יש טעם בסיסי מתוק-חמצמץ, אני אבדוק את האפשרות להוסיף לו גם משהו מלוח ואפילו חריף.
זה לא היה קל - הייתי צריך לוותר על לא מעט קונספציות ודעות קדומות כדי לעשות את המהלך הפשוט הזה. אבל אני יודע, מזה זמן רב, שכשאני רוצה פריצת דרך, אני צריך לבוא ממקום ריק ולפרק את כל המשמעויות שהוספתי לדברים שבחיי. כן, גם המשמעויות שאימצתי נחשבות. בסופו של דבר יש לו, לסלט הזה, מבחן עיקרי אחד - כמה הוא טעים. יצא שגעון.
גם בשאר התחומים בהם אני מבקש לי פריצת דרך, אני צריך לוותר על הכל ולהתרכז בבחינתו של קריטריון אחד - האם זה עובד.
אשתי, שהיתה דוחה מעליה את הסלט בבוז אם היתה יודעת שיש בו שום, אישרה שהוא מצוין אבל לא הצליחה לגלות את ה-Secret ingredient (משימה די שגרתית אצלנו).
אז הנה רכיבי המתכון:
-
פירות חתוכים לקוביות קטנות. כמעט הכל הולך: תפוח, אגס, ליצ'י, שזיף, אפרסק, מנגו, ענבים וכיו"ב.
-
אפשר גם לגרר גזר.
-
מיץ תפוזים/אשכוליות. כן, אפשר מעורב.
-
צימוקים. המהדרין יכולים להשרות את הצימוקים במיץ התפוזים (אפשר גם ביין) כמה שעות לפני הוספתם לסלט.
-
אגוזים/בוטנים/פיסטוקים/מנצ'יז (רצוי קצת מכל סוג).
-
שום. אבל לא מעוך (לעולם לא מעוך), אלא חתוך לקוביות הקטנות ביותר שאתם מסוגלים להכין בעזרת סכין.
ליבבתיני באחת מעיניך
- "איך האף?" שאלתי אותו כשהסיר את התחבושות מעל פניו
- "על הפנים"
התמונה שהתיר לדוברו - אבי בניהו, לשחרר לעתונות
והפעם הלכות בליינד דייט
לא נכון
נכון
אלא אם כן, יש לה ריח רע מהפה. במקרה דנן - יש לפרסס את האוריינטציה:
נכון
לא נכון
אחד הכשלונות הצורבים שלי בתכנית הצוותים ומנהיגות שעברתי בלנדמרק היה שלא מצאתי דרך להגיד לר' - בחורה מדהימה (ונאה) שניסתה לקדם את הזוגיות שלה (ותארה בפנינו איך כל הבליינד דייטים שלה עם גברים נגמרים אחרי המפגש הראשון) - שיש לה ריח של נבלה כשהיא פותחת את הפה. וכל זה בתכנית שבה התאמנו לוותר על ה-looking good שלנו ועל כל שאר הסיפורים שעוצרים אותנו מלהשיג תוצאות בחיים שלנו.
עד היום אני סבור שלהשתלשל ממסוק אל סיפון המרמרה, דורש פחות תעצומות נפש ממשימה כזו.
ארגז החול שבניתי לנכד
למרות שלא כולכם תבחינו בכך ממבט ראשון - זו אחת התמונות היפות שהעליתי לבלוג הזה.
בבנית הארגז כדאי לקחת בחשבון את העקרונות הבאים:
-
יש לבודד את החול שבארגז מהאדמה שסביבו. אם יהיה, במקום כלשהו, מגע בין שני החומרים האלה חזקה על הפעוט שהוא יגיע לשם ויערבב אותם. האדמה תזהם את החול ותפסול אותו לשימוש נוסף. הנכד שלי גם מושיט את ידיו השמנמנות אל מחוץ לארגז, חופן אדמה וזורק לחול. על מנת להכביד על הסורר, הוספיתי גם רצועת בלטות בהיקף.
-
יש לבנות מתקן עמיד. זאת משום שהוא יהיה קבור בקרקע הלחה שנים לא מעטות. יש להשתמש בלוחות עץ עבים דיים ולצבוע אותם בשתי שכבות לפחות.
-
חייבים ליצור מכסה כדי למנוע מחתולים וכלבים לעשות את צרכיהם בחול.
-
על המכסה להיות קל כדי שגם נשות הבית יוכלו להסיר אותו ללא מאמץ. במקרה שלי (נכד גרוזיני) גם הילד יוכל לפתוח את הארגז בעצמו לפני גיל שנתיים. כן, התינוק הזה הוא פיזי להפליא.
שלבי העבודה
א' - חפירת בור
ב' - ריצוף תחתית הבור באריחי גינה
ג' - הוספת הארגז
ד' - מילוי החול
הטעויות שעשיתי
כדי להקל על פתיחת/כיסוי הארגז בניתי את המכסה מעץ דק (לוחות משתלבים שנועדו לתקרות) והוספתי לו קורות חיזוק עם ידיות אחיזה (קצת קטנות לכף היד שלי, אבל משרתות מצוין את שאר בני הבית). בנוסף חילקתי אותו לשניים (קצת קשה להבחין בכך בתמונה הזו).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
