חצץ
השבתתי את המקלדת הארגונומית של מיקרוסופט ששירתה בעשר השנים האחרונות. ה-ctrl השמאלי התחיל לפשל. רק עכשיו, כשאני כותב על מקלדת סטנדרטית של Dell, אני מבין כמה המנוחה היתה מפנקת. אני מנחש שאם אתה לא מקליד עיוור בטח תצטט את חומייני המנוח שאמר "לא משנה עם איזו אשה תתחתן, בלילה אין ביניהן שום הבדל".
אז זהו שלא. על הארגונומית ריחפתי מבלי להרגיש והיא העבירה בנאמנות את הגיגי אל הצג מבלי שאחוש בתיווך שלה. ואילו עכשיו אני מרגיש כאילו אני הולך יחף על חצץ. וזאת עוד לפני שדיברנו על התנוחה המאומצת של הידיים. כן, מגיעה לי מקלדת ארגונומית חדשה.
השאהידה
מה שהופך את אשתי למחבלת מסוכנת זו לא העובדה שלפעמים אני מתעורר בלילה רק כדי לראות אותה רוקדת עם גרזן קהה ליד מיטתנו כשהיא מלמלת "עם זה אני אוריד לו את הזקן". דוקא אחרי ההתפתחות הזו בזוגיות שלנו אני מצליח לעקוב. מה שבאמת מכשיר אותה לפקד על גדוד הפנתרות השמיני של הג'יאהד (כן, גם הוא ע"ש עז א-דין אל קאסם) היא שאיפתה לפוצץ קניונים. אין לי מושג כמה היא פוצצה אתמול אחה"ץ בקניון נהריה, אבל אני מודאג מזה שהיא מאמנת בחשאי את בתנו המשותפת למשימות האלה.
WTF
WTF
הניחוש הפרוע שלי הוא שהתלמידה האמביציוזית הזו סרגה לעצמה מכשיר עזר לאימון בהקלדה עיוורת.
מילי זיגלבאום: גם אני סרגתי לי בגד ים
אין, אין כמו אמא
פעם כשאני יעשה פוסט על משפחות, אני מקווה שלא אשכח את התמונה הזו.
צדק פואטי
התור לחלוקת תרופות בבית הסעודי שלנו
נתתי למכונה לתרגם את When your down and truobled והיא פלטה: כששלך נמוך ומוטרד.
נאלצתי להסכים. הפעם היא דייקה יותר מהמתרגמים האנושיים.
לא יודע למה כשאני מסתכל על התמונה הזו יש לי תחושה שיש לה, לגולשת הקאזאחית הזו, סדקים בעור כף הרגל. ליתר דיוק - בעקבים.
אבל מיד אני מסיר את המחשבה הטורדנית על קרם לחות שמנוני במיוחד כדי להתפנות לשתיית מים קרים (שליש קרח ושליש אלכוהול 96% עם פלחי לימונים) אשר אין כמותה להפיג את חומו של חודש אב.
רציתי להשתמש בתמונה הזו כדי להגיד עוד משהו עלי ועל אמא שלי, אבל הבנתי שאני עוד לא בשל להתמודד עם חומרים כל כך חזקים.
לשאלת הקוראים שמבקשים לדעת מה עשיתי - כאן זה מהלך קטן שקל להסביר.
אחרי שמתחתי מעט את הניגוד וגיוונתי את התמונה בספיה, בחרתי את העיניים והשיניים ועשיתי Desaturate (הוצאתי מהם כמעט את כל הרוויה). הרקע החם גורם לעיניים האפורות להראות כמעט כחולות ירקרקות ומבליט מאד את לובן השיניים. המהלך הקטן הזה מקפיץ את הצילום (שהיה אפור, תרתי משמע, במקור) ב-365 מעלות (בצל, אבל איפה מוצאים צל, איפה).
גלעד שליט, כבר יותר מ-1500 ימים בשבי החמאס
אל תבינו מזה שאני מצטרף לקריאה לקיים את עסקת חילופי השבויים בתנאים הנוכחיים. אני לא. וזאת למרות שאני מנחש שגורלו כרגע הוא מר ממוות.
אני מקשיב למומחים שבדקו את התוצאות בשטח אחרי עסקאות החילופים הקודמות שביצענו. כמעט כולם אומרים שמשוחררי העסקה המוצעת יהרגו משהו בין חמישה לחמישים ישראלים. כן, יש דבר כזה שנקרא ודאות סטטיסטית. זה משהו שעובד תמיד במספרים גדולים (לדוגמה, אנחנו ממש יכולים לבנות על זה שהשנה יהיו יותר מ-350 הרוגים בתאונות דרכים). העסקה הזו תייצר גם מאות פצועים. חלקם קשים - כאלה שחייהם יהרסו ללא תקנה. ועל זה מסכימים כל המומחים חוץ מאחד, שהיה פעם ראש השב"כ, שטוען שיש לבצע את העסקה - עמי איילון. אבל אני סימנתי אותו כאופרטוניסט הכי חלקלק, משני צידי הירדן, כבר לפני שנתיים.
וכל זאת עוד לפני שדיברנו על הסחף המתמשך ביכולת המיקוח שלנו ובתמריץ האדיר שזה נותן לרעים לעשות כל מאמץ כדי לחטוף את הישראלי הבא.
עמידתם של אולמרט וביבי מול הלחץ הזה נראית לי כמעשה השקול, הבוגר והאחראי הכמעט יחידי ששניהם עשו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
