הפוסט הבא יהיה שכונה 300 ובאמת יש סיבה להעלות קטע חגיגי לפוסט הבא. אבל עוד לא חשבתי על זה. אולי אני יחלק כמה מנויים בחינם, או אפילו יעניק כרטיס הלוך ושוב למנוי ה-300 של הבלוג הזה. נראה.
מי ששם לב לירידה בספיקת הפוסטים ושייך את זה למונדיאל, יצטרך לספק הזבר לשאלה למה לא חזרתי לתפוקה מלאה עכשיו כשהוא נגמר? יכול להיות שארגנתי לי משהו שדומה לתחליף לחיים?
אגב, גם במשחק הגמר ידעתי שאינייסטה יכריע את המשחק. איך? אני לא יודע. אבל כבר מהבוקר השם הזה התנגן כל כך חזק בראשי עד שחיפשתי את אשתי כדי לוודא שלפחות אדם אחד יוכל לאמת את העובדה שניחשתי את זה לפני המשחק. אבל לא מצאתי אותה. כן, דוקא כשפעם אחת בחיי באמת נזקקתי לה.
התשובה הישראלית לתמנון? לא בטוח. למרות שזה המשחק השני מתוך שניים שאני מצליח לנבא מי השחקן שיכריע, לא הצלחתי לחזות את הדקה, או כמה בינוני יהיה הארוע הזה.
דגם למתלבטים
ואחד לשאינו יודע לשאול (שנאמר "את פתח לו")
לא תאמינו אבל את התמונה הזו מצאתי באתר למבוגרים. כן, זייפתי את הגיל ואישרתי שאני מעל 18. ליתר בטחון הכנסתי בשדה Name את השם ברוך. אני חושב שהם לא עלו על זה. אבל לך תדע. אני לא אופתע אם יום אחד תשמע דפיקה כבדה בדלת. כשאפתח אותה תעמוד שם יפהפיה חושנית במדי בולשת האינטרנט ומפתח צינורות גדול בידה:
- "כאן גר ברוך צודריקר?" היא תשאל במבטא רוסי כבד
- לא
- רגע, אולי יש לך סתימה בכיור?
- "לא" אענה בטון יבש ואביט על שעוני כממהר
- "אז אולי" היא תחייך בביישנות כשהיא מנסה את מזלה בפעם האחרונה (ותרכן מעט לפנים על מנת לוודא שהבחנתי בעובדה שהיא לא לובשת כלום מתחת לז'קט המשטרה המחוייט שלה) "אתה הזמנת פיצה משפחתית ורקדנית ארוטית למסיבת רווקים?"
- "לא. אולי את מתכוונת לניסים אמזלג? הוא כבר עזב את הקיבוץ" אני אענה בקור רוח כשאני מתגבר על הרעד שמתגנב לקולי "תנסי בעין הנציב, שמעתי שהוא עבר לשם".
- "טוב" היא תענה בקול מקפיא ורק אז אבחין שחיוכה הביישני התחלף במבט נוקב ואצבעותיה מתהדקות על ידיתו האדומה של מפתח הצינורות הכבד "אבל אל תחשוב שהצלחת להתחמק ממני, ברוך, אני עוד אשוב".
אבל כל זה לא יתן מענה לשאלה הנוקבת שרודפת אותי מזה שלושה ימים: למה הם החביאו את התמונה תחת צנזורה כל כך כבדה? יכול להיות שעדין מוקדם לחשוף את העובדה שלדור של סבותינו באמת היו רגליים כל כך קצרות?
כשהייתי צעיר יותר היו שני דברים שלא אהבתי לעשות יחף: לעלות על סולם ולרכב על אופניים. אתם יודעים, הקוצים האלה שעל הדוושות, אלה שנועדו לספק אחיזה טובה יותר לנעלי הספורט.
והיום? אני לא מוריד את הגרביים גם כשאני ישן. למה? כדי לתת להם, ליקירי, עילה לנתק אותי מהמכשירים.
אלה האופניים שהתחילו הכל.
הידעתם שהפולנים הם שהמציאו את האסלה? ורק מאה שנים מאוחר יותר, עלה בדעתו של אמריקאי אחד להוסיף חור במרכזו של אגן החרסינה.
וכל השאר הסטוריה.
תחת כובד התפוח
מי ישכב איתי לנוח
וישרוק אלי שריקה
כמו ציפורת מתוקה.
מלים: יורם טהר לב
אבל יורם, ציפורת זה בכלל פרפר. שדוקא אתה, אביר השפה, תיפול במהמורה הקטנה הזו כאחד מתמלילני הזמר המזרחי?
מילי רוזנצוויג: איך אני קשורה לאופניים? כשהייתי בת 12 כל כך רציתי שיקנו לי. אבל ההורים שלי פחדו. הם פוחדים עד היום. לכן, ביום שהגעתי לגיל 18 החלפתי את השם שלי במשרד הפנים מרוזנבלט לרוזנצוויג ועברתי לשכונה הזו. מאז הם יותר מודאגים מתמונות העירום שלי שמתפרסמות באינטרנט.
בוא כבר, בוא כבר, בוא כבר, בוא...
שום דבר לא יפריענו
עד החורף בוא יבוא
בוא כבר, בוא כבר, בוא כבר, בוא...
הפאוץ' הזה? זה לא משהו ששייך לניינטיז?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
