גם אשתי בועדת אבלות בקיבוץ ואני עוזר לה לפעמים בחלק הפיזי של הקבורה
WTF א'
זה רק אני, או שגם לכם נראה משהו לא תקין בתחביר של המשפט שמופיע בקישורי הפייסבוק דלמטה: "תהיה ראשון מבין חבריך שאוהב את זה". ואני לא אומר שזה לא בסדר להשתמש בתרגום המכני שמציעה התוכנה של גוגל. באמת. גם אני עושה את זה כשאני מנסה להבין מה כתוב באתרים היפניים.
אז מה כתוב באתרים היפניים? גיבוב של שטויות. בדרך כלל זה משהו כמו:
במאי הברכות של שאר העונה על החיים שלך, מצאתי לך כאן באתר זה והרים עניין אותך.
או שאולי זה באמת אני שלא ירדתי לסוף דעתם של מחברי שירי הזן האלה.
הצבע הכחול של עיניה הוא סמל למשאת-נפש אידיאלית (השווה ל"ציפור הכחולה" במחזה הרומנטי בעל המוניטין של מטרלינק). המשוררת רקומה באור נגוהות, רכה ומפוייסת, נוצצת כיונה צחורה באור השמש, חושנית במעופה הקליל, יונקת חסד-על (שם). ים בראשיתי וחופש היצירה הם הקובעים את דמותו של ספר השירים, לפי חלקו השני של השיר הארס-פואטי "דבר למבקר" (עמ' 117).
הכי אני נהנה זה מההקשבה לפרשנות של שלמה שרף. או שהוא אומר את הדברים הכי בנאליים וטריוויאליים, או שהוא מציע למאמן גרמניה להחליף את אוזיל דקות ספורות לפני שזה כובש שער ומכריע את המשחק.
כשהוא לא עושה את אף אחד משני הדברים האלה הוא פונה אל מסי בגוף שני, ומציע לחלוץ הארגנטיני שזה עתה החמיץ מהלך בהתקפה, להרים את הראש ולבדוק למי הוא היה יכול למסור.
שבריר של שניה, שלמה, זה, ברוב המקרים, כל חלון הזמן שיש לו לשחקן התקפה בתוך רחבת ה-16 של היריב. מה שמייחד את מסי והופך אותו לכל כך מסוכן, זו המהירות שבה הוא מצליח לתמרן ולקבל החלטות. בדרך כלל אלה מהלכי בזק שגם בהילוך איטי נראים טוב.
חבל שלמה. חבל שארגנטינה הודחה וליונל לא יכול להקשיב יותר לעצותיך המועילות.
דינה מרכוס: גם אני, כשהייתי בארגנטינה, הייתי בגרעין נחל. הוא נקרא גרעין חלוצה והיינו מיועדים להשלים את חדרה.
WTF ב'
כן, אני יודע, הן יפניות ושם מחנכים לערכים מעט שונים מאשר אצלנו. ההשערה הכי טובה שלי זה שהן ננזפות על אי ציות לכללי התלבושת האחידה, אבל אם למישהו מכם יש הxבר יותר משכנע, הוא מוזמן להציג אותו.
התשובה של בית הספר לבנים בנורתפילד, אנגליה. ולחשוב שהם רק בכיתה ג'.
איזה מזל שהחופש הגדול כבר התחיל.
כיצד מתרגלים טלפתיה?
שבו עם חבר ידיד או בן זוג גב אל גב במרחק של כמטר כשברכיכם מקופלת אל החזה וראשכם מוטה. דמינו כי חוט מחשבות עובר בינכם מקודקוד אל קודקוד, חוט שדרכו תוכלו להכנס למחשבות של בן הזוג. אחד מכם יצייר בטוש שחור על דף לבן ציור פשוט ובסיסי כמו קו, עיגול, משולש או כל קו בסיסי אחר, יביט בו היטב וינסה לשדר דרך חוט המחשבות המחובר דרך הקודקודים אל בן הזוג. בן הזוג יעצום את עיניו, יתרכז, וינסה לקלוט את התמונה המשודרת. ניסיון זה אמור לערוך כשלוש עד חמש דקות, או עד שבן הזוג הקולט את השדר יעצור ויאמר מה מצוייר. לאחר מספר ניסיונות מובטחת לכם הצלחה.
לאחר מספר הצלחות כאשר אתם בטוחים שהצלחתם, הגדילו את המרחק אל מעבר לקיר (כל אחד בחדר אחר). המשך התרגול יביא להצלחות נוספות בפיתוח היכולת הטלפאתית שלכם.
לאחר שאנו יודעים שיש ביכולתנו שבשיתוף בן זוג להעביר מחשבה ניגש אל השלב הבא של העברת תחושה ושתילת מחשבות.
WTF ג'
אני הייתי לוקח את זה עוד צעד קטן קדימה ומצייר את היד באופן כזה שגם בתי השחי שלהם יתלכדו. אבל במחשבה שניה - מה עם הפופיק? ולמה לעצור דוקא שם?
מתוך ההרהורים האלה על טבעו הלולאתי של היקום, עלה על דעתי שטוב אעשה אם אעלה לכאן ציטוט (ע"ע מובאה) מתוך טימַיאוֹס, הדיאלוג הפיתגוראי ביותר שכתב אפלטון, (דו שיח שממשיך להדהד גם אצל ברטרנד ראסל):
מתוך אינסופיותו של העולם נוחלת הרוח המסתכלת בו חלק באינסוף אף היא.
אחיזה שגויה
אחיזה נכונה (תודה ל-nuky147 שזיהה את הנשק הזה כרובה לציד פילים)
זיזו: למרות העצב כבד שנפל על היבשת השחורה עם הדחתה של הנבחרת האפריקאית האחרונה ממשחקי המונדיאל, אני פוגש בעיקר ביטויים של אכזבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
