רובנו הימרנו שהוא לא יפגע.
אל תקנו מצלמה בצבע תכלת. התמונות שהן מוציאות לא ממש חדות. הכי טובות הן אלה שצבועות בשילוב של שחור עם כמה גוונים כסופים.
אני לא אומר כאן לא לקרוא מבחני השוואה וביקורות באתרים שמתמחים בכך. אני עשיתי את זה לפני שקניתי את המצלמה החדשה שלי - Canon PowerShot SX20IS. השקעתי בלימוד הזה כמה שעות. ומה קיבלתי? נכון - מצלמה שחורה עם כמה חלקים בגווני כסף.
למה הן כל כך רציניות?
יכול להיות שהן מגיבות (לבוגרי הסדנאות שביניכם "משקפות") למשהו שאני משדר, אבל אני נוטה יותר לסברה שהן מאוכזבות מזה שהמצלמה שלי לא בצבע תכלת.
מנוט בול (2.31), השחקן הגבוה ביותר ששיחק ב-NBA.
אני מעריך שלא ירחק היום שבו יעלו על המגרשים גם שחקנים אתלטיים בגובה הזה.
לא מזמן ראיתי סרט על משור נגרים שולחני שמותקן בו מנגנון שעוצר את הלהב בבת אחת כשהוא חש בגוף חי.
מאד התרשמתי מהאומץ שמפגין הממציא כשהוא תוחב את האצבע שלו אל תוך הלהב שמסתובב במהירות מטורפת. אולם להבעת האמון הזו במנגנון החדשני יש תכלית שיווקית. אבל מה מנסה האיש הזה למכור? או באנגלית - WTF.
יום אחד אני יעלה פוסט שהכותרת שלו תהיה WTF. כן כן.
עשיתי פעם פוסט על הורות, אבל אז לא היתה לי את התמונה הזו.
יום אחד עוד אחזור אל הנושא הזה. כן כן.
טניה סיטבון-אלמגור: המונדיאל כבר הגיע לשלב רבע הגמר? ואני עוד בחדר ההלבשה...
לא טניה. חדר ההלבשה הוא אשכרה חדר. עם קירות ודלת ואולי גם חלונות. את על המגרש - מקום שבו את יכולה להשתתף במשחק (אחרי שתעיפי את הספסל). זה המקום שבו את אמנם יכולה להפסיד, אבל גם לנצח. וזאת להבדיל מכל האוהדים האלה שיושבים להם ביציעים (או גרוע מזה - צופים בטלויזיה בבית). הם יודעים הכל הכי טוב: מה היה צריך כל שחקן לעשות בכל שניה, את מי המאמן היה צריך להרכיב במשחק ומה השופט בן אלף הזונות היה צריך לפסוק (יש להם 35 מצלמות שמכסות כל זוית אפשרית ואינספור הילוכים חוזרים). כן, הם לעולם לא יפסידו, אבל גם אין להם שום סיכוי לנצח.
השארי איתנו על המגרש טניה. עזבי את הבטחון העקר של הטריבונות. כאן ורק כאן תוכלי להשתתף במשחק של חייך. זה המקום היחיד שבו תוכלי גם לנצח.
הזיזי את הספסל אל מעבר לקווים, לבשי את הבגדים ובואי נתחיל לרוץ. עד שניפול ונובס, או עד שנבקיע ונחזור הביתה עטורי ניצחון (עד למשחק הבא).
לא, לא את הנעליים. את אלה ננעל בסוף. בואי נתחיל מהחולצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
