כאן הכל התחיל

הדגם הראשון של פורד מודל T היה הרכב הראשון שהורכב בפס יצור. פריצת הדרך הזו איפשרה להנרי פורד למכור אותו ב-1908 בסכום של 900 דולר. המנוע כלל 4 צילינדרים והיה קטן וקל, כך שניתן היה להתניע אותו בעזרת מנואלה ללא מאמץ. בשנת 1919 שולב המתנע החשמלי ברכב שמהירותו המירבית היתה כ-70 קמ"ש. בשנות העשרים של המאה הקודמת איפשרו השכלולים בפס היצור להוריד את מחירו ל-300 דולר. יצורו של הדגם הזה הסתיים ב-1927. בסך הכל יוצרו כ-15 מיליון כלי רכב שנשאו את השם מודל T.

לקח לי כמה דקות כדי להבין למה אני אוהב את התמונה הזו. ככה נראה לוח השעונים של טנדר המוריס שבו נהג אבא שלי בעבודתו במדגה בעמק בית שאן.

המכונית הראשונה (כן, משמאל) משמשת עד היום השראה למעצבים רבים.

גם אני מטפח חלום לבנות, יום אחד, כלי רכב דומה.

הרכב הזה יוצר ע"י קרל פרידריך בנץ ב-1885, כשהיה בן 41. אולי היו כמה שהקדימו אותו, אבל הוא היה הראשון לרשום על זה פטנט.

המנוע שהותקן בה עבד על קיטור והפיק שלושת רבעי כו"ס.

את נסיעת המבחן הרצינית הראשונה של הרכב הזה ביצעה אשתו של הממציא - ברטה בנץ לאורך של 100 ק"מ.

מכירים את המכוניות שמצליחות לנסוע מאות ק"מ על ליטר אחד של דלק? מה שלא מספרים לכם זה על הקושי שמתעורר כשצריך להחליף לנהג את הטיטול.




ריתוך השלדה בג'נרל מוטורס

נקלט ע"י מצלמת הרמזור

הגרסה של וולבו לעגלה שילדים יוצרים מכמה קרשים וגלגלים כדי להתגלגל בה במורד הכביש

משיכת חבל

הידעתם שרובם המכריע של המצדדים בטענה שכדור הארץ שטוח הינם מוסלמים?

טוב, אולי הוא שטוח, אבל זה שהוא נשען על ארבע צבים ענקיים נראה לי כבר מוגזם


אני מהמר על זה שיש להם, למטפחי הבקר השיאנים האלה, רפתן אחד גמד-קומה (נגיד מטר וארבעים) שכל התפקיד שלו זה להיות אחראי על הדליים הכחולים (שאותם הוא סחב מהצעצועים שבארגז החול של הנכד שלו). יכול להיות שהם עושים שימוש בידע הגנטי שלהם, לא רק לטיפוח פרים ענקיים, אלא במקביל, גם להנדס זקנים ננסיים?

אחרי שקיעקע את התאוריה שהכדור הוא עגול, פתח האיסלם בג'יהד חדש - מיגור המיצים.

אבל אל תסיקו מכך ששאר הדתות טובות יותר. רק בשבוע שעבר היה נדמה לי ששמעתי את אחד המנהיגים הרוחניים שלנו מדיר את בנו מהעולם הבא. לי המהלך הנקוט ע"י מאמיני שאר הדתות נראה הרבה יותר אפקטיבי - פשוט להוציא אותו מהצוואה.

ואת זה כתב המשורר הלאומי שלנו:

בנות שתיים, בובותיים,
צילי וגילי עימי פה -
מי משתיהן יפה יותר,
אימרו, דודים: זו או זו?

אינכם יודעים, חה חה, דודים,
אינכם יודעים, לא ולא!
שתיהן, שתיהן יפות יותר,
צילי וגילי, זו וזו.

ואת מי אהבתי יותר -
אימרו דודים: זו או זו?
חה חה, דודים, אינכם יודעים,
חה חה, דודים, לא ולא!

שתיהן, שתיהן אוהב יותר,
גם את זו וגם את זו,
שתיהן אשא בחיקי תמיד,
צילי פה וגילי פה.

מזל שיש שני ביצועים נוספים לשיר הזה

אינגה דויטש שהתערבה עם חברותיה על כך שתצליח להגיע למונדיאל כשרק סמובר לרשותה.

- על מה התערבתן, אינגהלה?

- לא משהו רציני, זה יותר בשביל הספורט

- בכל זאת?

- על קובית סוכר 

ואם זה רק חלום, של מי הוא, של עליסה, או של מישהו אחר?

מעשה ביונה, שצנחה על כתפי ממרומים

מברגה סינית זולה

כל מי שהתנסה פעם עם זבל סיני יגיד לך שעדיף להשקיע במוצר מקצועי של חברה מוכרת. אלה גם יעשו את העבודה יותר טוב וגם ישרדו לאורך זמן.

אני בעד. הכלל הזה נכון לכל הכלים חוץ מלמברגות נטענות. כאן יש מילכוד. ניתן היום לקנות מברגה נטענת של יצרן עלום שם בפחות מ-200 ש"ח. לעומת זאת, מחירן של המברגות המקצועיות (מקיטה, בוש וכיו"ב) הוא כמעט פי עשר. הן אמנם טובות וחזקות אבל גם הסוללות שלהן נגמרות תוך שלוש שנים. אז מה הבעיה? תלך ליבואן ותקנה סוללות חדשות. אופסי. מתברר שמחירה של כל סוללה חדשה הוא כמחצית ממחיר המברגה. מאחר שאתה נזקק לשתי סוללות (כשאחת בעבודה, השניה בטעינה), יותר כדאי לקנות מברגה חדשה שמגיעה יחד עם שתי סוללות. אם ממילא צריך לחזור על התהליך הזה כל שלוש שנים אז אולי כדאי לקנות שניים סינים?

המשאית הזו של לנדרובר כל כך מושקעת, עד שניתן לראות את המאמץ שעשו המעצבים להוציא תחת ידם משהו חדשני שמשדר כח ותחכום.

אבל אני עדין מעדיף את העיצוב הפשטני של הג'יפ הראשון של החברה שעוצב ב-1948. הוא כל כך נקי ומשכנע עד שברגע שאתה רואה אותו אתה אומר לעצמך "גם אני רוצה אחד כזה". כן, אפילו היום, כמעט שישים שנה מאז ירד הדגם הזה לראשונה מפס היצור.

מכל הצמרירים שהוצאתי בחיי מהטבור שלי ניתן היה לסרוג סוודר ליתום. איך הוא עושה את זה הטבור שלי? איך הוא מצליח למשוך ולהוציא את הסיבים מהחולצות? לך תבין טבורים.