כן, הרוויתי כאן את הצבעים. ולא רק בתמונה הזו.


לא, אני לא איש של בוקר

הרהור: יכולתי גם לכתוב "כן, אני לא איש של בוקר" והייתי מקבל את אותה משמעות. המסקנה: כן = לא

או שאולי, אחרי הכל, אני כן איש של בוקר.

דיקלה שהרבני (על עקבים גבוהים) וניצה סלפטר מבלות את רוב זמנן בתכנון הבריחה הבאה מהבית הסיעודי שלנו.

לעבור את הגדר זה לא כל כך קשה, הבעיה היא שהן לא מתכננות את השלב הבא. וכך שלום הקב"ט ואלברט, העוזר שלו, אוספים אותן כביצים עזובות ברחבי הקיבוץ. יכול להיות שהן אפילו רוצות להתפס.

למשל, הן כמעט שלא לוקחות איתן בגדים. למה אני חושב שהן רוצות להתפס? כי אם לא לוכדים אותן תוך כמה שעות, הן חוזרות, מאוכזבות, ומתדפקות על שערי הבית הסיעודי שלנו.

אבל מצד שני יש לי תחושה ששלום דוקא שמח כשמישהי בורחת. "ככה יש לי הזדמנות לצאת מכאן ולקרוע את השכונה עם הקורקינט החשמלי שלי."

ואלברט? כמה שלא ביקשתי ממנו, הוא מסרב לוותר ולו על אחד מסימני הקריאה שלו. "ככה זה מרגיש לי נכון" הוא פוסק בקולו הצרוד "ואתה, למה שלא תלך לטפל ברגישות הזו שלך. יש כאן אחלה פסיכיאטר"

דיספארמר


גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת,
מזמזם שיר ישן,
נפצע בעורפו מעץ השסק,
נצבט בשושן,
בוץ דבק בעקביו, אל תהיי כועסת,
הוא מאוהב.

נדולבו נקובה מבקר ספרותי בשבט הווטאמבו: הרבע-חריזה הזו נשמעת מה-זה-מאולצת. כדי לחרוז משהו עם "מרפסת" הוא אומר במקום "אל תכעסי" - "אל תהי כועסת". נו, באמת. ועל השסק אני בכלל לא רוצה לדבר. וגם הזוועות שהוא מבצע במיקצב, מאפילים על רצח העם שהיה כאן לפני שנתיים. זה מתאים למכולתניק שכותב את השירים של שרית חדד. תגיד יש לך משהו של קובי פרץ? 

יש אנשים שככה נראים החלומות שלהם

אבל יש גם אחרים

ילדה שימושית

אחת התמונות הפופולריות באינטרנט: צלמים ועורכים גרפיים עשו עד היום מאות שימושים בתמונה הזו כששילבו אותה, בד"כ באופן די בוטה, בתמונות שהם מביאים מאזורי אסון



הנה עוד תמונה שלא הצלחתי לפענח

אני חושב שאם הייתי יודע מה היא מחזיקה ביד, הייתי מקבל רמז לתשובה שטורדת את מנוחתי: למה היא עומדת, רטובה מאגלי טל הבוקר, כשפניה אל קיר בטון חשוף?

התוכלו לעזור?

יותר מתוק מזה?

ספח מתחרויות חג השבועות: שתי הפיינליסטיות בתחרות החיקויים של אלביס (אז עוד לא ידענו שהוא יבטל את בואו לארץ).


שווה

שווה להקליק על התמונה הזו, לראות אותה בהגדלה טובה יותר ולהתפעל מההעזה המטורפת של האקסטרימיסטים האלה

זוכרים את התכנית שלי להציף את הרחוב הראשי שליד ביתי ולבנות סירה שבה אוכל לשוט בקיבוץ? אז זה לא כל כך הצליח.

כמה מאיתנו, אנשי פורום המרפסת (הגרעין הקשה של שוחרי איכ"ס שמתכנס בקיץ על המרפסת שלי ובחורף אצל סימה ויהודה), הצטרפו לו' חזות הישוב. בהעדר פטרון אחר לנושא, לקחה על עצמה הועדה גם להתריע על מפגעים בטיחותיים (לא לטפל חלילה, כי לועדה הזו אין שום סמכויות ביצוע). אחד הנושאים שהעליתי וידונו בישיבה הבאה הוא - נסיעה נגד כיוון התנועה בקיבוץ שלנו. דהיינו - רוב האנשים מצייתים לשלטי האין כניסה, אבל דוקא כמה מבעלי התפקידים מתעלמים מהם במפגיע.

אני מקווה שבסיום הדיונים נצליח למצוא פתרון לא רק לבעיה הזו, אלא גם לאלה שמדברים בטלפון, ללא דיבורית, תוך כדי נהיגה ואולי גם לאלה שנוסעים בישוב ללא קסדה. יכול להיות שאני צריך להפסיק לפקסל את מספרי הרישוי של התמונות שאני מעלה לכאן.


דג שעוצב ע"י ועדה ללא סמכויות ביצוע

כבר סיפרתי משהו על מח' תשושי הנפש בבית הסיעודי שלנו

המלה "תשושים" אינה מסגירה את פרצי ההתלהבות והאנרגיה שלהם שמזעזעים את המוסד השקט ומפרים את שלוותנו

הקלנועית של איגור צ'רשניה (68). "צלם אותי פעם כשאני מרים גלגל".

דיספארמר


נתי זה אתה?, אתה שוב מציץ?

כלא בנורבגיה

טוב, זה הוא התחיל

"אני לא יודע למה אני קורא דוקא את הבלוג הטפשי הזה" כתב לי Mr. White שעובד בחנות בגדים בלוס אנג'לס "אני קורא אותו בעזרת התרגום של גוגל ואני מניח שהרבה פעמים הוא משבש את המשמעות של מה שכתבת. מזל שיש אצלך הרבה תמונות. אז הנה אני מצרף לך אחת"

מתברר שהוא גילה ענין רב בספיישל שעשיתי על חג הביכורים ובעקבות זה הוא התחיל לחפש חומר על החג באינטרנט. אני מקווה שהוא ידע לעצור לפני שהוא מתגייר ועושה עליה רק על סמך מה שהוא קורא אצלי.

מגדלור

מלים: דן אלמגור

הוא ידע שאין בחוף שום מגדלור,
אך תמיד, כשחזר עם ליל,
מן החוף היה מבחין, בתוך השחור,
אור פלאי קורץ לו וצוהל.

הוא ידע שאין בחוף שום מגדלור,
אך תמיד האיר לו אור מתוך השחור.

היא נשקה לו בשפתיים מלוחות,
הוא חבק אותה אליו דומם,
הוא הבטיח: "אשאר עימך, אחות!"
אך עם שחר שוב חמק לים.

פעם היא לפתה אותו חזק חזק:
"השאר, כי לא אוכל יותר!"
הוא נשק לשתי עיניה, ושתק;
אך עם שחר שוב נראה חותר.

אך עם לילה, בשובו מים ושחור,
לא האיר לו עוד האור כמגדלור.

הם מצאו אותה בחוף, בין הצדפים,
וליבה כגוש פחם שחור.
ורק אז בלאט גילו לו השחפים,
כי ליבה היה לו מגדלור.

הוא חפן אז את הלב אשר אוכל,
פתע שוב זרח הלב וחם.
וכיום במרום הצוק, בראש מגדל,
הוא מאיר לכל מלח בים.

כי למרות שאין בחוף שום מגדלור,
לב אחד תמיד מאיר לו מן השחור.