- "יוסקה? בטח שאני מכירה אותו הוא גר במרחק יריקה ממני" ענתה בבטחון על שאלתי.

- "הלגה, לאיזה מרחק את יורקת?" שאלתי כשאני מנסה לשוות נימת הערכה לקולי.

- אתה רציני?

- אהה...

- אתה בטוח שאתה רוצה לדבר איתי על פליטת נוזלי גוף בערב האביבי הזה? אתה יודע, זו מטבע לשון. אל תתחיל להתקטנן לי.

- המטבע הזו היא אחותה של 'בתוך דקה אני אצלך' או 'אני שתי מטר מהבית שלך'.

- רגע, לא אומרים 'שני מטר'?

- אני חושש שאלה שממשתמשים במטבעות לשון האלה לא נוטים להתעסק בדקויות.

- ומה רע במטבעות לשון האלה?

- כי אני ישר שם איקס על מי שמשתמש בהן.

- "למה?" שאלה כשהיא מטה את צוארה הארוך לעברי ונועצת בי מבט משועשע.

- כי זה אף פעם לא נכון. כל מי שאמר לי את זה עד היום, הגיע, במקרה הטוב, תוך רבע שעה.

- אז איפה הבעיה?

- אינטגריטי. האנשים האלה תמיד יעשו הערכת-חסר של הזמן והמרחק שנשאר להם להגיע ליעד. ואני לא מתכוון רק ליעד פיזי, אלא גם לדד-ליינים ולשאר ההתחייבויות שלהם.

- ואלה אנשים רעים?

- לא, לא זה מה שאמרתי.

- "אז מה אמרת" היא צמצמה את עיניה הירקרקות כפי שהיא תמיד עושה כשהיא עומדת לסגור עלי את המלכודות שלה.

- בואי נגיד שאלה לא אנשים שאני מתלהב לשתף איתם פעולה.

- אתה יודע, במקום שממנו אני באה, האנשים מאד דייקנים. מילה שלהם זו מילה וזמן זה זמן. אצלנו כמעט שלא מאחרים. אנחנו היינו עושים הכל בזמן ובמקום.

- ואני בטוח שזה עובד.

- כן, עובד מצויין. לפני 70 שנה הצלחנו לכבוש את כל אירופה.

- חוץ מאנגליה.

- "אבל לעומת זאת היו לנו השגים טריטוריאלים גדולים גם באפריקה. תראה, האנשים בשטוטגארט קמים מוקדם בבוקר, עובדים בחריצות ובדייקנות. המטוסים ממריאים בזמן והרכבות אף פעם לא מאחרות. אבל..." אמרה ונאנחה.

- אבל מה?

 בכל זאת לא תמיד אתה יכול לסמוך עלינו.

- איפה אתם מפשלים?

- בוא נגיד שאם היית בא להתארח אצלי לפני שבעים שנה, יש כאלו שהיו מזמינים אותך להתרחץ, אבל מתחת לחיוך, במקום מים... היתה מצפה לך... איך אני אנסח את זה בעדינות - הפתעה קטנה. תראה, למרות שאצלנו הכל דופק, אני מעדיפה את הבאלאגן שכאן.

- למה? מה יש לנו שלכם אין? נסי לתמצת לי בשתי מלים את היתרונות של הלוואנט.

- חוש הומור.

ירח

מלים, לחן וביצוע: שלמה ארצי

המקור: ואמי אומרת "זה החוטא שלי"

הנכון: ואמי אומרת "זה החותן שלי"

הגיוני, אבל רק בליל הסדר ורק אם חלק מהאושיפיזין הם לא ממש מהמשפחה.

היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם

שלמה, לא קניתי את 'והם צרחו תורידו, ת'נמוך עם הטוקסידו'. 

אני דוקא מאמין לך שהיית לובש טוקסידו רק כדי שיצא חרוז אם 'תורידו'. כן, אתה חית במה ואין שום דבר שלא תעשה; אבל מישהו היה צריך להגיד לך, כבר אז, בבר הקודר ברחוב המסגר, שזה חרוז ממש צולע. אתה יודע צריך לא מעט סלחנות כדי להתעלם מזה שאחד נגמר בשורוק והשני בחולם (ע"ע זו אני החולם שח). 

צריך לצלצל פעמים

מלים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי, ביצוע מקורי: שושנה דמארי

המקור: דבריך עינוני כחרב דבריך הכוני כשוט

הנכון: דבריך הכוני קשות

ואז נפתחות הדלתיים ואז נפגשים במבט (ע"ע פגישה לאין קץ)

חיוכים

מתחת לחיוך היתה מצפה לך הפתעה קטנה

- "תגיד לי, מה בדיוק קרה עם בניזרי" היא שאלה אותי כשתלינו את מעילינו הרטובים בכניסה לקפה תמוז.

- השתחרר מהכלא חודשיים לפני הזמן.

- הורידו לו שליש?

- אפילו יותר, הורידו לו חודשיים נוספים, מעבר לשליש.

- למה?

- בגלל הצפיפות בבתי הכלא. כדי לשחרר אותו לפני הזמן שיחררו עוד איזה 600 אסירים.

- "למה אתה נשמע לי ממורמר" שאלה כשהיא משלבת את רגליה הארוכות כשהתיישבנו.

- בואי לא ניסחף, אפשר להסתפק ב'מתוסכל'?.

- או קיי.

- זה לא בגלל השחרור המוקדם, אלא בגלל מה שהוא אמר כשיצא מהכלא.

- אני מקשיבה.

- 'תפרו לי תיק', 'אכלו לי שתו לי', 'אני חף מפשע', 'זה עד המדינה השקרן' וכיו"ב.

- אז מה הבעיה, האיש מאמין בחפותו ורוצה לנקות את שמו.

- גם קצב מאמין בחפותו. או לפחות עושה הצגה די משכנעת בענין הזה.

- או קיי, אתה מוכן להפסיק להתבכיין ולהתמקד?

- תראי, אחד התנאים להורדת שליש מהמאסר, זה שהאסיר יקבל אחריות על מה שהוא עשה.

- משהו דומה למחוייבות שאסירי החמאס נאלצים לחתום עליה לפני שמשחררים אותם?

- בדיוק. אין לזה אפילו ערך סמלי. על זה המציאו את הביטוי 'להחזיק את המקל משני קצותיו', או 'לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה'...

- היי, הויסה, תעצור לפני שאתה מגיע ל'לרקוד על שתי חתונות'.

- או קיי.

- אז מה אתה מציע?

- לא יודע, אולי נמשיך את האנלוגיה עם אסירי החמאס.

- שזה אומר?

- שכמו שאנחנו נפגע בכל אסיר משוחרר שחוזר לפעילות טרוריסטית, כך גם מי אצל מי שמקבל את השליש ואחרי זה מתהפך - הוא יוחזר לכלא להשלים את עונשו המקורי.

- הופה, עכשיו יצרת דילמה רצינית. תאר לך אסיר שבאמת יושב בכלא על לא עוול בכפו.

- כמו קצב, למשל?

- אתה לא קצת אובססיבי על קצב? עזוב אותו, קח מקרה מובהק כמו זה של עמוס ברנס. אדם שהתחיל לרצות מאסר עולם על רצח שלא ביצע.

- תזכירי לי, כמה זמן הוא ישב?

- קצת יותר משמונה שנים עד שהתגלה שהיו עדויות שקר במשפט שלו והוא זוכה ואף קיבל פיצויים מהמדינה.

- נדמה לי שהוא אפילו קיבל פיצויים מהמדינה.

- כן, זה מה שאמרתי, תגיד לי מתי אתה מתחיל להרכיב את מכשיר השמיעה שלך.

- עזבי, יש לי עוד כמה שנים טובות, בינתיים פשוט תדברי יותר חזק.

- אתה יודע מה, תאר לך שאתה יושב בכלא על פשע שלא ביצעת, לא תביע חרטה כדי לקבל את השליש?

- כמה זה השליש הזה?

- לא יודעת, אפילו חודש. אתה יודע איזה באסה זה לשבת בכלא? אז הנה הדילמה: אם אתה מבקש את השליש, אתה למעשה מתחייב שלא תוכל להלחם על חפותך אחרי שתצא מהכלא.

- רגע, וקצב, כשיגיע יומו לבקש את השליש, הוא יסכים להודות שהוא אנס וניצל מינית את עובדות הלשכה שלו לדורותיהן?

- אתה לעולם לא תדע.

- למה?

- כי עד שזה יקרה, אתה גם תאבד את השמיעה שלך לחלוטין, גם תעמוד בסרובך להרכיב מכשיר שמיעה, וגם תהיה זקן בשביל ללמוד את שפת הסימנים או קריאת שפתיים.

- רגע, אז מה את אומרת, שהם לא גנבים, כל הח"כים האלה מש"ס?

- עזוב, זה לא כיף לדבר עם חרשים. תשתה את הקפה שלך הוא מתקרר.

זה כל הקסם

מלים, לחן וביצוע: נמרוד לב

המקור: כמו שאת כשאת פורשת כנפיים

הנכון: כמו שאת כשאת פורסת כנפיים

מזל שמצאתי את השיר הזה. אחרי זה הייתי צריך לסבך לכם את ההזדהות עם הגיבורים ב'עוף גוזל' של אריק איינשטיין ובשירו הנפלא של איציק מאנגער 'על הדרך עץ עומד'.