"מה אתה אומר על זה" שאלה אותי כשהיא מצביעה על העתון שהיה מונח על השולחן בבית הקפה.

- על מה?

- על הידיעה הזו, על משחק הכדורגל בפורט סעיד.

- כמה נגמר?

- יותר מ-70 הרוגים ואיזה אלף פצועים.

- לטובת מי?

- לא יודעת, אבל אני מניחה שגם כאן למארחים היה את יתרון הביתיות.

- ולמה הן פרצו, המהומות האלה?

- כתוב כאן שהאוהדים של האורחים הניפו כרזה שאומרת שבפורט סעיד אין גברים או משהו כזה.

- צודקים, על דבר כזה הם לא יכולים לעבור לסדר היום.

- למה?

- כי זו פגיעה בכבוד. ולא סתם, אלא בנקודה הכי רגישה - הגבריות שלהם.

- "תגיד לי, ואצלכם, זה יכול לקרות?" שאלה כשהיא לוגמת מהקפה שלה ונועצת בי מבט אלכסוני.

- מה זה אצלכם, במשפחה שלי?

- התכוונתי למעגל יותר רחב, אבל בוא נתחיל במשפחה שלך.

- אנחנו גם עושים איזה ספורט תחרותי.

- אתה ואשתך?

- כן, כמעט כל יום אנחנו משחקים פינג פונג במשך יותר מחצי שעה. אלה משחקים די שקולים. לפעמים הם מוכרעים בתוצאות שהן מעבר ל-21 נקודות.

- ויש מכות?

- תראי שנינו משחקים כדי לנצח. אבל הרבה יותר חשוב לנו לשחק. אנחנו ממש נהנים מהמשחק. כשהיא מצליחה להחזיר את ההנחתות שלי אני מפרגן לה. ולפעמים כשאני מוביל, אני 'מתבלבל' והופך את הספירה, כך שהנקודות שלה עוברות אלי ולהפך.

- טוב, אולי בגלל שאתם גבר ואשה, אין לך כל כך מה להוכיח.

 

דומיניק שמחון שוערת הקבוצה שלנו מאתגרת את שחקניות הקבוצה היריבה לפני משחק הגמר של ליגת הנשים במועצה האזורית שלנו

למרות שגם אצלנו המארחים ניצחו בתוצאה 3:1 לא היה לי שום קושי לארגן את השחקנות לתצלום הזה. אולי בגלל שהיה חסר שם טסטוסטרון על המגרש.

- אוקיי, בואי ניקח את אוהדי הכדורגל הישראליים. רק לפני כמה ימים זרקו רימון עשן על ביתו של אלי טביב הבעלים של הפועל תל אביב.

- ואתה חושב שבתנאים מסויימים היתה יכולה להתפתח אצלכם על המגרש תגרה רצחנית?

- לא יודע. אני רוצה לקוות שלא, אבל אני לא בטוח. לפני שלושים שנה, כשהייתי עתונאי, סיקרתי הפגנה של אוהדי כדורגל משולהבים. זו היתה חוויה מטלטלת. ראיתי אותם מאבדים צלם אנוש. אחרי שהם פימפמו אחד את השני והתחילו להתפרע, התפללתי שהם לא יגלו שאני לא משלהם. אני הרגשתי אז שהם היו כבר במצב הרוח המתאים לבצע לינץ' במישהו. אני אשכרה הרגשתי שם, בפעם הראשונה בחיים שלי, את האנרגיה המפחידה של אספסוף צמא דם.

לפני. שני מימין - אבנר.

אחרי

- אז זה כן היה יכול לקרות אצלכם?

- אני רוצה לקוות שבכל זאת יש הבדל.

- עכשיו אתה נשמע כמו ביבי. אתה מוכן להפסיק לבלבל לי את המוח ולתאר סופסוף את ההבדל.

- טוב, אז ככה, בישראל זה יכול להתפתח לתגרה אלימה עם באלאגנים ופצועים, אבל הרוגים - אולי אחד או, גג, שניים.

- אז זה כל ההבדל, במספר ההרוגים?

- אלף - זה לא מעט. ובית - זה מעיד על ההבדל המנטלי.

- "תסביר" היא גלגלה את העתון והושיטה אותו אל פי כאילו היה זה מיקרופון.

- אצלם, בפורט סעיד, אחרי ההרוג הראשון מתפתחת דינמיקה של נקמה. של חיסול חשבונות. ואז כל צד ינסה להרוג כמה שיותר בצד השני. אצל השכנים שלנו הדבר הכי נורא בעולם זה לצאת פרייארים. יש כאן תרבות שאשכרה נשענת על קודים של כבוד.

- ואצלכם?

- אצלנו, לצאת פראייר זה רק הדבר השני הכי חשוב.

- מה הכי חשוב אצלכם?

- אצלנו החיים זה ערך עליון.

- ואיך זה היה מתבטא בתגרה האלימה שתפרוץ במרגש של הפועל תל אביב?

- אני חושב שאפילו אוהדי ביתר ירושלים, אחרי ההרוג הראשון, יבהלו ויברחו הביתה.

- אז מה אתה אומר לי בעצם?

- שאוהדי כדורגל זה לא הקהל שמגיע לאופרה. הם חארות. את אולי יכולה להסתחבק עם כל אחד מהם לחוד, אבל כשהם ביחד - את ממש לא רוצה להתקל בהם. הם כבר מזמן לא נהנים מעצם המשחק. הם רוצים רק דבר אחד - לנצח. ומתחת לזה יש צורך עוד יותר בסיסי - לצאת גברים. ומסתבר שכל השכונה הזאת - המזרח התיכון, מלאה באוהדי כדורגל. אצלנו זה המתנחלים ושולחיהם, שהם, בינתיים, במיעוט ואצלם זה החאמס, החיזבאללה, הג'יאד האסלמי האחים המוסלמים ועוד איזה אלף זרמים ופלגים שמתחרים ביניהם על גביע הקיצוניות. אצלם הם הרוב המכריע. אצלם אפילו המתונים - הפת"ח, הם סוג של אוהדי כדורגל. 

- "אז יש תקווה" היא הכריזה בחיוך.

- "איזו?" שאלתי כשאני מגיש אל פיה את העתון המגולגל.

- הקהל שהולך לאופרות.

- את מתכוונת לאדונים בחליפות ועניבות משטוטגארט, ברלין ווינה?

נהגים מסוכנים

הנה קטע מידיעה שהורדתי מגלובס:

 שני בוחני נהיגה בירושלים חשודים שקיבלו שוחד והעבירו, במשך שנה וחצי, תלמידי נהיגה את הבחינות.

המשטרה חושדת שבעקבות כך עלו על הכביש כמה אלפי נהגים מסוכנים.

למה הם מסוכנים? נכון, בגלל שהם לא מכירים היטב את החוקים והם לא מספיק מיומנים בנהיגה. והשאר? אלה שקיבלו את רשיון הנהיגה שלהם ביושר?

אני מבקש כאן להציע בזהירות למשטרה את האפשרות שבמדינת ישראל נוהגים מיליוני נהגים מסוכנים. כמעט כולם עברו בהצלחה את הטסטים (תאוריה ומעשי). מה שהופך נהגים למסוכנים זה לא אי ידיעת החומר, אלא, בראש וראשונה, האג'נדה שהם מביאים איתם אל הכביש. כי אין הבדל גדול אם אתה לא מקיים את חוקי התנועה מחוסר ידע או משום שממש לא איכפת לך. המאפיין הכי בולט של הנהגים הטובים זה שבראש סדר העדיפויות שלהם עומדת המטרה להגיע בשלום ליעד (או להיפך). אני פוגש על הכביש את כל השאר (והמצב קשה שבעתיים באיזורים בהם אני נוסע - בכפרים הערביים שבגליל המערבי. אצלם, אפילו מורי הנהיגה לא שומרים מרחק נגיעה). בכל יום יש בממוצע הרוג אחד ועשרות נפגעים בגלל האגו וחוסר האחריות של מיליוני הנהגים שעברו את הטסט ביושר.

הידיעה בעיתון מסתיימת במלים:

בימים הקרובים ייחקרו תלמידים רבים של המורים החשודים וכן נהגים שעברו טסט אצל הבוחנים החשודים. כן ייבדק האם מי מהתלמידים היה מעורב בתאונה בעקבות חוסר מיומנות בנהיגה.

אני מוכן להמר על כך שאם יבדק מספר התאונות שעשו הנהגים החדשים האלה, יתברר שהוא איננו שונה במאום מזה של בני גילם שעברו את הטסט אצל בוחנים הגונים.

אבל בכל זאת יש לי נחמה קטנה: למופרעים האלה יש סיכוי הרבה יותר גדול להפגע בתאונות האלה שהם גורמים. יהי זכרנו ברוך.

- תגידי, מיין שיינע שיקסע, יש טעם לתת משקפי תלת מימד לאדם שרואה רק בעין אחת?

- אני חושבת שלא.

- ומי ששומע רק באוזן אחת, יש טעם לנגן לו מוזיקה סטראופונית?

- גם כאן אני חושבת שהוא יחמיץ את העומק.

- ואם התקלקל, לאדם כזה, אחד הרמקולים במחשב, יש טעם שהוא יסדר את זה?

- באמת שמתי לב שאצלך רק הרמקול השמאלי עובד.

- בוקר טוב.

- רגע, באיזו אוזן אתה לא שומע?

- באיזו שאת רוצה.

- ומה גרם לך לאבד את השמיעה?

- כשהייתי צעיר, אמרו לי שאוננות גורמת לחרשות ואני צחקתי.

- מה?

לא רק לחרשות, ילד, גם לפצעים על הפנים ואולי אפילו לעוד משהו שאני לא זוכרת כרגע.

והפעם על ביטויים שנשמעים כאילו נלקחו מהמקורות. אז זהו שלא. מי שלקח אותם שיבש אותם, או שלגמרי התבלבל במשמעות שלהם. תתרכזו חזק כי הפעם זה יותר כבד מאשר בדרך כלל:

איש באמונתו יחיה - הביטוי המקורי הוא מחבקוק (תודו שחשבתם שזה תלמיד של ישו ושהוא בכלל מהברית החדשה). הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. דהיינו - הנביא גורס שצדקתם של הצדיקים תצדיק את עצמה, משמע - שאמונתם בקב"ה תעניק להם חיים. מכאן שבמקור משמעותו של הביטוי הזה הפוכה מהפלורליזם הליברלי שאנחנו מייחסים לו היום.

מהרסיך ומחריביך ממך יצאו - גם כאן הפכנו לחלוטין את משמעות הביטוי. במקור, ישעיהו מדבר בשם ה' ואומר לעם כי הממלכות שהרסו את ציון עתידות לצאת ממנה. אבל ה'לצאת' הזה הוא במובן של 'לעזוב' אותה. או אז בניה עתידים לשוב אליה ולשחת את שפתה ואת תרבותה לבלי הכר.

רואה צל הרים כהרים - במקור (ספר שופטים), מגלה געל את אבימלך בראש צבאו שמתארגן לפשיטה על העיר שכם (וַיַּרְא-גַּעַל, אֶת-הָעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-זְבֻל, הִנֵּה-עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים), אבל זבול שעומד לצידו ומתפקד כסוכן כפול, מרגיע אותו במלים אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים.

כי האדם עץ השדה - אנחנו משתמשים בביטוי הזה כדי לומר שגם אנחנו חלק מהטבע ואל לנו להתנשא - אפילו לא מעל עצים. אבל הביטוי הזה נלקח מספר דברים: כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. את המשפט האחרון צריך לקרוא עם סימן שאלה בסוף. המשמעות המקורית היא, שלהבדיל מבני אדם שנגדם אתה נלחם, אל לך לפגוע בעצי הפרי. וגם זה לא ציווי מוסרי נעלה, אלא התנהלות תועלתנית גרידא. לסיכום, אכן אין שוויון בין האדם והעץ: את הראשון אתה מצווה להרוג (או לפחות להטיל בו מומים קשים) ואת השני - לחיות.  

בבקשה אל תגידו לי שהאות האחרונה באלפבית היא לא 'תף' (אני מוכן להסתפק אפילו ב'טף').