השבוע שיפצתי את המקלחת שלי.

בדרך הטבע אחד מתוצרי הלוואי של השיפוץ הזה הוא סרט הדרכה בנושא.

מאחר שלסרט יש חיים משלו (מרבית הצופים יגיעו אליו, לאו דוקא דרך הבלוג) הרגשתי צורך להכניס את כל ההסברים לגוף הסרט.

אחת ההחלטות הקשות שקיבלתי היתה לשים את כל המלל רק בכתוביות ולנגן ברקע את השיר 'פאלומה' (קוקוריקוקו) בביצועו של קייטנו וולוסו. למי שלא מבין פורטוגזית, אני יכול להגיד רק שהשיר הוא על שיפוצניק מסאו פאולו שמתאהב בפאלומה - אחרי שהציץ לחדר האמבטיה שלה.

כן, אני יודע, זה לא רק שסרט ההדרכה היה יוצא הרבה פחות עמוס ויותר ממוקד אם הייתי מוסיף קריינות, אלא שסבתא חביבה אמרה לי בפירוש שהיא לא מצליחה לעקוב, בו-זמנית,  גם אחרי התמונה, גם אחרי הכתוביות וגם אחרי המוזיקה.

אז אני מזמין אתכם להגיד לי איך זה עובד עבורכם, ואם יש צורך להוציא גרסה נוספת עם קריינות (במקום המוזיקה). טוב, אני לא מבקש משוב מכולכם, שמעתי שיש ביניכם כאלה שצופים בבלוג, כולל התמונות והסרטים, מעל גבי סמארטפונים, טאבלטים, במצב 'השתק', או צרוף של שנים כאלה ביחד. אבל מכל השאר - כן. 

איך צריך לצפות בסרט באינטרנט? אחרי שהוא מתחיל להתנגן רצוי להעלות אותו לאיכות מירבית (במקרה הזה 720p) ואם זה נראה מספיק טוב, להקיש על הצלמית שמגדילה אותו על פני כל המסך.

אני יודע, הסיום קצת חלש. חסרה פואנטה. אולי הייתי צריך, בסצנת הסיום, לרכב מערבה, ולחפש לי עירה נוספת (שלומי?) שבה הפשע עדין משתולל והרבנים אוסרים על הקורבנות לפנות אל החוק. או לפחות לטפס על עץ, נוטף מים, כשרק וילון המקלחת החדש עוטף את מותני, כדי לחלץ מבין ענפיו חתלתול שנתקע.

כן, הזנחתי אתכם. ולא בפעם האחרונה.

הדבר היחיד שאני יכול להגיד להגנתי זה שקידמתי דברים אחרים. טוב, אם אתם לוחצים אז עסקתי בעיקר בבנית כלים שיעזרו לשנות את מאזן הכוחות בפוליטקה הקיבוצית שלנו.

תחום נוסף שקידמתי, הוא רכישת יכולת גאוגרפית ושילובה בסרטים שאני עושה. כן, אולי יש לי חולשה לשטח, אבל אני חושב שבמרבית קטעי החדשות בהם אני צופה, חסרה הדמיה גאוגרפית. דוגמה? קחו למשל את הארוע של חטיפת בני הערובה באלג'יר והדרישה לשחררם תמורת הפסקת המעורבות הצרפתית במאלי. באף אחת מהכתבות בהן צפיתי, לא טרחו להראות איפה זה אלג'יר, את מיקומו של שדה הגז, איה מאלי, ואיפה טימבוקטו. דהיינו - אף אחד לא לקח בחשבון את האפשרות שאני הברזתי מטיול המשפחות של גיל הזהב לשם שנערך בהדרכת בריגדת רעולי הפנים.

או קיי, היה יכול להיות גרוע יותר (נגיד אם בנט היה מקבל 16 מנדטים), אבל אני לא מתכוון להחריש יותר. מהיום אשלב מבוא גאוגרפי כמעט בכל סרט. כן, אפילו בסצנה שבה הגיבורה מתוודה על חולשותה לג'לי ירוק או על כמיהתה להופיע בציבור כשלגופה רק בגדים מצויירים.

תקראו לי קטנוני, אבל אני רוצה לדעת באיזה מקום בעולם מירנדה מסתובבת.

למה? כי אולי היא צריכה עזרה עם אחד הרוכסנים. זה למה.

טוב, לכאורה זה די פשוט: יש כלי מופלא בשם Google Earth (כן, חינמי) שמאפשר לי לעשות כמעט את כל מה שאני רוצה. מה אני רוצה? לטוס מעל המפה, לשרטט תוואי של נחל, כבישים, לציין שמות של מקומות ועוד דברים שרק אנשים עם אובססיה להתמצאות יבינו. ואחרי שאני מייצר את הסיור הזה, ניתן בגירסת ה-Pro של התוכנה (300$) לייצא אותו לקליפ וידאו ולשלב אותו בכל סרט. בקיצור - לא צריך בשביל זה יום לימודים ארוך.

אבל כשניסיתי את האופציות האלה נוכחתי שזה ממש לא טריוויאלי. יש לו, ל-Google Earth, עשרות פורמטים ליצוא וידאו (וזה בלי להגזים. כי עם - יש אלפים) וכל אלה שניסיתי יצאו מקרטעים. למה? אולי בגלל שהקצב שלהם הוא 70 פריימים לשניה (יותר מכפול מזה של של הסרטים שלי).

בסוף ניסיתי כיוון שונה מעט של פתרון - להקליט את מה שהצג רואה. עקרונית אפשר לעשות את זה בשתי דרכים: להתקין כרטיס יעודי לכך במחשב או להשתמש בתוכנה שעושה Capture למסך. כמובן שהפתרון הראשון (חומרה), נותן תוצאה הרבה יותר טובה. אבל הוא מאד יקר - מתחיל מ-$1500.

בסוף החלטתי להסתפק בתוצאות שאני מפיק מתוכנת Screen capture בשם Camtasia.

 אז הנה סרטון על הטיול לטו בשבט שהקיבוץ יעשה בשבת הקרובה:

 תבואו, אני אחראי על הלוגיסטיקה של הכירה והסירים שישמשו להכנת מרק בשטח.

אבל זו הפעם האחרונה שאני מסכים לגעת בגרוטאה המפייחת הזו. אני ממש בונה על זה שבשנה הבאה ו' תרבות תקנה כירת גז עדכנית שתשרת אותנו עוד הרבה שנים.

כן, שוב המוזיקה השתלטה על הסרט. אני יודע שהייתי צריך לצמצם את משקלה (למה? כי היא מתחרה בתכני הטיול על הפוקוס), אבל המלודיה הגאונית של יוסף הדר וההרמוניה של מיטל טרבלסי וחני דינור היו חזקים ממני.

למרות שאני בטוח שגם הפעם יתברר שיותר קל לחזות את העבר מאשר את העתיד, יש גם יתרון לצלם את הארוע לפני שהוא קורה. כי בארוע עצמו יהיה באלאגן, פיח, רוח והכי גרוע - ישתתפו בו ילדים. וכדי להעלות לאינטרנט סרט שמצולמים בו ילדים מתחת לגיל 14, צריך לקבל את אישור הוריהם או לטשטש להם את הפנים. ואני לא יודע איזו משתי האפשרויות מלהיבה אותי פחות.

אין לי מושג מי המציא את החוק המגוחך הזה. דהיינו - איזה נזק יכול להגרם לילד שצולם בסרטון על מסיבת יום ההולדת שנערכה בגן רימון לנכדי בן הארבע?

"כי הצילומים האלה יכולים ליפול לידיו של פדופיל" הסביר לי פעם קרוב משפחה (לא חשוב מאיזו עדה). וואו, איזה פחד. עד שלא נתבגר, אנחנו לא פחות פרנואידים מהחרדים שמתנגדים לכל תמונה של אשה על שלט חוצות, או מהמוסלמים שמאפשרים לנשותיהם אינטראקציה עם העולם רק דרך חרך בבורקה.