אני: אתה יודע מה יותר גרוע מלתפוס חניה של נכה? שוטר: מה? אני: לתפוס שתי חניות. שוטר: אה... אני: איך אתה יכול לארוב כאן לנהגים כשהניידת שלכם עומדת על שתי חניות נכים? שוטר: אבל זו לא חנית נכים. אני: והסמל הזה שמצוייר על הכביש? זה גרפיטי שהילדים ציירו בפורים? שוטר: לא, זה סימון אמיתי, אבל כדי שזו תהיה חנית נכים רשמית צריכים להתקיים שני תנאים: גם ציור על האספלט וגם שילוט. וכאן אין שילוט. בדיוק עכשיו הסברתי את זה לשותף שלי, שאמר לי את מה שאתה אומר. אני: עזוב, אני מפנה עכשיו את החניה שלי, תוכל להכנס במקומי. שוטר: תודה.
אוקיי, אני יודע, בגדתי בתפקידי העתונאיים. בתשעה מתוך עשרה מקרים, הייתי מצלם אותם (עם הניידת שתחתיה מבצבץ האיור של חנית נכים) ומעלה את הצילום/סרטון לכאן. כן, שיתגוננו בפייסבוק. אבל פעם בשבוע וחצי אני האפשרות למרחב אינסופי של הכלה וקבלה. ובכלל, מאז ארוע 'השוטרים הנוקמים' יש לי חולשה מיוחדת לשוטרי נהריה. כן, גם אני, אם הייתי נקלע למצב שבו מישהו היה מאיים על חיי והמשטרה לא עוזרת, הייתי סוגר איתו חשבון בעצמי.
טוב, עדין אין סימטריה, אבל היום, כשיש לכל אחד מאיתנו מצלמה בכיס, ולא פחות חשוב - על הדשבורד, אנחנו יכולים להתחיל להחזיר.
ואתם חושבים שאין רגעים שבהם אני לא מתחרט שלא צילמתי? Think again.
אתמול נעניתי לקריאה נרגשת בפייסבוק 'לבוא ולתמוך בפעילים למען בע"ח שקשרו את עצמם בשרשרות לשער המשחטה של זוגלובק'. כן, בשלומי, ממש לא רחוק מביתי.
למרות שאני מזדהה עם המטרות והמסרים שהאנשים האלה מנסים לקדם (או לפחות ככה חשבתי עד שהגעתי לשם), החלטתי, במקום להצטרף לפעילות, לבוא עם המצלמה ולהכין פוסט. כן, חשבתי עליכם קוראים יקרים (ע"ע 'זיהיתי הזדמנות לאגו טריפ מעיף-סכך'). למה לא עשיתי את שניהם? כי אי אפשר לאחוז את המקל הזה משני קצותיו.
על אף שנוכחותי שם התקבלה בקרירות מסוימת (אוקיי, בואו נתפשר על 'חשדנות'), נתתי עבודת כתב שטח שגרתית והפקתי את התוצר הזה:
אם הייתי מסתפק בשעתיים הראשונות שביליתי שם, הסרט הזה בהחלט היה מייצג את מה שראיתי ליד שער המשחטה: מטרות ראויות, דוברים רהוטים, דבקות בשליחות, הקרבה (עד כדי נכונות להעצר) וכל שאר החומרים הנכונים.
אבל בשעות אחה"צ חזרתי לשם שוב. למה שבתי? כי משהו לא הסתדר לי. אולי היו אלה דבריה של אחת המפגינות שסיפרה לי, אחרי שוידאה שהמצלמה סגורה, איך היתה קוברת בשמחה את אמא שלה - הקרניסטית (כינוי גנאי לאוכל בשר שנולד מהמונח 'קרניבור'. כן בפסיכומטרי התשובה הנכונה תהיה 'קרניסט לקרניבור הוא כמו ערבוש לערבי'). ולא רק אותה, "גם את הבת שלי - אם היא תבחר לאכול בשר כשתגדל, אני אקבור בשמחה".
כן, הרגשתי שאני מפספס את החלק העקרי של הסיפור.
- "תסביר לי" בקשתי מאחד הפעילים "למה אתם עויינים את הצמחוניים יותר מאשר את אוכלי הבשר?"
- כי אוכלי הבשר הם חסרי מודעות. אבל הצמחונים...
- וטבעונים לייט?
- אין דבר כזה. אלה שהם חצי טבעוניים הם הכי גרועים מכולם.
במהלך כל הזמן הזה הגיעו אנשים משלומי וניסו לדבר איתם. בהתחלה התייחסתי בסלחנות לתוקפנות הקולנית בה הם קיבלו את פניהם. 'זה חלק מהמשחק' אמרתי לעצמי. אבל בהמשך התחוור לי שהאגרסיביות העיוורת הזו מופנית גם כלפי אלה שניסו להקשיב למסרים ולהחליף דעות. וזה לא רק חגי - האיש שמופיע בסצנת הסיום בסרט, גם עלי הם התנפלו בחמת זעם כשהצעתי את האפשרות שהארגומנט של אונס הפרות לא עובר את המסננת הרציונלית שלי.
- איך אתה יכול להגיד דבר כזה? מה ההבדל בינינו לפרות?
- אני מסכים שביכולת לחוש סבל פיזי אין הבדל בינינו לחיות. אני מסכים גם שהפרות חוות פחד ושהפרידה מהעגל שלהן מייסרת אותן. אבל אונס? אונס זה משהו ששמור רק לאנשים.
- אבל המזריע מכניס להן את היד לתוך הואגינה, אז מה ההבדל?
- כי בעלי חיים לא חווים בושה, השפלה, חרטה, אשמה ויסורי מצפון. זו הטריטוריה שלנו. אונס הוא משהו שקורה בהקשר חברתי-תרבותי. אפילו נשים מסכימות לפעמים לאנשים שאינם בעליהם להכניס להם אצבעות לתוך איבר המין. מה שהופך את זה לאינוס זה ההקשר שאנחנו נותנים לו.
- אבל אנחנו מסכימות ואת הפרות אף אחד לא שואל.
- יתכן שהפרות חוות אי נוחות, אבל להבדיל מבני אדם שמנהלים משפחות מונוגמיות והאבולוציה פיתחה אצלם מנגנונים שימנעו את פריצת המסגרת הזו, הפרות חיות בעדר וכשהן מתייחמות, הן נותנות לכל הזכרים לקפוץ עליהן.
- "אתה יותר גרוע מקרניסט" צעקה בקול ניחר מנהיגת המאבק - טל גלבוע (כן, זו שמתראיינת בסרט באופן כל כך רציונלי ומשכנע) "אתה שתול" קבעה בקריאת נצחון.
בשלב הזה כשכמעט כל הנשים כבר צעקו עלי במקהלה (מזל שהן היו קשורות), ביקשתי מאחד המשתתפים שעמדו בצד שיסביר לי מה קורה כאן. למה אני, שתומך במאבק ומסכים ל-99 אחוז מהארגומנטים, גרוע מהיטלר, רק בגלל שאני מגדיר טיעון אחד כדמגוגי?
"זה לא רק אתה" הוא ענה בחיוך "הקבוצה הזו - 'החזית לשחרור בע"ח' התפצלה מקבוצה שהתפצלה מקבוצה שהתפצלה מאנונימוס. הם אנשים מתוחים, פאראנואידים וצדקנים שרבים, אחד עם השני, על כל פסיק בתורתו הקדושה של יורופסקי".
ורק אז הבנתי למה באמת נועדה שרשרת הברזל שבה הם כבלו את עצמם: למנוע פילוג נוסף. טוב, לפחות עד שהמשטרה תבוא להתיר אותם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
