משקעים

נכון לשעת העלאת הפוסט (8:43) ירדו אצלנו 153 מ"מ. בחרשים ירדו יותר מ-200. למה? למה אנחנו לא יכולים ללמוד מהם.

נזקי הסופה בנהריה אתמול (מוקדש לנ*גה).

במקרה ישבתי עם יו"ר רשות הניקוז בגליל המערבי. הוא סיפר לי שהגעתון עוד לא הוצף וכל הדיווחים הם בגלל בעיות ניקוז של הרחובות בעיירת המחוז שלנו.

רייטינג

זוכרים שתהיתי אתמול על פשר הגידול הבלתי מוסבר ברייטינג של הבלוג הזה? אז אתמול אילנה תמיר מהנהלת ישרא, ביארה לי את התמונה: חלק גדול מהכניסות החדשות הן של אנשים שמחפשים באינטרנט תמונות בעזרת מנוע החיפוש של גוגל.

מסתבר שאחרי קצת יותר משנה וחצי שבהן אני מעלה לכאן תמונות, התחיל מנוע חיפוש התמונות של גוגל להציג חלק מהן בתור תשובה לחיפושי הגולשים. עדין אני לא מבין כאן הכל, אבל בשביל שמישהו יגיע לבלוג הזה, מנוע החיפוש לא צריך רק למצוא את התמונה, אלא ממש להציג אותה באחד הדפים הראשונים שלו. וכדי שגוגל בכלל יתחיל לספור את הבלוג הזה הוא צריך תיוג מילולי שישייך את התמונות לקטגוריות השונות. מסתבר שחלק קטן מהתמונות שהעליתי לכאן נשאו את התגיות שהוספתי להן בפיקאסה (כדי שאוכל לשלוף אותן לפי חיתוך מילולי). עד עכשיו טרחתי לתייג את התמונות שלי רק באנגלית ובדרך כלל רק לאחר שהעליתי אותן לכאן. אבל מסתבר שכמה מהתמונות בכל זאת נשאו תגיות ואלו עלו במנועי החיפוש. אבל כל זה עדין לא מסביר איך כמה מהן הצליחו להשתרבב למקומות הראשונים. האמת היא שיש לי איזושהי השערה (משהו שקשור לאיכות התמונות) אבל כבר סיבכתי את רובכם מספיק.

ההסבר הזה נותן גם תשובה לשאלה נוספת שעיניינה אותי - איך זה שיש כל כך הרבה כניסות גם בשעות הקטנות של הלילה (כשהעולם את ההגה שומט). אז מכיוון שהתגיות שלי הן באנגלית... עזבו הנה ציפור.

אז איזה שינויים אני הולך לעשות בעקבות התגלית הזו?

• לתייג את התמונות לפני שאני מעלה אותן לכאן.
• לשים תגיות בשתי השפות. אמנם גוגל יודע לתרגם אבל אתם לא רוצים להסתמך עליו - הוא עדין עושה את זה כמו מכונה. דהיינו - הוא מכיר הרבה מלים וגם כותב אותן בלי שגיאות, אבל לעתים קרובות הוא בוחר תרגום שגוי. 
• להרבות בתגיות. בלי חשבון.

מקס ומוריץ: יאללה, יאללה, תן גז מכאן, לפני שאנחנו מריחים לך את התחת. 

עוד תשובה לקוראים שמציקים לי עם השאלה "מה זה שלמות". זה זה. תמונות כאלה גורמות לי להצטער על זה שיותר לא אציג כאן תמונות עירום - לעולם.

גם אם ירחיק דודך מנדוד

ותארך דרכו מאד

איפה יוכל למצוא לו עוד

זוג עיניים כזה

אני ראיתי מישהו שמנסה. כן, גם אני עבדתי בספארי תקופה קצרה. אתם לא מאמינים איזו בעיטה חזקה הציפור הזו יכול להכניס לכם.

אוגוסט 2009: הו זונגיאן, חקלאי סיני בן 22 בשלבי הסיום של הרכבת המסוק הביתי שלו. הו השקיע בפרוייקט חדשיים ו-10,000 ין (כ-$1400). אבל בסוף, ממשלת המחוז שלו אסרה עליו להמריא משיקולי בטיחות. וזאת למרות שהוא סיני (Thay are expandable, you know).

גם אני חשבתי לעצמי: בעצם למה לא? למה שגם לי לא יהיה אחד כזה. אתם יודעים לנסיעות קצרות. נגיד עד נהריה. לא משהו בגובה רב.

אם היו לי ספקות בקשר להתכנות של הפיתוח הזה, הן נעלמו כשראיתי שהוא חיזק את הלהבים של הרוטור אל הציר בעזרת כבלים לתלית כביסה. כל מי שבנה פעם מסוק יודע שהעילוי שהלהבים גורמים יוצר עליהם עומס כבד ואם לא תחזק אותם לציר (לפחות מאמצע הלהבים) הם ישברו כלפי מעלה.

טוב, לי יש בעיה נוספת על אלו של הסיני: בגלל הקרבה של הקיבוץ שלנו לגבול הצפון, אני מניח שהצבא לא יראה בעין יפה אזרחים שמסתובבים כאן בכלי טיס. אבל זה משהו שאני מסדר בשיחה קצרה עם אמסלם הרב"ש. השארו על התדר (ע"ז עמל לשכנע אותי לוותר על הביטוי Stay tuned).

עד למועד פרסום הפוסט ירדו אצלנו 64 מ"מ. זה לפי המדידה הביתית שלי. לאסף בוקובסקי יש תחנת מדידה אלקטרונית במיוחד, כזו שמזינה, באופן אוטומטי, את השירות המטאורולוגי. אבל כשיש הבדלים ניכרים בתוצאות של שנינו, אני מניח שהטעות היא אצלו. למה? ככה יותר מעניין לי.

כל הלילה נשבה רוח חזקה ששרקה בעוצמה רבה ולא הניחה לנו לישון. בינתיים עוד לא גיליתי נזקים משמעותיים. אבל היום עוד צעיר.

למעלה מ-3000 כורים נהרגו בתאונות כריה בסין בשנה האחרונה. טוב, הם סינים - They are expandable.

אצלנו בשכונה לא כל אחד יכול לעשות את זה. אצלנו החתן בוחר אותם והם נעמדים בתור. כן, אצלנו יש סדר.

את התמונה הזו אני אוהב. לא יודע למה.

כן, שיהיה בבית. למה לא.

 




הפעם צבעתי את העיניים בצבע שונה. צריך לגוון.

רמי סולומון: השתן עלה לו לראש, לרב"ש שלנו. בכל פעם שאני יוצא עם זאביק לטיול, הוא מנסה לירות בו.

כן. אני השתכנעתי. יותר אני לא אגנוב מאבא את המפתחות של המטוס ואצא לסיבוב. לא, לא. אני יוציא רשיון כמו שצריך.

וגם לא את המפתחות של הכבאית.

ואם כן, תבטיחו לי שלפחות תלבשו תחתונים. אפילו שאני - מה איכפת לי אני.

בגשמים הראשונים יש הכי הרבה לחץ על מתקני ההזנה של הצופיות שלי. אחרי כן, כשהטמפרטורות יצנחו (אצלנו יש ימים ממש קרים בחורף), רובן יהגרו לשפלה לארבעת החודשים הקרובים ויחזרו לכאן בקיץ כדי לקנן. בגלל שפע המזון שהן מוצאות אצלי הן משלימות בקיץ שנים או שלושה מחזורי קינון (במקום אחד) וכך מספרן עולה משנה לשנה. כן, קצת כמו הרייטניג של הבלוג הזה. גם הוא התחיל לגדול פתאום בשבוע האחרון (הכפיל את עצמו ללא שום סיבה נראית לעין). יש לי חשד שאחד הגורמים לכך הוא שהם שינו, בישרא, את האופן שבו הם מונים כניסות.

אצל השכן, במרחק של 20 מ' יש תמונה דומה. עכשיו אני ממלא מחדש בקבוק של ליטר וחצי מי סוכר בכל יום.

חלק מהלחץ נובע מכך ששכן שלישי, שגם לו יש מתקני הזנה לצופיות, נמצא בשנת שבתון בארה"ב. אבל בשנה הבאה הוא יחזור ויביא איתו הרבה מתקנים נוספים. Stay tuned.