למרות הכותרת המבטיחה, כמעט שלא אדבר היום על העטלף, אלא דוקא על הדלעת. אבל אל דאגה, בבוא היום אני עוד אחפור לכם גם בנושא העטלף. תהיו חזקים.

למה עטלף

המתנה שהזמנתי לעצמי ליום הולדתי השישים היתה קיאק. כן, הגיע הזמן להתמסר לפעילות ספורטיבית. במיוחד עכשיו כשהקיץ מתקרב. אבל לפני שבועיים החלטתי לנסות ספורט אתגרי אחר וקניתי קלנועית.

בגלל מצבה הגרוע ובגלל שהיא כל כך ישנה (ולכן כמעט שאי אפשר למצוא לה חלפים), קיבלתי אותה במחיר מציאה - 700 ש"ח. היא אמנם נוסעת, אבל עקב חופשים בדיפרנציאל ובנאבות היא מקרקשת ממש חזק. בעיקר בירידות. אה, וגם הפנס לא עובד. וגם לא האיתות.

אז ממש כמו שאתם רואים כוניפה בשם יפה, או כלפתא בשם טובה, כך גם אני החלטתי להעמיס על כינויו של הרכב את כל תקוותי מביצועיו והתנהגות הכביש שלו לאחר שישופץ.

אבל אל תיתנו למעופו הנמוך והחרישי לבלבל אתכם, העטלף נועד, בראש ובראשונה, להובלת משאות. נכון, גם אותי. אז מה, אני לא סוג של משא עבורו? כן, מין טרקטור בעל אחד וחצי כו"ס.

כאמור, הוא עוד עתיד לעבור שיפוץ ושידרוג שבסופם יהיו לו ג'נטים מגנזיום, תאורת נאון סגולה בגחון, גרלנדה מסתחררת של אורות צבעוניים ו-GPS מובנה. אבל לא על זה רציתי לדבר הפעם.

וגם לא על עידוד התנועה החשמלית ברחבי הקיבוץ. גם זמנו של הקמפיין הזה עוד יגיע.

הדלעת

את הדלעת החלטתי ליצור אחרי שעזרתי לחתני להעביר מקרר שקיבל מחבר בקיבוץ. אז איך סוחבים מקרר למרחק של 150 מ'? נכון, על גלגשת (סקייטבורד) עץ ישנה. ובאמת כל עוד התנהלנו על הכביש, הכל היה בסדר, אבל ברגע שהיינו צריכים לרדת אל הדשא (רצינו להציב אותו מאחורי הבית), היא נתקעה ואחרי כמה מאמצי שכנוע הגלגשת פשוט נשברה.

הגלגשת שנבנתה מעץ התפוח תחתיו שכב אייזיק ניוטון

כל מי שנחשף לתוכנית, או ראה את הקונסטרוקציה של הדלעת בבנייתה (נכון, גם חתני), לגלג על חוזק היתר של המרכב הזה "זה יצא ממש כבד, שלא לדבר על עלות החומרים". ואכן בסיום הביצוע התברר שמשקלה 52 ק"ג.

הפכתי את רצפת הפח (עובי 3 מ"מ) לשקופה כדי להציג את השלדה (ע"ע מיסבך)

למה עשיתי אותה כל כך חזקה

* לעגלה קלה יש יתרון כאשר רוצים לגרור אותה בעזרת אופניים, או לרתום אותה לכלבלב. אבל לקלנועית יש כח כשל שני סוסים חזקים. המיסבים של הגלגלים מתפקדים כל כך יפה, עד שניתן לגלג אותה, בעזרת דחיפה קלה באצבע, למרחק של כמה מטר. טוב, נכון שעשיתי את הנסיון הזה בירידה.

*חלק גדול מהחומרים בהם השתמשתי היו שאריות ברזל מפרוייקטים קודמים. כך שמבחינת עלויות זה יצא אפילו יותר זול. אם הייתי צריך לקנות את הכל, אני מעריך את עלות הבניה (ללא העבודה) בכ-500 ש"ח.

* כשאתה בונה כלי, אתה לא באמת יכול לצפות את השימושים שלו. אם עשית אותו חזק מדי, אף אחד לא יצטער, אבל אם טעית בכיוון ההפוך...

* אני מניח שיום אחד אחליף את הקלנועית הזו ב-Golf cart. חשמלי, בטח שחשמלי. כלי הרכב האלה הינם חזקים, בממוצע, פי עשרה מקלנועית וחלקם נעים במהירות של 60 קמ"ש. אני הכנתי את הדלעת גם כדי שתגרר אחרי כלי כזה, או אפילו טרקטורון.

Golf Cart

לקח נוסף שישמתי בתכנון הוא שבהרבה הובלות יהיה קטע שאליו לא תהיה גישה אפילו עם העטלף (וזאת למרות שרוחבו פחות ממטר) ובו צריך יהיה לדחוף את העגלה בידיים. לכן הוספתי לה גלגל קדמי קטן שמחובר לרגלית ארוכה. למה כל כך ארוכה? גם כדי שאפשר יהיה לאחוז בה במהלך הגרירה הידנית ולחסוך את ההתכופפות  וגם כדי שניתן יהיה להטותה לצורך העמסת משאות כבדים (ר' להלן).

הדלעת מדגימה פניה של 90 מעלות.

אורך היצול תוכנן כך שהרגלית לא תתנגש בארגז המטען שאני מתכונן לבנות לעטלף. נכון, גם הוא יהיה גדול ומסיבי (ע"ע שוב כבד מדי, לטעמו של חתני).

שלשום, פינינו מהגינה, חתני ואני, במבצע לילי, סלע שמשקלו עולה, להערכתי, על 150 ק"ג. הסלע עמד במקום כזה שלא היתה שום אפשרות להגיע אליו עם טרקטור, מנוף או כל אמצעי הרמה מכני אחר.

אני חושב שכבר בפרוייקט הראשון התקרבנו לגבולות מעטפת הביצועים של הרכב הזה. כולנו ממש התאמצנו וזה כולל גם את העטלף שמשך בגבורה את המשא הזה בעליות. אני ממש שמחתי על כל גרם ברזל שהכנסתי לעגלה הזו.

אז איך מרימים סלע במשקל 150 ק"ג על הדלעת? זה קשה גם לחתני הגרוזיני, אפילו כשאני לא מפריע.

למרבה המזל, צפיתי את הקושי הזה ואיפשרתי להטות אותה עד שאחוריה ממש יגעו בקרקע. כל מה שנשאר עכשיו הוא לגלגל את הסלע ממש מעט. כשחלק ממנו מונח על רצפת הדלעת, אפשר לאזן אותה (ע"י לחיצה על היצול) ובכך להעמיס את האבן. חבל, חבל שהייתי עסוק מכדי לצלם את זה עבורכם.

את הספסל הזה, שהיה זרוק כאבן שאין לה הופכין בחצרי במשך שנתיים, אני מתכוון לשפץ, להתאים ולהרכיב אותו על הדלעת. וזו הסיבה שבחרתי בגלגלים פנאומטיים. כושר המעמס שלהם אמנם נמוך יותר מזה של גלגל מגומי מלא, אבל הם מבטיחים ליושבי הספסל נסיעה רכה יותר.

שיפוץ הספסל

המבנה המסולסל של הפיתוחים, מכביד מאד על הסרת החלודה שהספסל הזה צבר בעשרות שנותיו. למה? כי משחזת זוית לא יכולה להכנס למרבית המקומות (ויש כאלה שאפילו לדרמל קשה להגיע). אני לוקח על עצמי, למגינת לבכם, לספר כאן איך התמודדתי עם החלודה הזו.

בנוסף, אני מתכוון לתעד את שיפוץ העטלף (בקרוב אבנה מגבה כדי להרים אותו בקלות), בנית ארגז מטען ובנית הסככה עבורו ועבור הדלעת. מאחר שאת המבנה הזה אני עומד להציב במקום בו נמצא היום הקומפוסטר, אני מתכוון להרוס אותו ולבנות אחד אחר, בתצורה שונה. השארו על התדר.

טוב, אני חושב שכבר רמזתי כאן, בעבר, שחלקו של ה-DIY בבלוג הזה עומד לגדול. אז איחזו מעמד, כי גם זה יעבור.

אוקיי, אני חושב שהגיע הזמן לסכם את האולימפיאדה. טוב, אני מבין שהעיתוי חרא - הייתי צריך לעשות את זה שלשום, עוד לפני שהתחלנו לכרוע ולפלבל תחת עומס הסיכומים. אבל אל בהלה, אין בכוונתי לחזור על סיכום ההשגים הספורטיביים, אלא לדבר על המהות והתכנים.

 בקיצור, אני מתכוון, להסוות את תלונותי הקטנוניות, כהצגת תכנית מעמיקה ומרחיקת לכת לרוויזיה ארגונית במפעל הזה שהולך ומסתאב מול עינינו המשתאות. כן, זה הולך להיות כבד. תהיו חזקים.

ספורט הישגי

אבל לפני האולימפיאדה, בואו נעשה זום אאוט אפילו רחב יותר ונגיד מלה על הספורט המקצועני בכלל. זהו תחום שלמרות שהצופים ממש מתמכרים אליו, המשתתפים בענפיו השונים משלמים ביוקר. רובם המכריע ישלמו מחיר בבריאותם על מאמציהם להביא את גופם אל קצה גבול היכולת האנושית. ולא חייבים ישר לרוץ למוחמד עלי, או פלורנס גריפית ג'ויינר. יש אלפי דוגמאות אחרות. לא, אייל ברקוביץ' לא מדבר ככה בגלל המכות שחטף (כולל בעיטת פצצה לפנים מהארטסון - חלוץ וולשי גדול ואלים). נכון, מבחינה בריאותית, עדיף להיות בטטת כורסה מאשר ספורטאי מקצועני.

"כן" תגידו "אבל אלה אנשים מבוגרים שמודעים למחיר הזה. וזאת בנוסף לסכומי הכסף הנאים שהם מרוויחים בתקופה הפעילה של הקריירה הספורטיבית שלהם".

אז למרבה ההפתעה אני מסכים. בראיה מפוכחת, אנחנו מדברים על הצעירים האלה כאנשים שמקריבים את עתידם הבריאותי לטובת תהילה וכסף. אבל אלה רק הספורטאים הכי טובים. ליד כל אחד כזה, נמצאים עשרות שגם מתאמצים באופן דומה, גם לא מצליחים להתפרנס וגם משלמים בבריאותם.

המקצועות האולימפיים

בהתחלה, עוצבו המשחקים האולימפיים כתחרות היוקרתית ביותר למקצועות האתלטיקה. אבל בכל אולימפיאדה הלכו ונוספו מקצועות חדשים. וככל שהתקדמנו, הסכימו המארגנים לקבל תחת חסותם ענפים יותר ויותר ביזאריים. זה התחיל מפיתוח החוג לריתמיקה במתנ"ס (ע"ע למה שלא נקרא לזה 'התעמלות אומנותית'), המשיך בשחיה הצורנית ואם לא נעמוד על המשמר, התהליך הזה עלול להסתיים במקצועות כמו סנוקר או דוק.

כן, בדיוק ככה נגמור (אוקיי - תרתי משמע).

שני מימין - אבנר.

אז כדי שלא נגמור כשאנחנו נאלצים להתבונן במרקע שמציג התעמלות אומנותית בזמן שבחוץ מתחוללים מקצי גמר במקצועות האתלטיקה, בואו נצמצם את המפעל הזה וננפה מתוכו את הבאולינג, הריקודים הסלוניים וחוגי המקראמה.

עקרונות

על מנת שהאולימפיאדה תהיה ראויה לתואר 'תחרות אתלטיקה' הבה נכריז על קריטריונים להעדפה:

1. יכולת אתלטית

בואו נעיף את כל המקצועות שדורשים רק קואורדינציה, תזמון, דיוק ויחסי ציבור. אתם יודעים מה, בואו נוותר גם על חן ואלגנטיות. זה מפיל לא רק את הצורנית והריתמיקה, אלא גם את השיט, רכיבה על סוסים וירי (גם רובים, גם קשתות וגם חרצני זיתים).

גם כאן, כמו בהתעמלות אומנותית, אסור למשתתפות להניח את כל כף הרגל על הארץ.

2. תוצאות מדידות

בואו נסלק גם את כל הענפים שבהם חבר שופטים קובע את הניקוד (קפיצות למים, הליכה לאחור וסלסה) ונשאיר רק את אלה שיכולים להמדד ע"י פרמטרים כמו משקל, אורך וזמן. טוב, אולי נתפשר פה על התעמלות. אפילו שאני מודע לתקדים שזה עלול ליצור.

למה מה? גם אנחנו בדרך לריו.

3. בריאות

הבה ניפטר מכל הענפים שגורמים בעליל נזק גופני ניכר. כמו איגרוף, הרמת משקולות והליכה.

4. כדור

הפופלריות של משחקי הכדור היא כל כך גבוהה, עד שלכל אחד מהם יש מסגרות ספורטיביות יותר רלוונטיות מהאולימפיאדה. לדוגמה, בשנה הבאה אף אחד לא יזכור מי האלופה האולימפית בכדורגל, אבל כולם יזכרו ששנתיים קודם לכן זכתה ספרד במונדיאל. כן, יחד עם הכדורמים נוותר גם על הבדמינגטון ועל המקצוע האהוב עלי - טניס שולחן. 

רגע, והדיפת כדור ברזל? 

5. חיות

אז רגע לפני שמכניסים לנו קרבות תרנגולים ומרוצי קרפדות, בואו נוציא את ענף הרכיבה ונחזיר אותו למדינות שמעדיפות את הספורטאים שלהם בחליפות.

6. מגדר

אם יש ענפי ספורט שמיועדים רק לנשים ועוד לא נופו בסעיפים הקודמים (כי צורנית ואומנותית כבר אמרנו), בואו נראה גם להם את הדרך החוצה.

אוקיי, גם את הענף הזה הייתי שוקל להחריג.

7. אטב

אני דווקא בעד לאמץ את מרבית העזרים בהם משתמשים הספורטאים: החל מנעלי ספורט, וכלה ברגל הארנב שמוכנסת לתחתוני המתעמלים. אבל, אם יש ספורט שמאלץ את משתתפיו לשים חח על האף - החוצה.

אבנר בראיון ראשון אחרי שנדחה ע"י הקבוצה הצורנית: "הגשתי תביעה יצוגית בגין הדרה על רקע מגדרי".

 רציתי גם להגיד משהו על השינויים המתחייבים בענפים שישארו במסגרת הספורטיבית הזו (לדוגמה: למה שלא נחזיר את המרתון להיות 40 ק"מ בדיוק? אתם יודעים כמה זה יקל על הספורטאים לחשב את זמני הביניים שלהם?).  אבל אני רואה שכבר הכברתי.