היום שמעתי בתכניתה של יעל דן (גל"צ) אייטם שדן בחוברת אשר מוקדשת לקידום איבחון מוקדם של סרטן השד (בהוצאת קופת חולים מאוחדת). מתברר שבכל החוברת לא מופיעה, ולו פעם אחת המלה 'שד'. כותרתו של העלון היא 'סרטן היחודי לנשים'. החוברת מדברת על נושאים כמו 'מהו סרטן הנשים', על 'גורמי הסיכוי לחלות בסרטן הנשים', על 'הדרכים לגילוי סרטן הנשים' וכיו"ב מילות קוד. בהמשך מתייחסים למחלה כ'סרטן האיבר המדובר', ורק לקראת סוף החוברת מופיעה המלה 'ממוגרפיה' שמסגירה בעקיפין את הנושא.

המחלה המסתורית הזו פוגעת באחת מכל שמונה נשים. אם הגענו למצב שבו מוסד רפואי מוביל, צריך להצפין את המסר שנועד להציל חיי אדם (טוב, לא ממש אדם, אבל מספיק קרוב) - מה בינינו לבין אירן או ערב הסעודית. נדמה לי ששם יש איזו הלכה שאסור לנשים להתפשט בפני הרופא. אז תגידו, טוב, הן בטח הולכות להבדק אצל רופאות. אבל זהו שלא. בערב הסעודית, לנשים אין אפילו זכות להוציא רשיון נהיגה, או לצאת מהבית ללא ליווי בן משפחה, אז איך הן ילמדו רפואה? לכן אין שם רופאות. לי נראה שהרבה נשים מתות שם בטרם עת בגלל אילוצי הצניעות. 

ואצלנו? כנראה שבעדות החרדים המצב די דומה. כי אם תופיע המלה האסורה הזו, אפילו בעלון רפואי, הוא יכול להתגלגל, חלילה, לידיהם של הגברים ואלה עלולים להתגרות (רק מעצם קריאתה) וסופם שישחתו את זרעם לבטלה.

אני לא ראיתי, כמובן, את העלון הזה, אבל ניסיתי לדמיין איך נראים האיורים שם (נו, אלה שמדגימים בדיקה עצמית של 'האיבר המדובר'). וכמובן שמיד נזכרתי בכמה מאות תמונות מהמאגר שלי שהיו יכולות להתאים, אבל אחרי שהתעשתתי החלטתי לנסות הפעם כיוון שונה:

הנה, תלמידי חכמים, כך נראה האיבר המדובר, אתם יכולים לחזור וללמוד תורה.

והמהדרין יוכלו לשוב ולהזכר בתמונה הזו גם כשהם חשים שהולכת להתרגש עליהם, לא עלינו, פליטה מוקדמת (ע"ע שינון משניות או קריאת פרקי תהילים).

הפוך על הפוך 

בראיון שנתן בגל"צ אמר אהוד ברק, בהתייחסו לתכנית הגרעין האירנית: "אין לנו החלטה ללכת לתקיפה. אין לנו גם תאריך יעד לקבלת החלטות בנושא, כל העניין מרוחק מאוד''.

אני השתכנעתי. כי הרי אם היתה לנו תכנית אופרטיבית כזו, שר הבטחון שלנו היה בטח אומר דברים כדלהלקמן: "כן, לפני חודש החלטנו על תקיפה. אנחנו נשגר את מטוסי ה-F15 שלנו ב-17 במרס השנה, בשתיים לפנות בוקר. את מטוסי התדלוק נזניק שלושת רבעי שעה מוקדם יותר כדי שיגיעו בזמן לנקודת המפגש".

אגב, אני חש ככה גם לגבי התבטאותיו של ראש השב"כ היוצא, מאיר דגן, כנגד התקיפה. יתכן שגם הוא לוקח חלק במהלך הטעיה.

רגע, הרסתי את הכל? שוב? תמיד זה קורה לי. אני והפה הגדול שלי.

שניה, עוד רגע אני מתקן את זה ומצטרף למהלך ההסחה.

הנה ציפור:

והפעם על נאומו של אחמד טיבי נגד אנסטסיה מיכאלי (זו ששפכה את כוס המים על עמיתו - ראלב מג'אדלה). היו בנאום הזה לא מעט התחכמויות קרש: החל מ'אנסטסיה שגדלה בערוגות הזבל של ישראל ביתנו, או שמא נאמר רוסיה ביתנו', המשך ב'אביגדור פיטפוטין', וכלה ב'כוס אמוק'.

אבל החלק השני הכי גרוע היה החרוז:

לאנסטסיה נדפקה האינסטלציה

נו, באמת אחמד, זה לא חרוז. וזה גם לא חמשיר (כי בחמשיר יש שש או, מקסימום, שבע שורות).

ומה היה חלק הכי גרוע? הפרק שבו חבר הכנסת הנכבד, מסביר לחברי המליאה את ההבדל בין כוס בחולם לכוס בשורוק.

ולחשוב שהאיש הזה היה גניקולוג במשך שנים ארוכות.

לא אורחת גמלים ירדה לכרוע, לא דבשת היא אל מול כוכב.

אחמד טיבי היה עד אתמול, לא רק דובר רהוט של הציבור אותו הוא מייצג, אלא אחד מחברי הכנסת השנונים והמשעשעים בבית הנבחרים שלנו. לא עוד. אתמול הוא איבד את כל התארים האלה. צדק היו"ר שהרחיק את טיבי באמרו שההופעה הזו ראויה לבוז.

אחמד, פישלת בענק. ממך ציפיתי ליותר. 

ענין של זוית ראיה

- "עכשיו תורי" אמרתי כשהסתיימה הרוטינה הבסיסית (איפה היית, מתי יצאת ומתי הגעת), אחרי שהתיישבנו בקפה תמוז בערב החורפי הקר.

- או קיי.

- מה היית לוקחת איתך לאי בודד?

- אותך.

- תשובה נכונה - אם היינו במשחק ריאליטי בטלוויזיה. אבל במשחק הזה את יכולה לקחת איתך רק חפץ.

- חוץ מבגד ים?

- טוב, קיבלת שני חפצים.

- תיק איפור, כמובן.

- אוקיי, ומה היית עושה שם כל היום?

- מחכה שיבואו להציל אותי?

- מי יבוא?

- אני יודעת, אולי יעבור שם מטוס...

- "כזה?" שאלתי ושרטטתי אוירון על הנייד שלי:

- הוא דומה לך. מין צעצוע כזה.

- כן אני יודע, אף פעם לא הייתי יותר מ-Toy boy בשבילך.

- בדיוק.
- ואז איך את מושכת את תשומת ליבו?

- של מי?

- של הטייס.

- מורידה את החזיה?

- תתרכזי רגע. האי קטן והאוירון טס די גבוה בשמים...

- מורידה את החזיה וקופצת?

- "ככה?" שאלתי ושלפתי מגוגל את התמונה הראשונה שעלתה אחרי שהקלדתי את מחרוזת החיפוש: Jump nude. 

- היי היא ערומה לגמרי, אמרנו שאני מורידה רק את החזיה של הבגד ים. וחוץ מזה היא לא דומה לי.

- "אוקיי, אני אציין את זה בפוסט" אמרתי כשאני מצייר את חלקו התחתון של הביקיני:

המצולמת הינה שחקנית וכל קשר או דמיון בינה לבין הלגה (שגם היא דמות פיקטיבית) - הוא מקרי בהחלט

- טוב, אבל למה בגד ים ורוד?

- אה, כשהלבשתי אותך נזכרתי בשיר.

- תלמד אותי.

- אוקיי, זה הולך ככה:

  תומא איש פילים

  הפליג למרחקים

  הלך תפס תומאי קטן

  הלביש לו תחתונים ורודים

  הלך תפס תומאי קטן

  הלביש לו תחתונים ורודים

- זה לא קצת פדופילי השיר הזה?

- וואלה, לא חשבתי על זה. אבל למדנו על זה בתנועת הנוער.

- באיזו תנועה היית?

- בשומר הצעיר.

- אה, חשבתי שבני עקיבא הם הפדופילים.

- ובאיזו תנועת נוער את היית?

- בהיטלר יוגונד. שם שרנו רק שירי גבורה והקרבה פטריוטיים.

- רגע, את מתבלבלת ביני לבין גדעון האוזנר. בואי נחזור לרגע הזה על האי הבודד כשאת מנסה למשוך את תשומת ליבו של הטייס.

- טוב, אז תעשה אותי.

- עכשיו, כאן בבית הקפה?

- לא, התכוונתי שתצייר את הדמות שלי.

- "אה" אמרתי ושרבטתי את האוואטר שלה על המחשב:

- אבל הדמות הזו היא כל כך גברית. מזל שלא הוספת לי בולבול.

- אז שוב נכתוב שהיא לא דומה לך?

- לא. ואל תעשה את עצמך שאתה לא יודע למה אני מתכוונת.

- "טוב" נאנחתי ותיקנתי את האיור:

 - "או, אתה רואה, כשאתה רוצה - אתה יכול" אמרה כשהיא מדגישה את המבטא הגרמני שלה.

- אז תזכירי לי, למה את קופצת?

- כדי למשוך את תשומת ליבו של הטייס החתיך.

- גם כשהוא נמצא כבר ממש מעליך?

- בודאי, מה זה משנה?

- רגע, אני אצייר את זה:

- אוקיי, למה אתה חותר?

- שבמקרה הזה, לעמוד זה בכלל לא רעיון טוב.

- למה?

- כי מזוית הראיה של הטייס את נראית ככה:

- ומה רע?

- קשה לו להבחין בך. את יכולה לייצר צללית גדולה יותר. בואי נראה מה יקרה אם תשכבי על הגב:

- אבל כשאני שוכבת על הגב, הציצי שלי שוקעים.

- צודקת. במצב כזה עדיף שהטייס החתיך לא יראה אותך.

- אתה כזה סכמטי. אתה בטוח שאתה לא גרמני?

- או, בדיוק אני עומד להגיע לשם.

- אני מקשיבה.

- נניח שהוא רוצה לירות עליך...

- מי

- הטייס השווה.

- למה שהוא ירצה לפגוע בי?

- כי הוא יהודי ואת גרמניה.

- אבל חשבתי שכבר הגענו להבנות...

- לא עכשיו, הסיפור הזה קורה על אי קטן בפאסיפיק בסוף מלחמת העולם השניה.

- הא, ככה. אני רואה שהעלילה מסתבכת.

- מה את עושה כשהוא מתחיל לירות?

- רגע, עם מה אתה יורה עלי?

 - "עם מכונות יריה" אמרתי, כשאני משלים עם העובדה שקיבלתי את תפקיד הטייס, ושרבטתי מקלע עם קווי מתאר אדומים:

- רגע, בואי נרכיב  שניים כאלה על המטוס:

- אוקיי, אז אתה יורה עלי. מה השאלה?

- מה את עושה?

- מה יש לי לעשות כשאתה בקריז של חיסול חשבונות ישנים. אני נשכבת.

- טוב, זה נכון רק אם אני תוקף בזוית נמוכה. אבל אם אני צולל עליך מלמעלה?

- אתה מתכוון - כמו כשאתה קופץ עלי מהארון?

- בדיוק. במקרה הזה אולי כדאי לך לעמוד.

- "רגע" אמרה כשהאכזבה נשמעת בקולה "אז אתה רוצה להגיד שלא עשיתי שום דבר נכון?"

- לא, היה דבר נכון אחד שעשית.

- מה?

- שהתפשטת על ההתחלה.