- "אז בגלל זה הלכת מאיתנו" תשאלו אותי בסוף הפוסט הזה.
- כן. טוב לא רק, אבל גם.
- ובשביל זה חזרת?
- כן. טוב לא רק, רציתי גם להבהב שאני קיים.
אבל כמו פלורסצנט מקולקל, המרווחים בין ההבלחות שלי הולכים וגדלים עם הזמן. וכמו שמרמז שמו של הפוסט הזה - יהיו לו פרקי המשך. זו הולכת להיות סדרה טכנית די משמימה. אבל יש לה גם צד חינוכי: היא קורעת צוהר לעולמם של הילידים. כן, אלה שקמים בבוקר, נכנסים לסדנה ובונים משהו שימושי (טוב, לא ממש, אבל אפשר להגיד את זה עליו). בקיצור - תהיו חזקים.
הנזילה
הכל התחיל לפני כמה חודשים כשהבנתי שדוד המים החמים שמונח, מזה 10 שנים בבוידעם, כבר לא מחמם כמו פעם. הוא היה מחמם, אבל דרש יותר שעות הסקה והפיק פחות מים חמים. כן, האבנית. המים אצלנו קשים במיוחד (יש שיאמרו - קשים מנשוא) וגם הפילטר המרכך ששמתי אחרי הברז הראשי לא ממש עוזר. הוא מצליח אולי לפרק חלק מהאבנית, אבל לא נראה לי שהוא עושה עבודה משמעותית.
אז הוצאתי את גוף החימום, שהיה, כצפוי, מצופה בשכבה עבה מאד של אבנית ויצאתי לחנויות לחפש אחד חדש במקומו. אחרי שלא מצאתי, הכנסתי אותו לדלי גדול מלא במים עם מסיר אבנית ואחרי יממה הוא יצא משם נקי.
הרכבתי את הדוד, הדקתי את כל הברגים והמחברים, בדקתי שאין שום נזילה וסגרתי את הבוידעם. ואכן במשך חודשיים הוא עבד מצויין.
לפני חודשיים, שמה אשתי לב לרעש לא סימפטי שעולה מן הבוידעם. כן, אני כבד שמיעה. עדין מסתדר ללא מכשיר, אבל כבר לא כיף לדבר איתי.
כשעליתי בסולם, גיליתי נזילה רצינית ביותר של מים חמים על רצפת הבודיעם. התברר שאחד המחברים (כן, זה מהארד) השתחרר. הדקתי אותו שוב, עד שלא היה שום טפטוף (בגלל שהוא ממתכת רכה, נזהרתי שלא להדק חזק מדי) ושוב סגרתי את דלת הבוידעם. כמה שבועות אחרי כן, הוא התחיל לנזול שוב. הדקתי פעם שלישית וקראתי לשרברב.
"הקופלונוג חרא" פסק חוסאם "אני מכיר את התופעה הזו".
בינתיים הנזק שנגרם לקירות בחדרים שגובלים עם האינטרסול הוא לא מבוטל. אחרי שהם יתייבשו (מתישהו בקיץ) אני אצטרך לגרד את כולם ולעשות שפכטל וצבע. חלק מהקירות והתקרות נמצאים במקומות ממש קשים להגעה. ואני לא מדבר על טיפוס על סולם, אלא ממש על בנית פיגום. כן, מאולתר (שני המונחים האלה: פיגום ואימפרוביציה הם למעשה מלים נרדפות).
המחבר: היום הוא כבר לא נוזל, אבל כמו הכורים בפוקושימה - קשה לצפות מתי תהיה ההתפרצות הבאה שלו.
ככה נראה הנוף מהמיטה שלי (הבודיעם נמצא מעבר לקיר בגובה פס העובש הגדול).
הפתרון
להוציא את הדוד מהבוידעם ולהעבירו אל הגג. ובהזדמנות הזו לצרף לו קולט ולהפוך אותו לדוד שמש.
הבעיה
אין גישה לגג. הבית שלי הוא בן שתי קומות והגג נמצא בגובה של 8 מ' מעל פני הקרקע. בכלל, אני רוצה לגשת אל הגג, לא רק בשביל ההתקנה הזו, אלא בכלל כדי לדאוג לאיטומו (יש לי כבר הרטבה נוספת בתקרת חדר השינה שמקורה בגג). וגם יש ל תחושה שברביצה על השיפוע האחורי של הגג אני אוכל לכסות באש את הכביש שעובר מתחת לביתי באופן הרבה יותר יעיל מאשר דרך חלונות הקומה השניה.
האמצעי
סולמות. בהתחלה שקלתי לבנות אחד גבוה, אבל בסוף החלטתי ללכת על שנים קטנים: הראשון שבו אטפס אל גג רעפים משופע שהתקנתי לפני שנתיים מעל המרפסת האחורית, והשני שבעזרתו אטפס מקצה גג הרעפים אל גג הבטון של הבית.
הסולם התחתון
הפער הזה בין קצה הסולם ושולי גג הרעפים (נכון, מהזוית הזו לא רואים את הרעפים), זה הרווח הראשון שעליו אגשר:
זו התכנית לסולם התחתון. עשיתי אותה בתוכנת CAD בשם Solidworks. כלי נהדר (ואני משתמש בביטוי הזה רק כי אני בתענית 'מדהים'). לא, זה לא SketchUp. אתם לא מאמינים איזה תענוג זה לתכנן בעזרתו. איך, איך הסתדרתי עד עכשיו בלעדיו.
זו התכנית המקורית. במציאות יהיו כמה דברים שאבצע אחרת. Stay tuned.
לא, הוא לא יתחיל מהקרקע. השלב התחתון שלו יהיה בגובה של מטר וחצי מהאדמה, ככה שרוב האנשים יזדקקו לסולם נייד נוסף כדי להתחיל את הטיפוס. למה תכננתי אותו ככה? מכמה סיבות:
א. בטיחות ילדים
הנכד האנגרטי שלי כבר התחיל לטפס עליו עוד לפני שהסולם המתוכנן ירד מהמחשב. היום, כשהוא בן שנתיים הוא עוד לא יכול לטלטל את סולם העץ הצהוב ולהשעין אותו על הקיר, אבל כמו שהוא מתפתח (הילד פיזי, אנרגטי וטכני באופן חריג, ע"ע רטלין) זה יקח לו עוד שנתיים. בנוסף, אני גם לא מתלהב מהאפשרות שילדים אחרים או פורצים מזדמנים יטפסו על גג ביתי, או אפילו אל חלונות הקומה השניה.
ב. טביעת רגל
בגלל שהקיר הזה גובל עם השטח של השכן, רציתי להקטין את המרחב שהוא תופס ככל האפשר.
ג. פשטות
בנית שני סולמות קטנים (כל אחד בגובה של כשני מ') הינה פשוטה יותר מהקמת סולם ענק בגובה 8 מ'. הפרוייקט הזה מתאים הרבה יותר לסדנה ביתית צנועה כמו שלי (את מרבית עבודות המסגרות אני מבצע על הדשא שלפני ביתי). גם סך העלויות של החומרים וכמות העבודה שתדרש ליצור שני סולמות קטנים היא הרבה יותר קטנה מזו של אחד גדול.
מכשיר העזר הראשון
בשני הסולמות יתחברו החווקים (נו, השלבים של הסולם) אל תושבות אותן אקדח (חלק כבר עשיתי) בקורות האנכיות. החווקים יחתכו מצינור השקיה בקוטר חצי צול שאספתי בחצר הקיבוץ. על מנת לקדוח, במקדחת עמוד גדולה, חורים בפרופיל מתכת שאורכו יותר משני מ', עלי לתמוך את הברזל. עד עכשיו, כשנזקקתי לתמיכה כזו, אלתרתי אותה בעזרת כמה בלטות שהייתי עורם על המשור השולחני. הפעילות הזו לא רק כרוכה בטרחה, אלא גם די מביכה, שלא לדבר על כך שמתבקש כאן מתקן שעליו החומר יכול ממש להתגלגל.
אז תכננתי את המעמד הזה:
מעמד הפועלים: את הגליל העליון תכננתי לעשות מצינור חצי צול שיתגלגל על מוט הברגה (בורג ארוך).
למי שממש מתענין בפרטים הטכניים, הפקתי את השרטוט הזה:
לא באמת הבאתי את התמונה הזו בגלל שאני חושב שלמישהו איכפת מהמידות. זה יותר בגלל שאני מתלהב אפילו מהאסתטיקה של השרטוטים ב-SolidWorks.
וזה מה שיצא בפועל:
השינויים בין התכנית לביצוע:
- השגתי גליל אמיתי, כזה שנועד להיות מורכב במערכת שינוע כלשהי. היתרון שלו על צינור פשוט זה שהוא בולט מעל לאומים שבצדדים ובכך מכשיר את המעמד גם להסיע פלטות (למשל כשאזדקק לתמיכה כדי לחתוך דיקטים בעזרת המשור השולחני).
- סובבתי את העמוד התחתון ב-45 מעלות ביחס לרגליים המאוזנות. למה? זה איפשר לי יותר מגע בין שני החלקים (ריתוך יותר חזק).
- במקום לשים שני ברגי ההידוק אחד מתחת לשני באותו צד, חילקתי אותם לשתי פאות שונות של העמוד התחתון (הבורג השני עדין לא מורכב, אבל חדי העין שביניכם יוכלו להבחין באום שלו). למעשה, הבורג השני מיותר. אבל את זה ניתן להגיד על כל הפעילות שלי (והבלוג הזה איננו יוצא מן הכלל).
- הוספתי ברגי כיוונון לרגליים. למה? כי אפילו אם אתה בונה ממש מדוייק את הרגליים (וזה די קשה), הרצפה לא תמיד ישרה לגמרי (לפחות לא בחדר העבודה שלי).
ברגי הכוונון של הרגליים (נכון, הם יתכופפו מכל מכה)
וככה המעמד הזה נראה בעבודה:
הוא עדין לא גמור. אחרי שאתקן את הטעויות (ר' להלן), אצבע אותו ואפקוק את הפרופילים הפתוחים.
למה התמונות בחדר העבודה נראות כל כך עמוסות (שלא לומר מבולגנות)? כי זו המסורת בבראנז'ה. וגם כי לא הייתי בסדנת הצילום שישרא ערכה לאחרונה בגבעתיים.
טעויות
כל הטעויות שלהלן נובעות מכך שהתפתיתי לנצל חומרים שהיו לי במקרה תחת היד ולא התעקשתי על חלופות טובות יותר:
- את ידיות ההידוק הייתי צריך לעשות מבורג בעל פסיעה יותר עדינה. במקום זה פיציתי על הפסיעה הגסה בעזרת ידית ארוכה (16 ס"מ).
- ברגי הכוונון של הרגליים הם דקים מדי ואין להם כיסויי פלסטיק או גומי. את אלה אני אחליף, בבוא היום, בחלקים שעוצבו, מלכתחילה, כרגליים מתכווננות.
- גם הפרופיל הזויתי שנושא את הגליל עשוי מחומר דק מדי. זוהי זוית ברזל סטנדרטית של 30 מ"מ. עובי הפח כאן הוא 3 מ"מ. המסורת במתקנים דומים היא שהם מקבל בטן בגלל העומסים שמופעלים עליהם. למרות שאין לי שום תכנית לשים עליו דברים כבדים, הייתי צריך לעשות אותו מחומר עבה יותר.
- אז בשביל זה חזרת?
- כן, וגם רציתי להגיד שהכל בסדר, שאתם יכולים להוציא אותי, לזמן מה, מרשימת מנותקי הקשר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
