בלוז כנעני

מלים, לחן וביצוע: אהוד בנאי

המקור: שלוות עולמים, פרדס חנה כרכור, אקליפטוס בודד

הנכון: פרדס חנה כרתו אקליפטוס בודד

לא, אהוד לא בליגה של מאיר. בעצם, אף אחד לא בליגה של מאיר.

מאז שעזבת, הרבה השתנה כאן

יחזקאל

מלים: חיים חפר, לחן: ההוא שנהג להכות את ג'וזי כץ, ביצוע: החלונות הגבוהים

המקור: אך העם צחק לו ורץ לבילויים

הנכון: אברהם צעק לו ורץ למלואים

 הוא ואלוהים כמו אני ואתה

 לך איתה

מלים: קובי רכט, לחן: קובי רכט וקובי אשרת

המקור: אם היא אמרה שהיא אוהבת רק אותך כל כך אז לך איתה

הנכון: אמי אמרה שהיא אוהבת רק אותך 

 

אני רואה שוב בעיניך  איך כולה, כולה שלך, כולה

על גגות תל אביב

מלים, לחן וביצוע: אלונה דניאל

המקור: לא מחום לא מקור התחבאתי כאן

הנכון: לא מחום, לא מקור, התחבא תיקן

שני מימין: אבנר

"קראתי קצת בבלוג שלך ודווקא התרשמתי שאתה די ימני בהשקפותיך" אמר לי אבי אחרי שהסכמתי להשתתף בארוע שמתבסס על שיתוף בין יהודים וערבים.

- אני לא. בתכניות של לנדמרק כשלמדתי לוותר על השיפוט הזה, שניהל אותי כל חיי, בין 'נכון' ו'לא נכון' ועל כל שאר התוויות שהדבקתי לעצמי, הפסקתי לענות על השאלה 'האם אני ימני או שמאלי'. באמת שאין לי שום אידאולוגיה. אני מתייחס לכל נושא במתאם לשאלה 'כמה זה מקדם את הדברים שלהם אני מחוייב'.

אז בואו ונמפה את תפיסת המציאות שלי:

* אני ציוני. דהיינו - בעד מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל. ובשביל זה צריך שיהיה בה רוב יהודי. (זה שם אותי במרכז).

* אני חושב שהסכמי אוסלו, הכל כך מושמצים, היו מהלך חיוני. בלעדיהם - הסכמי השלום עם מצרים וירדן היו מתמוטטים. (כאן אני מוצא את עצמי ממש בשוליים הסהרוריים של השמאל).

* התנגדתי לעסקת שליט (לא סתם בימין - אלא יחד עם ליברמן, יעלון ועוד רבים שפחדו לצייץ).

* ההתנחלויות, לפחות במתכונתן הנוכחית, היו המעשה המטומטם ביותר של הציונות. הן נועדו לגרור אותנו למדינה דו לאומית שבה לא יהיה רוב יהודי. (שמאל).

* ההתנתקות מרצועת עזה היתה המעשה המדיני השפוי והאמיץ ביותר שנעשה כאן. (שמאל).

 אבל אחרי שנפרדנו מהם ויצרנו, דה-פקטו, מדינה פלסטינית ברצועה, נכשלנו בהרתעתה מפעולות האיבה. למה? הרי היינו יכולים להפסיק את ירי הטילים, די בקלות וכמעט ללא נפגעים (לפחות לא מצידנו) אם היינו מגיבים עליהם בפעולות חריפות הרבה יותר (ר' יא ברעכן - אסטרטגיה של הרתעה). פעולות שהיו מצננות את להט הקרב של הקבוצות המילטיניות שמנהלות את המדינה הזו. אז אם אני רואה את זה, איך יתכן שביבי לא?

אתמול עלתה בדעתי תשובה מפתיעה לשאלה הזו:

יתכן שגם נתניהו רואה את האופציה הזו, אבל הוא לא נוקט בפעולות הנדרשות משום שככה יותר נוח לו. יתכן שאם מדיניות תקיפה יותר תניב שקט בדרום, אז יהיה הגיון להחיל את מודל ההתנתקות גם על יהודה ושומרון. וזה באמת יפגע בבסיס האידאולוגי (והקואליציוני) עליו נשען המנהיג הרופס שלנו.

רגע אחד, אני רציתי להציג מודל רציונלי ושפוי של תפיסת העולם שלי, ומה יצא? נכון, היגגתי לי תאורית קונספרציה מניפולטיבית פתלתלה וחלקלקה.

Shame on me (ע"ע אדם שלילי ביותר).

- "ספר לי סוד" היא בקשה בקול מתחנחן "אני במצב רוח מסתורי הערב".

- את בטח מתבלבלת ביני לבין החברות שלך. אני ממש לא צופה בערוץ הזה שלכן. נו, איך קוראים לו?

- ויוה. אבל אני לא מתכוונת לסתם סוד...

- אלא?

- למשהו ממש אישי.

- אבל אין לי סודות אישיים. וחוץ מזה את יודעת עלי כבר הכל.

- "אין אדם שאין לו סוד" אמרה ועיניה הוארו לרגע בניצוץ סגול "ספר לי משהו שאף אחד לא יודע".

- משהו שלא גיליתי לאף אחד?

- כן, כן, כן.

- אה דווקא יש לי אחד. אבל אני לא בטוח שתרצי לגלות את זה עלי.

- "נסה אותי" אמרה ונעצה בי מבט אלכסוני.

- טוב, זה משהו שגיליתי אותו בילדות.

- רגע, איך גילית?

- אמא שלי סיפרה לי, אבל השביעה אותי שלא אגלה לאף אחד. 

- דבר אלי.

- אבל אני לא יכול, הרי הבטחתי לה.

- בן כמה היית אז?

- בן שבע.

- טוב, אז יש לך פטור מההבטחה הזו.

- איך?

- כמה זמן תתן לילד בן שבע לנהל אותך?

- את טועה, מנהל אותי ילד בן ארבע ושלושה חודשים. הוא אומר לילד בן השבע "לאחור קפוץ".

- רגע, אולי תתן לי לנחש? אתה רק תעזור לי עם כמה רמזים.

- אוקיי.

- "אז תתחיל" נשפה טבעת עשן הישר לתוך עיני "רמז ראשון".

- זה משהו שקשור למוצא שלי.

- אתה פרסי?

- לא, אבל את בכיוון.

- לאמא שלך היה סיפור עם ערבי ואז אתה נולדת?

- את עדין משחקת משחק קטן מדי.

- יותר מזה?

- אהה.

- "אני מוותרת" אמרה אחרי דקה נוספת של חקירה קדחתנית "תגלה לי".

- אוקיי, ההורים שלי אימצו אותי כשהייתי בן כמה חודשים.

- כמה?

- אף אחד לא יודע באמת. זה היה בטנזניה. קשה מאד לסמוך על הספירה שלהם.

- רגע אתה רוצה להגיד לי ש...

- כן. זה הסוד שלי - אני כושי.

בגיל 9

זכרונות מאפריקה