תותח גוסטב היה התותח הגדול ביותר שנבנה אי פעם. הוא יוצר במפעלי קרופ הגרמניים בהתאם לפקודתו של היטלר שיעד אותו, בתחילת מלחמת העולם השניה לפריצת ביצורי קו מז'ינו הצרפתי.

התותח הזה שקל קצת יותר מ-1300 טון, והיה בעל קנה בקוטר של 800 מ"מ. הצוות שלו מנה 500 איש והוא נע על פסי רכבת יעודיים, דהיינו - לא על כאלה שעוצבו כדי להסיע רכבות, אלא פסים כפולים מיוחדים שנועדו לעמוד בעומסים האדירים שיצר תפעולו של הענק הזה. התותח שירה פגזים במשקל 7 טון למרחק של 38 ק"מ, היה מצוייד במנגון הגבהה בלבד, דהיינו - לא היתה לו יכולת צידוד. על מנת להתמודד עם המגבלה הזו, בנו הגרמנים את המסילה שלו בעקומות שאיפשרו להם להשיג את הצידוד הנדרש.

התותח היה מוסע לאתר  הירי שלו ברכבת (כשהוא מפורק). בהגיעו לאזור הקרבות נדרשו 250 איש שעבדו במשך שבוע כדי להרכיבו. במקביל, הועסקו כמה אלפי חילים נוספים בהקמת המסילה היעודית שנדרשה לתפעולו.

למרות שהתחילו לתכנן אותו באמצע שנות השלושים, השלימו הגרמנים את האבטיפוס הראשון רק ב-1942; כך שהוא לא נוצל ליעודו המקורי - פריצת קו מז'ינו. הגרמנים ניסו לעשות בו שימוש בקרב על לנינגרד, אבל המתקפה שבה הוא היה אמור להשתתף בוטלה. הם הצליחו לתפעל אותו באופן מבצעי רק בקרב על סבסטופול (שבחצי האי קרים) - שם הוא ירה 47 פגזים.

בסרט התעמולה הנאצי הזה מוצגים כמה תותחים גדולים, ביניהם גם גוסטב.

נכון, גם אני מופתע מכך שאני מעלה סרט תעמולה נאצי בבלוג שלי.

ואחרי זה מתפלאים שיש אנשים שמתעטשים בתל אביב.

אבל היטלר תכנן (ואף החל לבנות) תותח גדול הרבה יותר שנועד לירות מצרפת על לונדון. אולי יום אחד אני אספר כאן על הפרוייקט המגלומני הזה. השארו על התדר.

יש לי סימפטיה

מלים: מאיר ויזלטיר, לחן: שלמה גרוניך, ביצוע: נורית גלרון

המקור: יש לי סימפטיה לאנשים שמתעקשים בתל אביב

הנכון: יש לי סימפטיה לאנשים שמתעטשים בתל אביב

האם להיות בך מאוהב

מלים, לחן וביצוע: אביב גפן

המקור: האם להיות בך מאוהב

הנכון: נעים להיות בך מאוהב

האהבה - פנים רבות לה

בהמשך יש גם את 'ואם את רוצה לפרוח - תברחי'. אני, כמו רובכם, שמעתי 'ואם את רוצה לפרוח - תפרחי, כי הכל נובל אצלי'. אבל רק אחרי שדוקא השורה הזו חזרה על עצמה בהמשך, הבנתי שהילד האמביציוזי הזה הולך על פרס נובל. 

אותנטי

עוד לא אהבתי די

מלים ולחן: נעמי שמר, ביצוע: יהורם גאון

המקור: עוד לא ציירתי פרח, עוד לא גיליתי איך תוביל אותי הדרך ולאן אני הולך

הנכון:עוד לא ציירתי פרח, עוד לא גיליתי עץ, תוביל אותי הדרך ולאן אני הולך

אני יודע מה אתם רוצים להגיד, אבל זה לא יעזור; זה שאצלי זה לא מתחרז, לא הפריע לי לשמוע (ולשיר) את זה ככה עשרות שנים.

 עוד לא אהבתי די

זו תמונה מהסוג שכל כך מכביד על סבתא חביבה לקרוא את הבלוג שלי במקום העבודה שלה.  

אז בואו נתחיל לענות על השאלות הרות הגורל שהועלו בפוסט הקודם הסוד השמור ביותר במרשתת א'.

האם דניס מילאני מעולם לא חשפה את פטמותיה?

לי נראה שכן. ואני גם מבין מדוע היא קיבלה הנחיה חד משמעית לחדול מזה.

הנה תמונה מראשית הקריירה שלה:

דניס מילאני חושפת את הסוד השמור ביותר במרשתת

לי התמונה הזו נראית אותנטית. והיא מסבירה גם את ההנחיה המפורשת של מנהלה האומנותי 'דניס, אני לא יודע איך לבשר לך את זה בעדינות, אבל עם כיסוי ותמיכה את נראית הרבה יותר אטרקטיבית. התמונות האלה יהרסו את הקריירה שלך. אה, ועוד משהו, תנסי להשען קדימה, זה בהחלט יכול לעזור'.

האם זו באמת התעבורה שהייתי רוצה לראות בבלוג שלי?

אני החלטתי להרחיב את האימון שלי בויתור על שיפוטיות גם לגבי קוראי הבלוג. יכול להיות שחלק מחובבי השדיים הגדולים ימצאו ענין גם בתכנים אחרים שאני מעלה. רוצים הוכחה? אם תקלידו את מחרוזת החיפוש "שדיים גדולים" בחיפוש תמונות בגוגל (ותבחרו להציג רק את הגדולות), בעמוד השישי תופיע חבית שחרטתי (והצגתי בפוסט מבוא לבתר חבתנות)

זה קורה, לא רק בגלל שהטכנולוגיה של החיפוש עדין בחיתוליה, אלא גם משום שחלק הגולשים שחיפשו ציצי גדולים גילו ענין גם בחריטה.

אגב, אם אתם סקרנים (אבל לא מספיק כדי לפתוח את הפוסט ההוא), המוצר שיצא בסיום העבודה הוא זה:

תיבת קינון לירגזי.

בשלושת השנים האחרונות היא מוצבת על מעמד בגינתי לנוחותם של הירגזים שמעולם לא קיננו בה (ע"ע אבל אני ציפור שם לא ראיתי).

לכן החלטת המערכת נשארת בעינה - לעשות מאמץ להגדלת את מספר קוראי הבלוג הזה כמעט בכל דרך אפשרית ביותר מאפיק אחד.

ים של דמעות

מלים: זמירה חן, ביצוע: מי לא

המקור: ובלב זכרונות, מן הסתם - כבר שכחת

הנכון: ובלב זכרונות, מן הסתיו - כבר שכחת 

המקור: ארוכים הלילות מיום שעזבת

הנכון: ארוכים הלילות מיום שאת סבתא

ואכן, להולדת הנכד הראשון יש פוטנציאל להארכת לילותיה של סבתו. 

היו זמנים

מלים: חיים חפר

המקור: וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת, ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח, ותספר על זאת אגב עישון מקטרת.  

הנכון: ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח, איך אז היה הגב - עישון מקטרת

כן, זו טעות אותנטית. את השיר הזה אני מכיר מילדותי והרבה שנים חשבתי שההפך מגב כפוף זה גב ישר שמיתמר כלפי מעלה - כמו עשן המקטרת.

בשל תפוח

מלים: חנ"ב, ביצוע: שלמה ארצי

המקור: היא עלמה רכה, אני איש צעיר

הנכון: היא על מרק, אני על יין (אפשר גם היא על מרק, אני על ג'חנון)

טוב, כדי להבין כמה זה נכון אתם צריכים להכיר את השיר. בגלל שהוא מושר בהברה אשכנזית ובגלל שהוא מושמע ברדיו מעט מאד לאחרונה, אני ממליץ להאזין לו כאן. בכלל, זה שיר מורכב: יש בו סוג של גילוי עריות (המשורר תוקע את בת דודתו), יש שם פעילות מעיים ('גם מעי המו זמיר עדנים, ופזמון חדש יעוררו'. ואל תשכחו שהשיר מתרחש בתוך בריכת מים), ובעיקר, יש שם שורה שלא הבנתי אף פעם עד שפתחתי את השירונט: 'להביא ראיה מאהבתי'. גם היום, כשאני מבין את פשר המלים, אני מתקשה לקלוט את המשמעות: האם ביאיליק היה צריך, כמו בסרטי הקולג'ים האמריקאים, לגנוב את התחתונים של חברתו ולהביא אותם אל החברה' כדי לקבל מהם צ'פחה? זה המשורר הלאומי שלנו או התסריטאי של אסקימו לימון?