ריבת תפוזונים

זוכרים את הליקר תפוזונים מהפוסט הקודם? אז בסיומו נשארתי עם קילו תפוזונים מושרים באלכוהול (אבל זה כלום לעומת כמות התפוזונים שעדין מחכה על העץ). ולכן החלטתי לעשות מהן ריבת תפוזונים.

אחרי שהסתכלתי באינטרנט על כמה מתכונים ולא מצאתי אף אחד שיהיה לרוחי, החלטתי לעשות גרסה משלי. טוב, לא בדיוק, כי את העיקר קיבלתי מאורה קרמר, שכנתי, וכמה טיפים מסבתא חביבה, אבל לסינתזה אני יכול לקרוא 'פיתוח ישראלי' בהחלט:

* משתמשים רק בתפוזונים בשלים, כאלה שאתם נהנים לאכול. אם אתם לא אוהבים את הטעם המורכב של התפוזון (חמוץ-מתוק-מריר), כנראה שלא תאהבו גם את הריבה. לכו, תרדו על שוקולד, חלבה, קונפיטורות למיניהן, או כל מה שעושה לכם את זה.

* חותכים כל תפוזון לארבעה חלקים וזורקים את החרצנים. החלק הזה הוא באמת עתיר עבודה.

* מערבבבים את התפוזונים החתוכים עם סוכר במשקל של 75% מהפרי. מניחים את הקערה על השיש לכמה שעות כדי שהסוכר ימצה חלק מהנוזלים.

* מכניסים לסיר מעט מים (לא יותר מ-15% ממשקל התפוזונים) מוסיפים את תערובות התפוזונים עם הסוכר ומחממים על אש קטנה. חשוב מאד שהאש תהיה נמוכה, זאת משום שהתהליך דורש מעט זמן. אחרי שתגיעו לרתיחה, כוונו את גובה הלהבה כך שהרתיחה תהיה גבולית (רק במרכז הסיר). שימו לב, האויב הגדול שלכם כאן הוא ההתקרמלות של הסוכר. אל תניחו לזה לקרות.  

* מעת לעת בוחשים את התערובת ובודקים את צמיגות הנוזל. אתם רוצים לעצור את התהליך כשהנוזל מתנהג כמו שמן סמיך. זכרו שמאוחר יותר, בתהליך ההתקררות, חומרי הקרישה שבג'לטין ימשיכו להסמיך את הריבה. דרך אחת לבדוק את הצמיגות היא לקחת כף מהסירופ, לשים על צלוחית ואז להטות אותה.

* אחרי כשעה, כשהנוזל יגיע לצמיגות המבוקשת, כבו את האש ומזגו את תוכנו החם של הסיר לצנצנת אותה שטפתם במים רותחים. סגרו את המכסה והניחו לריבה להתקרר. במהלך ההתקררות תשמעו קליק כשהמכסה יצטנן דיו ויצור את הואקום שכל כך נחוץ לשמירת הריבה לאורך זמן.

טיפים

* טיפ נוסף לעיתוי הפסקת הבישול - בהתחלה פלחי התפוזונים צפים בחדווה על המים. כשהם מתחילים לשקוע בנוזל, זה הזמן לכבות את האש.

* בגלל שעיתוי הפסקת הבישול הוא קריטי כאן, נסו בהתחלה את התהליך על כמות קטנה.

ואיך יצא בסוף? הריבה הכי טעימה בעולם. או כמו שסבתא חביבה מגדירה ת זה "לחובבי הז'אנר", ללמדך שהיא אוהבת את הריבות שלה ללא מרירות.

אותנטי א'

כמו שאמרה סבתא חביבה, את רובם המכריע של השיבושים האלה, אני ממציא בכח.

אז הפעם החלטתי להקדיש את הפינה הזו לשגיאות אותנטיות. זה לא שבפוסטים הקודמים לא היו כאלה, היו. וגם בפוסטים הבאים יהיו (כן, יש עוד הרבה - תהיו חזקים), אבל בזה לא יהיו כאלה שאינם אותנטיים. טוב, אולי חוץ מהאחרון.

הנה עוד שיר שלא הצלחתי לפענח משמיעה:

תמונה אימפרסיוניסטית  

מלים: עמליה זיו, ביצוע: כרמלה גרוס וגנר  

המקור: הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית

הנכון: הכל איך וייס תמונה אימפרסיוניסטית  

אבל גם לזה הגעתי רק אחרי ששנים שרתי 'הקוייך בתמונה אימפרסיוניסטית'.  

משהו כאן שבור לרסיסים. שרק השמש יכולה לאחות
עור מכורסם, מחוספס מכדי מגע, לא ניתן להפיס בליטוף

השמלה הסגולה

מלים: חיים חפר 

המקור: את תלבשי את השמלה הסגולה ושוב עינייך מוצפות באור כהה

הנכון: את תלבשי את השמלה הסגולה ושוב עינייך מוקפות בעור כהה

 האמת שקצת התלבטתי בין דניס מילאני (כן, נאלצתי להכהות קצת את העור סביב העיניים) לגילה אדרעי - שהחן שלה הוא טבעי ואותנטי

עור מכורכם, מחוספס למגע, לא ניתן להפיס בליטוף את תצחקי פתאום ולא תדעי מדוע

נכון, אם הנכד שלי נמצא בחדר כשדמותה של ראש ועד עובדי הרכבת מופיעה בטלויזיה, אני מכסה לו את העיניים. כן, אני איש מורכב.

זמר אהבה לים

מלים: רפאל אליעז, לחן: סשה ארגוב, ביצוע מקורי: התרנגולים 

המקור: שאני בתבונה ואל תשאל נא מה לי

הנכון: שאני בתבונה ואל תשאל נמל לי 

היה גם זמן שחשבתי שזה אולי 'ואל תשאל למה לי'. אבל ל'גמלי' לא הגעתי. כן, אפילו לי יש גבולות.

ליקר תפוז סיני

אז אחרי הצלחת הלימונצ'לו החלטתי לעשות גם ליקר מהתפוזונים הרבים שגדלים על עץ הקומקוואט שבגינתי. התהליך הוא ממש דומה: מיצוי הפרי באלכוהול וערבוב התערובת עם מי סוכר. אבל ההתחלה שונה מעט:

* בשלב הראשון לא צריך בכלל למדוד כמויות. לוקחים תפוזונים חורצים בכל אחד 4 חריצים, מכניסים לצנצנת גדולה (אותה שטפנו היטב קודם לכן) ושופכים אלכוהול 96% עד שהוא כמעט מכסה אותם.

* שמים על הצנצנת מדבקה ובה התאריך של עוד שבועים ומניחים על השיש במטבח. במהלך שהותה על השיש מנערים את הצנצנת מדי יום. תוך יום או יומיים התפוזונים יתכווצו מעט והאלכוהול יכסה אותם כליל.

* בתום התקופה מוציאים את התפוזונים (אני מנסה עכשיו לעשות מהם ריבה. השארו על התדר). עכשיו הגיע הזמן למדידות: אני כיוונתי את הליקר שלי ל-40% אלכוהול (ירדתי לשם מ-50% בלחץ המשפחה) ולא מתוק מדי. אתם מוזמנים לכוון את שלכם בהתאם להעדפותיכם. רק זכרו שלא לרדת מ-30%, אם בכוונתכם לשמור את הבקבוק במקפיא. זכרו, בפעם הראשונה כדאי להכין את הליקר מרוכז מדי ולא מספיק מתוק. אחרי הטעימה תוכלו לדלל ולהמתיק אותו עד שתגיעו לכוונון המדוייק. לעומת זאת אם תעשו את ההיפך (דליל או מתוק מדי) תתקשו מאד לחזור בכם.

* מודדים את כמות האלכוהול ומכינים תערובת של מים וסוכר (אני השתמשתי ב-15% סוכר) בכמות שתספיק לדלל את הליקר במידה הרצויה. דהיינו אם יש לכם 1 ליטר אלכוהול ואתם רוצים ליקר בריכוז של 40% אלכוהול, הכינו 1.4 ליטר של מי סוכר. בזמן הכנת מי הסוכר רצוי לחמם אותם אבל לא חייבים להרתיח.

* אחרי שתמיסת מי הסוכר מצטננת דיה, יש לערבב אותה עם האלכוהול, למזוג לבקבוקים 'מעוקרים' (שנשטפו במים רותחים) ולשים במקפיא. זכרו לא לשפוט את טעמו של המשקה לפני שיצטנן ל-0 מעלות.

והטעם? זה חומר למתקדמים. להבדיל מהלימונצ'לו שהוא שובב ועליז, ליקר התפוזונים הוא יותר מורכב, יש בו מעט מרירות וקדרות. אבל אם אתם לא מתעקשים לשתות אותו בבר קודר ברחוב המסגר, אפשר לדלל אותו עם מעט מיץ אשכוליות כדי להוסיף לו נינוחות וקלילות.

היום אני מציג כמה השלמות לשירים שכבר טיפלתי בהם. היי, לא לשמוח. זה לא אומר שגמרתי להציג את כל החומרים שלי. אני פשוט סוגר חלק מחובות העבר.

בשל תפוח

מלים: חנ"ב, לחן וביצוע: שלמה ארצי

המקור: להביא ראיה מאהבתי, ואני, התדעו

 הנכון: לאבירם היה מאה בתים, ואני יתד הוא

התברר שגם לברמלי היה קושי להבין את השורה המקורית. הסיום שהוא מציע כאן - 'ואני יתד הוא', מבטא את הסתפקותו במועט של המשורר. אני הייתי מתחבר לצד התאוותני של ביאליק, דהיינו - תשוקתו לפנינה הפכה אותו ליתד נחוש.

גרסה נוספת שמציע ברמלי היא 'לאויר היה 100 ואטים' שמעידה על האוירה הטעונה ששררה באותו יום קיץ נמהר.

מחכים למשיח

מלים, לחן וביצוע: שלום חנוך

המקור: הנה כי כן, מתחלפת שעה בשעה, זקן ארציאלי יודע שהוא לא טעה

הנכון: על כן ארציאלי יודע שהוא לטאה

טוב, כאן זה ברור שלתחביר המקורי ('זקן ארציאלי') אין זכות קיום. כן, שלום, זה בסדר שאתה כותב כשאתה מסטול מהתחת, אבל אתה מוכרח לעשות, לפחות את אחת ההגהות, כשאתה... רגע, אבל אולי אין לו בכלל ימים כאלה?

גם אתם מקובעים על הדימוי של דולפין? טוב, זה כי לא ניסיתם את החומר של ארציאלי האב.

הן אפשר

מלים: חיים חפר

המקור: הן אפשר ובג'יפ שעבר, שאגו בחורים כי נגמר

הנכון: שאגו כי הדלק נגמר.

גם הגרסה הזו הוצעה ע"י ברמלי. ואני מבין למה יש בה צורך: כי במשפט המקורי חסר נשוא. מה נגמר? כמה כמה? אחרי זה אל תתפלאו שארציאלי חושב את עצמו ללטאה.

ילד מזדקן

מלים: אלון אולארצ'יק

המקור: גר לו במיטה, מדליק תנור חימום

הנכון: קר לו במיטה, מדליק תנור חימום

את זה הציעה אלישבע, וגם כאן אין שום צורך להסביר למה הגרסה שלה יותר קולעת.

אבל אני רציתי לדבר דוקא על הבית הזה:

אמא יקרה,
ילד מזדקן,
זה עצוב הרבה,
כשמלווים לך את הבן.

ואני לא מתכוון לבעיות התחביר כאן, אלא לשורה האחרונה. What the fuck? וזאת בהנחה שאלון לא מתבלבל, כמו מרבית המוזיקאים, בין 'לווה' ו'מלווה' (לא שאם כן זה היה מסביר משהו. לא, לא). אז מישהו יכול לבאר לי את זה? כי אם, כמו שאני חושד, מדובר כאן על אשה ערירית שלוותה בן בשוק האפור - זה באמת עצוב. במיוחד כשאחרי חודשיים, כשהיא רוצה כבר להחזיר אותו (נכון, הוא נתפס נוהג בשכרות וזאת למרות שהוא נכשל בטסט העשירי שלו), מתברר לה שאברג'יל לא יסתפק בפחות משניים.

כן, אולארצ'יק, אין ספק שהצלחת לכתוב את השורה הכי עצובה בזמר העברי.