גם היום יהיה פרק בכרוניקה ושוב בנושא שלא מעניין אף אחד בעולם חוץ ממני - גדר חיה. אז הנה זה בא - תהיו חזקים.

גדר חיה

תקציר הפרקים הקודמים

באמצע יוני השלמתי את בנית הקונסטרוקציה של פארק השעשועים לסוספרא, נכדי המתוק. המתקן כולל משטח גדול יחסית (3 על 4 מ') שמתנשא לגובה של 3.5 מ' (ונועד, בשלב מאוחר יותר, לשאת את הבית-על-העץ שיבנה עבור הפעוט) וגשר באורך 6 מ' שמחבר בין המשטח לצריח עם מקלע שמאבטח את האגף הצפוני של הקומפלקס.

תכנית הכיסוי

התכנון כולל את הסתרת הקונסטרוקציה הלא-אטרקטיבית ע"י הגדר החיה החיה (שנפגעה אנושות במהלך הבניה). בסיום, שיח האוג-חרוק לא רק יכסה את כל הקונסטרוקציה, אלא גם ישמש כגדר למשטחים הגבוהים - ממש כפי שהוא מתפקד בצריח.  כשזה יקרה אסיר את גדר הרשת המבאסת.

ההתקדמות

מבט מהכביש על הגדר לקראת סוף יוני 2012

 תמונה משלשום - לאחר שלושה וחצי חודשים.

אני חושב שלמרות שלא השגתי את היעד שהצבתי לעצמי - כיסוי כל הקונסטרוקציה מצד הכביש עד לתחילת אוקטובר, התקדמתי יפה.

האצת הגידול של השיח

איך מאיצים את גידולו של שיח האוג (יש שני זנים - חרוק ומסולסל)? במשתלות עושים את זה בעזרת חנקן. הרבה חנקן. בכל השקיה מוספת למים כמות מדודה של דשן.

אני, שעקרונית אני מבכר דישון ללא כימיקלים, פעלתי באמצעים מעט שונים על מנת לגדלו במהירות דווקא לגובה:

א. חנקן. כן, התפשרתי על העקרונות שלי (ע"ע חסרי חוליות) והוספתי מעט (לא יותר מעשרה ק"ג שהתחלקו על פני חודשיים) אוריאה.

ב. מים. לא הרבה אבל מפוזרים היטב. בנוסף על שתי ההשקיות (המינימלסטיות) השבועיות שהגינה מקבלת, אני יוצא, כמעט מדי ערב, ומוסיף השקית ריענון. את המים האלה אני משפריץ, בעזרת צינור, לאו דקוא ישירות על הקרקע, אלא יותר לכיוון העלווה, במיוחד במקומות שאותם אני מעונין לקדם. ההשקיה הזו שוטפת את העלים (והמים ממילא נוזלים כלפי מטה ומגיעים, בסופו של דבר, אל השרשים). הפעילות הזו צורכת משאבי זמן ניכרים ואם אתם לא ממש נהנים ממנה - וותרו. חזרו לעיסוקים שבאמת עושים לכם את זה: השתלמות באוריגמי, תירגול צ'י קונג, או חטיפת בני ערובה לצרכי מיקוח. כן, אפשר גם לחזור לחוג המאקרמה וליצור עוד קרושה בצבע קרם.

ג. גיזום בלתי מתפשר. הנטיה הטבעית של שיח האוג היא לגדול לרוחב. על מנת להרים אותו לגובה יש להתוות קיר בעל עובי מינימלי (60 ס"מ בערך) ולגזום בתכיפות כל ענף שחורג ממנו. ככל שתחזרו על הגיזום לעתים קרובות יותר כך תרסנו באופן הדוק יותר יותר את נטיתו של השיח להוציא אנרגיה בכיוונים לא רצויים. רק לכשיגיע לגובה המבוקש ויסתיר את מה שאתם מבקשים להצניע, אפשר להניח לו להתרחב.

עוד על גדר חיה

בכל מקום שאני יכול, ובודאי בקווי ההשקה של הגדר עם כבישי הישוב, אני גוזם אותה באופן שיותיר מעין גג אשר יצל על המדרכה.

לפעמים אני חושב שזה היה נחמד אם הגנן בקיבוץ היה מאמץ את העיצוב הזה, אבל אצלנו אין עם מי לדבר

דברים טובים

למרות שבגדול העולם שלנו דוהר בעיניים עצומות לקראת החרבת הפלנטה (טוב, אל תבהלו, בטוח יהיו גם כמה שישרדו את האפוקליפסה האקולוגית שאנחנו מחממים על אש בינונית) קורים בדרך גם כמה דברים טובים:

העלמות הפרינט

סגירתו הצפויה של מעריב ולאחר מכן של הארץ איננה תהליך שלילי כפי שאוייבי המשטר מבקשים להציגו. העובדה שהעיתונות המודפסת הולכת ומאבדת את מקומה לטובת המידע המקוון היא בשורה גדולה לשוחרי איכות הסביבה. אתם יודעים כמה עצים נכרתים ביערות הגשם כדי שתוכלו לקרוא עיתון? כן, אני יודע שאתם מדפיסים במשרד על שני צידי הדף כדי לחסוך, אבל בו בזמן אתם מקבלים בסוף השבוע עיתון במשקל של קילו וחצי (שמתוכו אתם קוראים פחות מחמישה אחוז). דהיינו - בכל כמה שבועות נכרת עבורכם, באופן אישי, עץ בדרום מזרח אסיה או באמזונס. וזה עוד לפני שהזכרנו את המים והאנרגיה שתהליכי יצור הניר צורכים.

אם תלך מי יחבק אותי ככה?

עלית מחירי הדלק

נכון, לפני כמה ימים היתה דוקא ירידה, אבל בגדול מחירו של המשאב הזה ימשיך לעלות. עד מתי? עד שיגיע לרמה כזו שבה אפילו לאלה שקוראים לי 'מחבק עצים' יהיה כדאי להשקיע בפיתוח אנרגיה חלופית מתחדשת. אבל עד שזה יקרה, אני מזמין אתכם לעשות כמוני - השארו בבית.

אין, אין כמו בבית

המהדרין יכולים גם להתארגן לקטסטרופה בממדים אפיים ולהכין מקלט, מזווה, ללמוד השרדות (עדיף להתמקד בהשרדות אורבנית) והכי חשוב - לארגן נשק (בהתחלה תזדקקו לרובה לא ממוספר, אבל בהמשך תוכלו להשתמש גם באקדחים שאתם מחזיקים ברשיון), תחמושת ושקי חול. השארו על התדר.

שני מימין - אבנר

להרוג תורכי

אתמול התבקשתי ע"י חבר לנקוט עמדה בעימות בין טורקיה לסוריה. באופן ספונטני ציטטתי את בגין המנוח שאמר (על עימות אחר) "אני מאחל הצלחה לשני הצדדים". אבל מאחר שאני יודע שהתורקים ממש רגישים לכבודם (זה התחיל בהכחשת השואה הארמנית, המשיך בדרישת הפיצויים על המרמרה והתגובה על רצח שני הטייסים שלהם איננה העלבות האחרונה) אני מקפיד לכתוב את שם המדינה ואזרחיה בכל צרופי האותיות האפשריים. כי למה לי להרגיז דוקא את הפלג שדורש נקמה (או לפחות פיצוי הולם) דוקא על האיות 'טורכיה'.

קלישאות

 מתישהו בעתיד אני מתכוון להעלות לכאן פוסט שיעסוק בקלישאות. כן, אלה שמשנמכות את אומריהם לדרגת 'משמימים'. לדוגמה, הביטוי "להסתכל בעיניים' הפך ל'להסתכל בלבן של העיניים' וה'אקס' מושמע רק בתוך הצירוף 'אקס מיתולוגי'. אז בינתיים אני אוסף חומר.

רגע, במחשבה שניה, כמעט יריתי כאן את כל התחמושת שלי. אז אם יש לכם צירופי מלים קלישאיים כאלה, אתם מוזמנים להעביר אלי בתגובות.

הלבן של העיניים של האקסית המיתולוגית של לאונרדו (נכון, פוטושופ. אבל לא שלי).

הנה, חזרתי 4 פעמים על אותה מלה במשפט אחד. בינתיים אני הראשון שמבחין שאיבדתי את זה.

זוכרים את רשימת הרג'קטים שקיבלתי מבני משפחתי כשחשבתי שסיימתי את המתקן שישמש, בבוא היום, כתשתית לבית-על-העץ?

שכחתם. אוקיי, אני מצדיק אתכם, השבועות האחרונים סיפקו לכם ריגושים עזים יותר. אבל אני לא אוכל לשכוח את אוסף המטלות שדחו בחודש את חנוכת המתקן. למעשה, הן לא סתם דחו, אלא ממש ביטלו אותו. כי אחד הרג'קטים אילץ אותי לחסום את הכניסות למתקן ע"י דלתות ננעלות ושלטי אזהרה.

יכול להיות שהייתי מתוסכל כשניסחתי את הטקסט באנגלית? טוב, אולי קצת.

אז למרות חיבתי לאוקסימורונים, אין לי מושג איך חוגגים סגירה של מקום שעדין לא נפתח.

אבל לא על ההפלה הזו רציתי לדבר הפעם, אלא על רג'קט אחר ברשימה. זה שהתריע על כך שהסלע ומערכת ראש הקו (נו, הברזיה הזו), אינם ידידותיים כלפי הפעוטים שיבכרו לרדת מהמכשיר בתרגיל שיקרא לימים על שמם.

בגלל התאורה קשה להבחין בגדר הרשת (רג'קט אחר שתיקנתי) שתוחמת את המשטח ונועדה להכביד על נפילת הילדים. הגדר הזו תוסר לאחר ששיח האוג-חרוק, שגדל מסביב למתקן, יצמח מעט ויוכל לתפקד כגדר חיה (ר' הצריח לעיל).

 הפתרון היחיד שראיתי לבעיה הוא העברת ראש הקו למקום אחר ומילוי השטח באדמה שתכסה את הסלע עליו נשען הסולם.

על מנת להוסיף כאן אדמה הייתי צריך לבנות שני קירות תמך. החומר שממנו בחרתי לבנות את הקירות היה דוקא צמיגים. למה צמיגים? כי זה זול, מהיר, זמין ורך יחסית (למקרה שבכל זאת אחד הילדים ימצא דרך לעבור את הגדר ולדאות במורד הגרוויטציה).

הקושי הגדול בהקמת קיר הצמיגים נבע מכך שלא מצאתי אף אחד איתו יכולתי להתייעץ בכל הקשור לטכנולוגיה וגם באינטרנט כמעט שלא מצאתי שום חומר בנושא.

לכן אילתרתי מעט. דהיינו - אני כמעט בטוח שלא עשיתי שום דבר 'נכון'. אבל בסוף יצא אחלה. אז הנה המתכון שלי.

1. העתקת ראש הקו

3 שעות עבודה לשרברב כמוני (ע"ע וואנאבי).

2. ישור מפלס התשתית של הקיר

כדי להקל על גריפת האדמה הוספתי לה מעט חול.

הפעם, בניגוד לכל שאר הפרוייקטים שלי, כלי העבודה העיקרי לא היה הטרנזיסטור (מוקף בעיגול) אלא דוקא האייפוד שהשמיע לי באזניות את הקורס 'הסטוריה אנושית' של יובל נח הררי.

3. איסוף הצמיגים

 את הצמיגים הנחוצים לי הוצאתי מתוך ערימה גדולה ליד הפנצ'ריה בשלומי. הצמיגאים (פאנצ'רמאכערים) משליכים אותם ליד העסק ופעם בכמה חודשים מגיעה משאית שאוספת ולוקחת אותם למיחזור.

מאחר שחשוב שכל הצמיגים בקיר יהיו במידה זהה, כדאי לבחור את מידת הצמיג הכי פופלרית. היום זה 195/65/15.

המידות האלה מייצגות צמיג שרוחבו 195 מ"מ, גובה הדופן שלו (החתך) הוא 65% מהרוחב; ואילו קוטר החישוק (ג'נט) הוא 15 אינץ'.

4. חיבור הצמיגים

אם הייתי מבקש לבנות קיר ממש רציני (נגיד משהו בגובה שלושה מטר) הייתי מחבר את הצמיגים אחד לשני ע"י הכנסת לוחית מתכת שטוחה (פלאח) לכל צמיג והידוקם בעזרת בורג מתכת. אבל מאחר שזהו קיר ממש קטן, החלטתי להסתפק בחיבור הצמיגים ע"י ברגי עץ אותם תקעתי בצמיגים בעזרת מברגה. דהיינו - כל צמיג מתחבר בעזרת 4 ברגי עץ לזה שמתחתיו ובורג אחד לצמיג שלידו.

5. מילוי הצמיגים באדמה

אם אתם לא רוצים לקבל קיר ממש צמיגי ורופס, טוב תעשו אם תדחסו אדמה לתוך הצמיגים.

גם כאן ערבבתי את האדמה במעט חול והוספתי לתערובת מים תוך כדי הדחיסה. בגלל שהצמיג מעוצב כך שלא יאבד אויר, אין טעם לנסות ולדחוס את האדמה רק ע"י לחץ מלמלעלה. בכל מקום שבו ילכד כיס אויר בצמיג הוא ישאר שם לתמיד. על כן יש לדחוף את העיסה הרטובה גם לחלקו העליון של הצמיג תוך שחרור האויר שנלכד שם.

אני מעריך את כמות האדמה שהייתי צריך להוסיף כאן בכשלושה קוב. מאחר שלא ניתן להתקרב למקום הזה עם טרקטור, או אפילו עם מנוף, העברתי את כל האדמה שכריתי ליד הרפת באמצעות כמה מאות דליים אותם הסעתי בתא המטען של הרכב. כמה זמן זה לקח? כמה שבועות. בכל ערב הייתי עושה נגלה אחת של 8 דליים, כשבכל דלי - 15 ליטר של אדמה.

מאוחר יותר (אחרי שצילמתי את התמונה הזו) שתלתי על המדרון דיכונדרה (דשא סיני - שמתפתח דוקא בתנאי צל). בעוד שנה הוא יהיה ירוק וניתן יהיה לדרוך עליו גם אחרי גשם או השקיה.

6. הסתרה

 כל שאר צדדיו של המתקן יוסתרו, תוך שנתיים בערך, ע"י שיח אוג-חרוק באופן כזה שלא ניתן יהיה להבחין בקונסטרוקצית המתכת. אבל את הצד הזה עלי להשאיר חשוף - כדי לאפשר גישה אל מחסן שאריות הברזל שבקומה התחתונה ואל הקיאק שיאוחסן בקומת הביניים. על מנת לחסום קו ראיה ישיר אל החלק הלא אסתטי הזה, עיצבתי את שביל הגישה בעקלתון, כשמשני צדדיו יעמדו קירות של גדר חיה. אני מעריך שיעברו עוד 3 שנים עד להשלמת ההסתרה מהצד הזה. Stay tuned.