שמירת הפין
אמנם עברו כבר 40 שנה מאז שהייתי חקלאי (כן, גם אני מהחקלאים והנדכאים), אבל יש המון דברים שלא רק שאני זוכר מאז, אלא שממש הפכו אצלי לטבע שני. אולי בעצם, בתוך תוכי, אף פעם לא הפסקתי לחשוב כמו פלח.
אחד הלקחים הראשונים שאתה לומד כשאתה גורר כלים ועגלות בעזרת טרקטור, הוא שהדרך היחידה להמנע מאיבוד הפין שמחבר את הגורר והנגרר, היא לקשור אותו ליצול. כן, בשרשרת. וגם את הפין המאבטח. אם לא תעשה את זה, סופך שתכלה את זמנך במאמץ מתסכל לאלתר פין בשדה.
היצול הזה, שאותו בניתי מ-U50, יכול לגרור את האניה שלי. ולא סתם, אלא אשכרה במעלה הנהר.
בגלל שקיבלתי את הקלנועית הזו מאשתי, כמתנת יום הולדת, במחשבה שניה - יתכן שהייתי צריך לקרוא לה 'צאן ברזל' ("מקבל אדם צאן ברזל מאשתו, והוולדות והגיזין שלו, ואם מתו - חייב באחריותן" תוספתא, בבא מציעא, פרק ה', הלכה י"ד). אבל עכשיו כבר מאוחר מדי.
הגומיה
מאחר שבמרבית השלטים שפגשתי, מוחזק מכסה בית הסוללות בעזרת גומיה, אני שב ומעלה כאן את השאלה הנוקבת 'למה היצרן לא חורץ, מלכתחילה, מגרעת בגוף השלט עבור הגומיה שעתידה לשרת את בעל מכשיר הטלויזיה במרבית השנים שיבלו ביחד?'.
אני חושב שהשלט הזה הוא בן עשרים, והכל עדיין עובד כאן מצויין כל עוד זוכרים להחליף, יחד עם הסוללות, גם את הגומיה.
והדבר הזה נכון גם בקופסאות של כלי עבודה. יש כלים שיהיו ארוזים בקופסה בכל משך חייהם. לדוגמה - סט בוקסות (בעברית - ערכת מפתחות גביע). אני חושב שבערכה הזו, איכות הקופסה חשובה אף יותר מאיכות הכלים. אבל היצרן (במקרה הזה - סיגנט) חושב אחרת. בעוד שהכלים עשויים ממתכת ממש מעולה והם יחזיקו עשרות שנים, ציר התפס שסוגר את הקופסה עשוי מרצועת פלסטיק דקיקה. הסגר הזה יחזיק שנתיים, במקרה הטוב, או 150 פתיחות וסגירות (מה שבא קודם).
מאחר שגומיה משרדית לא תספיק כאן, היה היצרן צריך להוסיף פה מגרעת רחבה יותר - שמתעבה במרכז על מנת להכיל את הקשר.
אבל בגלל שכאן אתה מסיר את הגומיה כדי לפתוח את הקופסה, יש סיכוי שתשכח אותה במקום כלשהו (וכל אבדן כזה הוא לא רק 1065, אלא גם פירוק של זוג תחתונים, מכנסי טריינינג, או ויתור על אחת הגומיות בנעליים). לכן סיגנט היה צריך להוסיף גם ניקוב עבור אזיקון שיחבר את הגומיה למכסה. כן, בדומה לשרשרת שמחברת את הפין אל הגורר.
גם חתני קנה סט בוקסות של אותו יצרן. בגלל שהסט שלו יותר גדול משלי, היו לו שני תפסים. וגם הם נשברו אחרי שנה וחצי. אבל אולי זה לא סיגנט, אלא אנחנו - שעדיין לא בשלים לקבל את בשורת צירי הפלסטיק בצבע טורקיז.
תזכורת
לכל מי שרוצה גם השנה לגדל תפודים בארגז, עכשיו הזמן לקחת כמה תפוחים ולהנביט אותם (אפשר סתם לשכוח אותם במזווה והם כבר יוציאו את העיניים).
לאור הפיאסקו של העונה שעברה, השנה אני מוסיף חול לתערובת האדמה והקומפוסט כדי להפכה לקלה יותר. כמה חול? בערך שליש.
עד סוף ספטמבר אתם צריכים שיהיו לכם כמה תפוחים כאלה
אחרי החיתוך ולפני השתילה. כן, עם הניצן כלפי מעלה. למרות שטעות באוריינטציה לא תהיה פטאלית כאן.
Follow up
אתמול בבוקר שמעתי שוב את הדס שטייף. אני חושב שזה היה בתכנית של רזי ברקאי. הפעם היא נשמעה מעולה: קול חזק וצלול, הקפדה על עיצורים - ממש כאילו היתה בתו של יעקב אילון.
הקול, קול יעקב והידיים - ידי עשיו
לי אין ספק שהיא קראה את הפוסט הקודם ויישמה את ההמלצות. את רואה הדס - כשאת רוצה את יכולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
