'המשטרה חושבת שלא מדובר על ארוע לאומני, אלא על טעות בזהוי' זו לשון הידיעות שראיתי באתרי החדשות באינטרנט.

בגוף הידיעה מופיע הסיפור הבא: לאחר שנזרקו אבנים על ביתו של אחד מהם, התקבצו כמה ערבים משכונת בת גלים שבחיפה, עלו על כלי רכב, תפסו את שני הצעירים הראשונים שנקרו בדרכם (בפתח בי"ח רמב"ם), ותוך כדי צעקות 'יהוד, יהוד' תקפו אותם במוטות ברזל ואלות (ע"ע חילאו אותם במכות). בין היתר הם חרטו על גולגלתו של אחד מהם כתובת בערבית. עד כה לא התבשרנו מה תוכנו של המסר שנכתב שם.

שמעתי את יונה יהב, ראש עירית חיפה מתראיין בתכנית של יעל דן ומדגיש, פעם אחר פעם, ש'המשטרה בטוחה שזה לא על רקע לאומני'. כי אם ארוע שבו עשרות ערבים מנסים לבצע לינץ' (רק התערבותם של מאבטחי בית החולים מנעה מהם להשלים את המלאכה) בשני צעירים, תוך קריאות 'יהודים' - יחשב למעשה לאומני, זה יהרוס לו את הדימוי של דו-קיום שהוא כל כך שוקד לטפח.

אני חושב שיונה צודק, כי שום פוגרום לא יחשב לאקט לאומני אלא אם כן התוקפים צועקים גם 'אללה הוא אכבר'.

תגוביות

מסביב למדורה

מלים: נתן אלתרמן, ביצוע: דורית ראובני

פיענח: עמי דביר

המקור: אומתם לא היתה להם אם

הנכון: ומה טעם לא היתה להם אם 

 

לא לוטף קודקודם בליל חורף

אלתרמן, אתה בטח לא היית רוצה להזכר בזכות השורה 'ואפילו ספרים כבר נתנו'. נכון, אני יודע שהיית צריך למצוא משהו שיתחרז עם השורה הבאה 'זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר כל מלאכה לשלא משלנו'. בגלל שאני יודע שהיה לך דד ליין והיו לך עוד סידורים לעשות, אני מוכן, גם הפעם, לעבור על זה לסדר היום.

קטיושקה

מלים: מיכאל איסקובסקי

פענח: עמי דביר 

המקור: לבלבו אגס וגם תפוח, ערפילים כסו את הנהר

הנכון: הר פילים כיסו את הנהר 

קטיושקה יוצא לו לשוח

עתיקים 

דבר אלי בפרחים

מלים: אורי אסף, ביצוע: גאולה גיל

המקור: דבר אלי בפרחים אהובי

הנכון: דבר אלי בפלחים עלובי 

צחקה, נערי החביב - עוד נשוב נדבר באביב

יחסים

חשמל זורם בכפות ידיך

מלים: יורם טהרלב, ביצוע: רותי נבון

המקור: אהוב אותי בכפות ידיך, לחי, צואר כתף

הנכון: אהוב אותי בכפות ידיך, לחיצה בכתף

בכתף סאשה, בכתף

שי

מלים: רחל, ביצוע: הפרברים

המקור: זו תרועת האושר בה אקשור הטנא ואשלח אליך - התשמח לשי?

הנכון: אל תשמח לשוא 

כבר בתחילת הבית הראשון של השיר הזה יש מוקש קטן. קטן אבל עצבני:

כל שיד העצב
לא עקרה משורש
שקדים-הזעם
לא שדף עוד בי

אז מה זה 'שקדים הזעם'? אל תבהלו, לא רק אתם לא הבנתם. גם המבצעים. כן, מערכת הבלוג עשתה תחקיר מעמיק:

כאן יש ביצוע אחד של הפרברים. ומה הם עושים כשהם מגיעים לשורה הזו? נכון, הם מבליעים אותה עמוק. ובגלל שהיא חוזרת פעמים - גם הם שבים על התרגיל המופלא הזה.

כאן הם חוברים לדודאים רק על מנת לחזור שוב על תרגיל המלמול הזה.

היחידה שמעיזה לבטא את המלים היא סיגלית שפירא מעין השופט בהופעה שנערכה בחג השבועות בקיבוצה.  

שקדים הזעם לא שטף אותי (מי שרוצה יכול גם 'לא רדף עוד גדי')

אתם יכולים לעצור כשהיא מגיעה ל'שקדים הזעם', הביצוע לא משתפר אחרי זה. נכון, לא רק לדה-ווויס היא לא תגיע, גם בקיבוץ שלנו היא לא היתה עולה. דוקא אצלנו יש אחלה זמרים שבעולם. אחד מיוצאי ההרכבים הנפלאים שנולדו בקיבוץ הזה הוא ידידי יותם כהן - כיום הטנור הראשון של האופרה הישראלית.

אבל לא על המצוקות של ועדת התרבות רציתי לדבר כאן, אלא על האופן שבו יש לבצע את ניתוח השקדים הזה. גם סיגלית שפירא שוגה כאן בהגיה. המשוררת התכוונה ל'שקְּדִים-הַזַּעַם'. דהיינו - לרוח הקדים (רוח חמה ויבשה) ששודפת את בקעת הכנרות.

אבל זה כלום לעומת האופן שבו הדודאים והפרברים עוקפים את 'כבשני תולעת' שבבית האחרון - הם פשוט שרים במקום זה שורה אחרת. אם לא הייתי חושש שהלאתי אתכם כבר בדיון הזה, הייתי צולל איתכם בכיף אל ההבדלים בין היכולת הורבלית של רחל לאלו של אורי הרפז ויוסי חורי. 

כשאת עצובה

מלים, לחן וביצוע: עמיר בניון

כשעמיר שר 'בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך' אני לא בטוח באיזה צד הוא.

צבא חזק

- גימל כאן קודקוד, דוח מצב, עבור,

- כאן גימל, לי לא קרה כלום, עבור,

 אני זוכר שהג'יפים היו יותר גדולים בזמני. הם בהחלט עברו אז את גובה החגורה.

לא הבנתי אם עמיר טוען שהוא יתגייס לצבא הכי חזק שבעולם, דהיינו - שהוא ישרת בצה"ל (או, לחלופין, בצבא האירני), או שהוא ילחם נגד הצבא הזה. כן, לי נראה שהוא צריך לבחור צד.

רגע, לפני שאתם מפנטזים על המשורר עז הלב ששועט אל לב המלחמה החזקה, זכרו שעמיר בניון השתחרר מצה"ל אחרי תקופת שירות קצרצרה עקב 'אי התאמה'. נכון, היה מעורב בזה קב"נ. שוב הרסתי את כל השיר?

בכל מקרה, אני מקוה שהוא לא יפצע, כי אז ישאלו אותו 'איפה נפצעת?' והוא לא ידע אם לענות 'בקניון', או 'ברגל'. התשובה הכי טובה היא 'ביד אליהו' - זה מכסה את שתי האופציות.

נועם שליט

 האיש המופנם והמסוגר הזה, שנראה על פניו שהחשיפה התקשורתית עולה לו בבריאות, האיש שהצהיר שכל מבוקשו הוא לחזור לאלמוניות כשהפרשה תיסגר - התהפך. דהיינו - עכשיו כבר קשה לו כבר להרדם בלי אור הזרקורים. אז יכול להיות שיש לו את היכולת הכל כך חיונית בפוליטקה - לשנות כיוון באחת.

 כן, הוא שקול ומחושב. אז הוא לא יהיה פוחז צורמני כמו סופה לנדבר או פרחח אלים כמו אנסטסיה מיכאלי, אבל לבקש ממני 'לא לערבב שמחה בשמחה' (להפסיק לזהות אותו כאבא של הילד של כולנו), זה מוגזם. כי בלי הפרשה הזו, מי בכלל היה... עזבו, אני בטוח שהוא יהיה התשובה הניצחת של מפלגת העבודה לסיעת הלפיד החדשה.   

לובן תכול

היום הקשבתי במקרה למילות השיר 'ואת' של קרן פלס (גם מלים וגם לחן). אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם.  

 נכון, קרן היא לא התשובה הישראלית ליוסי גיספן למרות שיש בשיר הזה שורה כמו

 שכחתי מעצמי ודי

טוב, היא לא משוררת. היא קרן פלס. יש לה איכויות אחרות. אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם. רציתי בכלל לדבר על פיזמונאי מהמעלה הראשונה. כן, יש כאלה שיקראו לו משורר.  

אבל בכל זאת, 'אל מי את מקרבת מרחק'? זה לא קצת גיספני? כי מרחק אפשר לקצר. אבל לקרב? אולם לא על זה רציתי לדבר איתכם. באמת שלא. אלא שפתאום נזכרתי באחד הראיונות ששרית חדד העניקה לתקשורת. ראיון שבו היא הודתה שאת המלים למיטב הלהיטים שלה כתב עבורה המכולתניק שלה. ואז כשכבר החלטתי להתעשת ולכתוב על יורם, פתאום הכתה בי השורה בת האלמוות 'כל שיר עושה להיזכר' שאשכרה בירווזה לי את העור במקומות הכי עדינים בגוף.

אני נוהג להמשיל את הלחן של השיר לגוף ואת המלים לראש. 

אז לפני שאתם מאשימים אותי שהגדלתי לה את השדיים והקטנתי את הראש, אתם מוזמנים לשקול את האפשרות שלפחות אחד מהם היא עשתה בעצמה. 

אבל בואו נעזוב לרגע את פלס ונדבר על יורם טהר לב. נכון שהוא חמוד? ורגע לפני שאנחנו עוזבים אותה בואו נשקול את האפשרות להרים קרן ולהוריד מהשורה הבאה רק את המלה האחרונה:

הייתי עושה אותך מאושרת  

הבה נניח לה להתפייד עם הבית:

את כל העולם את גילית
ולקחת לי
איתך
ומי זה שעכשיו נוגע בך

אני מקווה שהוא מאושר שיש לו אותך
לא מכאיב לך
בך לא פוגע
הייתי כזה אם הייתי יודע.

כן, אני לא רוצה להתקטנן על 'ולקחת לי' (צ"ל 'ולקחת ממני', או יותר טוב - 'ונתת לי'), ולא על כל מה שמגיע אחרי זה, אבל, קרן, אני לא מתפלא שאיתי (ע"ע לא מתעסק ברגשות יותר מדי) עזב אותך. אני כבר לא צריך לשמוע את הצד שלו.

אז כל מה שרציתי להגיד על יורם זה שבשיר 'נוח' (כן, ככה הוא בחר לאיית את זה באתר שלו) הוא כתב את השורה הבאה:

ואל תוך התכלת הלבנה  

בכל זאת אני מפרגן ליורם ומכניס את האוקסימורון הזה למשבצת של 'חירות לירית'. ואני עושה את זה לא רק בגלל שהוא אחי התאום, אלא בגלל שאני מבין שבאותו ערב סגרירי היה חסר לו חרוז לשורה הבאה:

 שלח את היונה   

ואז בדיוק מתי כספי התקשר לשאול אם השיר כבר מוכן (בכל זאת נשאר רק שבוע עד לפסטיבל והוא צריך לעבד אותו ולהתאמן קצת) ואשתו (השניה) כבר צעקה לו מחדר השינה, יורם - תכבה את האור, אני צריכה לקום מחר בבוקר.

 ככה אני יכול להראות בעוד עשר שנים. כל מה שאני צריך לעשות זה לקנות חולצת ג'ינס ומשקפיים תואמים. השיער כבר יתדלדל בדרך הטבע וגם הזקן והאף יגדלו מעצמם.

כן, חירות שירית, זה המפלט של המשוררים. לא יוסי, אתה לא תוכל להינות מהכסתח הזה עד שלא תכתוב משהו ברמה של ארבע אחר הצהרים או בפרדס ליד השוקת.

למלות - אני נטפל דוקא לביטוי הזה - כי אני מרגיש שזו אולי השגיאה השניה הכי נפוצה בשפה המדוברת (אחרי הבלבול בין זכר ונקבה במספרים). אז איך תדעו שהדרך הנכונה היא 'למלא' את מיכל הדלק שלכם? פשוט תקחו את השרש 'גלה' ותטו אותו בכיוון הנכון (לגלות), או 'בלה' (לבלות) ואז, כשתראו שזה בכלל לא דומה (כי 'למלא' מסתיים ב-א' ובעצם הוא יותר דומה ל-'לדכא'), תעשו כמוני ותפרצו בבכי. מישהו כבר יבוא לעזור. טוב, כמה אפשר לסבך פעולה פשוטה כמו מילוי מיכל דלק (אפילו בתדלוק עצמי)? אוקיי, אני מסכים שטופס זה דבר אחר. כן, ישנם גופים ומוסדות שמקדישים מאמץ לא מבוטל כדי לסבך את זה. בהחלט.   

אין לי שום טענה לסא"ל אמיר, מפקד טייסת 120. ביחידות צבאיות מותר להשתמש בקודים.

פונץ' רימונים

 זוכרים את ליקר הרימונים מהפוסט הקודם?

אז סבתא חביבה הציעה לו קידרוג שהפך אותו לפונץ' נפלא.

אבל בואו נגיד מלה על 'קידרוג'. האקדמיה הציע את המונח העברי הזה כתרגום ל-Upgrage (נגזר מ'קידום בדרגה'), אבל הציבור הימתיכוני הלך דוקא על 'שידרוג', שזה, אם מתייחסים למבנה האטימולוגי שלו, יכול להיות תרגום לביטוי הפחות נפוץ - Regrade. דהיינו - הוא כולל גם את האפשרות לירידה בדרגה (נכון שאפשר להמחיש את זה בלי המעבר של קצב לביתו החדש, אבל זה פחות כיף). אני החלטתי לנהל מלחמת מאסף על הביטוי המקורי ולהחזיר אותו, יחד עם ה'מינשק', למקומו הראוי. 

אבל בואו ניגש למהות. מרסקים לתוך הליקר ציפורן. אפשר להשתמש באבקת תבלין, אבל הארומה שם... עזבו, לכו על ריסוק המסמרים הקטנים האלה. אני עשיתי את זה עם פטיש שניצלים (אם כי אני בטח יש דרכים יותר אלגנטיות). ומחממים (זה לא בושה לחמם במיקרו).

הטוויסט שלי

 אחרי שטעמתי את זה, הוספתי לתערובת (לפני החימום) כמה גרגירים מהפלפל החריף שבגינתו של אריה. התוצאה (להזכירכם זה ליקר באוקטן של יותר מ- 50% אלכוהול עם ציפורן ופלפל חריף) העיפה אותי למקומות שרגלו של האדם הלבן עדין לא דרכה בהם.

שתיתי את זה כשהייתי מצונן (אני אף פעם לא באמת חולה - עם עם חום וגימלים. הגרסה שלי לשפעת זה כאב גרון שמופיע בבוקר, נסוג אחרי הקפה ושב מחדש בבוקר של יום המחר. טוב, אפשר להוסיף לזה גם שיעול עמוס בכל טוב) וזה חיסל באחת את הדאבה שבבית הבליעה. מומלץ גם בשאר ימות השנה.