כי גם בשעה הכי קשה , יש רק 60 דקות .. ,

מצטערת אבל לא , זה לא יכול להיות

שבן אדם ממשיך הלאה כאילו שום דבר לא קרה ,

ממשיך הלאה לאחרת כאילו אף פעם לא הייתי קיימת . 

ונמאס לי לי מהגעגועים המטומטמים

האלה ומכל הפלאשבקים שתוקפים אותי

בכל פינה אפשרית בבית

ופאקיינג נמאס לי לחשוב מה היה קורה אם ואילו , .. .

וכואב לי לנסות להתגבר ולהמשיך הלאה בזמן שהלב שלי כ'כ אוהב .

והכי כואב ? לראות אותו מאושר בלעדיי .

ואו הוא פשוט הפך לחולשה שלי ,

הזבל הזה נתן לי כלכך הרבה זיכרונות =\ .

עריכה 23.08 - זה נגמר , האדישות עולה .

אני סיימתי להיות בובת החוטים שלך המשחק הוא שלי עכשיו .