לפני יומיים בערך , היה סרט פשוט מצמרר שאת שמו כרגיל אני לא זוכרת
היא ליוותה את בעלה ובנה למשחק כדורגל ובזמן הזה הייתה עם המאהב שלה
תוך כדי כל המעשים הטלוויזיה הייתה מופעלת ומבזק חדשות בישר ש6 מחבלים פוצצו את האיצטדיון
היא נואשות ניסתה למצוא אותם בין ההריסות אבל לא , היא איבדה אותם .
בבית חולים , הרופא הציע לה לרשום מכתב לאוסמה בן לאדן ולהגיד לו כל מה שהיא חושבת
אחת השורות שאני זוכרת מהמכתב " אוסמה , איך ההרגשה שלקחת את החיים
של בני הבן ארבע ? אתה מרוצה ? אתה יושב ומחייך לך ? בטח טוב לך לדעת שמספר ההרוגים
הוא 1003 , אבל אתה יודע , הייתי רוצה שהוא יעלה ל 1004 .. שאני יהיה איתם "
ברור מאיליו שהחיים שלה השתנו מקצה לקצה . במהלך הסרט
היא התחילה להתחבר לילד של אחד המחבלים שלא ידע דבר ופשוט חיכה שאביו יחזור
יום אחד היא חזרה הביתה וראתה את בנה יושב מול הטלוויזיה ומחייך אליה
הם העבירו ימים ולילות ביחד , יום אחד כשהיא ביקשה שישאר במקומו והיא בינתיים
תלך להשיג להם אוכל היא פגשה את אותו הילד עם אימו והאישה אמרה לה " הייתי עושה כל
דבר כדי להחזיר את הבן שלך " היא התחילה ללכת ואמרה לה שבנה מחכה לה בבית
והיא השאירה אותו יותר מדי זמן לבד , היא רצה לכל מקום אפשרי כדי למצוא אותו שוב
ועלתה על הגג כדי לראות מלמעלה אם תוכל למצוא אותו , והוא עמד שם עם אביו
" אבא מה כתוב פה ?
- האנדרטה הזאת מוקמת לזכר אותו היום בו לונדון עלתה באש
עקב מתקפה וכל העיר פשוט נהרסה
ומה הלאה אבא ?
- אחרי שלוש שנים , בנו את העיר במהרה מחדש , חזקה יותר וגדולה יותר "
הילד והאב התחילו ללכת , בנה הסתובב ושאל אותה אם היא באה איתם ,
" לא , עדיין לא " ענתה .
... " אוסמה , יכולתי ללכת יחד איתם , אבל אתה אני בדיוק כמו לונדון
כמה שפצצות לא תזרוק עלי , אני אבנה את עצמי מחדש . "
בסוף הסרט היא ילדה בן והתחילה לחיות מחדש , לבנות את עצמה מאפס .
כמובן שלא הכל נכתב ולא הכל נוסח בדיוק כמו בסרט
סרט שפשוט לא יוצא לי מהראש ומזכיר לי על כל הפעמים שאני רציתי להרים ידיים ולהגיד " דיי "
יש דברים הרבה יותר גרועים ויש דברים שעד כמה שקשה לעמוד מולם
תמיד צריך לזכור " או ששהקושי ישבור וירסק אותי או שאני אשבור את הקושי " .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סמייליי (:
