Spontaneous Rebellion

צנחתי בתוך עצמי כי זה הדבר היחידי שאני יודע לעשות כמו שצריך. העדפתי להכנע למלנכוליה הממכרת ולתת לחושיה המנחמים להשתלט לי על התודעה במקום להתמודד עם העובדות. בחרתי להשאר באותו מקום שהייתי, חזרתי 5 צעדים אחורה על כל צעד קדימה שעשיתי. בחרתי באנוכיות על פני התמודדות, בהדחקה על פני מציאת פתרון, ברחמים עצמיים על פני פקיחת עיניים. הרבה יותר נוח לי היה לשקוע ברגשות ואובר דרמטיזציה ולא לשים רגלי במקום בו אני מתמודד עם עצמי, אוסף את החלקים השבורים מהרצפה, וממשיך הלאה. דיברתי על רגשות כאילו היו לקוחים מספר סטראוטיפים, כאילו היו ציטוטים מספר מחזור של בית ספר תיכון, ראיתי רק את עצמי ואטמתי עיניי כלפי המציאות שהיתה בדרך לתפוס אותי בכל רגע אפשרי. הייתי חולה, חלש, אנוכי ורגשן.

אתם ידעתם על זה, ידעתם על זה טוב מאוד, לא טרחתם להגיד לי כלום.