חמודה, אל תגעי בג’וק המת

מה שלום כולם? שיו, כמה זמן לא הייתי פה...לא יודעת, לא יצא. הכל בסדר אצלכם?

אצלנו ברוך ה' יום יום. כולם במקומותיהם - הבחור שלי השתחרר ולומד עם הבחורה באקדמיה. הבחורה לומדת קשה, יש לה יופי של הספק חוץ מזה שלא יוצא לה לישון ולאכול...אבל היא לא מתרגשת מדברים קטנים שכאלה, ונהנית מכל רגע. המתכנת בישיבת הסדר, בינתיים, מבסוט למדי.

תותי הצעצוע הביתי שלנו עוד חודש וחצי בת שלוש. מענצ'ית אמיתית. בוגרת, וגדולה אפילו בגודל (בטח ביחס למימדים של שאר המשפחה). לא יודעת איך פתאום מספר תשע יצאה באחוזון כזה אחרי כל הקומפקטיים שלנו. אבל היא בובה אמיתית, שמחה וחמודה וחכמה, לאכול אותה. לא מזמן השארנו אותה עם שמרטפית לא מוכרת לערב אחד, אחרי שהיא נרדמה. האמת היא שהיא אף פעם לא נשארת עם שמרטפיות, כי אם אנחנו כבר יוצאים, הסופרת או הפרימדונה שומרות. אביטל, הבייביסיטר מהיישוב ספרה לנו שהיא התעוררה, ואז היא שמה לה סרט ונתנה לה שוקולד, והיא נרדמה חזרה. 

בבוקר, תותי פונה אלי ואומרת: "אמא, בלילה הסופרת התחפשה ושמה לי סרט..."   התגלגלנו.

שפיץ מצחיקון, התחיל ללמוד פסנתר והוא ממש ממש נהנה מזה. איך שהוא מתעורר הוא יורד למטה, ניגש לכלי (שזקוק באופן נואש לכיוון) ומתחיל לאלתר. מצחיק לראות את האצבעות הקטנות שלו רצות על הקלידים במהירות משוגעת. כזה הוא, קפיץ קטן וחסר סבלנות.

ומה עוד? יומן כתיבה קצר: השבוע קבלתי את הסרוב החמישי מהוצאה לאור של ספר ילדים שדווקא חשבתי שהוא טוב, אבל אני לא מבואסת יותר מדי. כלומר, בשלושת הראשונים עוד הייתי, אבל כבר התרגלתי לרעיון. אז אתמול שלחתי להוצאה שישית, שנודעת בזה שהיא מקבלת כמעט כל דבר. אם הם ידחו את זה אני באמת באמת אתפלא - כי כל מי שנתתי לו לקרוא חשב שזה מוצלח (אלא אם כן הוא סתם רצה להיות מנומס, אבל אני לא חושבת) וגם הילדים שלי אהבו את זה, והם המבקרים הכי קטלנים שלי. 

אבל באמת לא נורא, זה רק איזשהו אפיק צדדי. ברוך ה' יש לי שתי מסגרות קבועות שאני כותבת בהם, וגם לזה אני נלחצת למצוא את הזמן. וחשבתי לפתוח סדנת כתיבה, נראה אם יהיו קליינטים. חוץ מזה, התחלתי ללמוד תפירה: אני גרועה בזה ברמות, אבל בכל זאת נורא נהנית . הכי מצחיק זה לשבת ולתפור כשהילדים הגדולים לידי. הם בטוחים שאני אתפור את השרוול לצווארון או משהו וכל הזמן צוחקים עלי (מה שבהחלט יכול לקרות. החוש המרחבי וההגיון הבריא שלי בנושאים האלה על הפנים.)

טוב, זאת היתה גיחה קצרצרה וחביבה. מקווה שאני אצליח להגיע לכאן שוב בעשור הקרוב!

יום טוב, ידידיי משכבר הימים!