רציתי לכתוב פוסט על עד כמה אני מתחילה להתרגל להיות לבד ושאני ממש בסדר עם זה

למרות שלא באמת הייתי לבד הרבה מאוד זמן...

זה עולם חדש. 

זה מוזר. אין לי חבר. אפחד לא מעוניין בי. בחורים שוכחים מלבוא איתי לבירה כי יש להם שיעורי בית.

זה עולם חדש.

אני לאדעת אם זה הכמה קילוגרמים הנוספים. חיפה. או העובדה שאיכשהו הצלחתי לאבד כל יכולת להיות נחמדה לאנשים וליצור קשרים חברתיים כלשהם.

אני חושבת שהדבר היחיד שנשאר זה העובדה שאני עדין יכולה לשתות יין לפעמים בערב לבד בדירה.

רק שפה אין סיכוי להצלה ע"י מישהו..

פאק.

הספקתי לשכוח כמה מההערכה העצמית שלי קשורה לבחורים.

כנראה שזה זמן טוב שזה יפסיק.

ולצערי זה יהיה בדרך הקשה.

אבל זה לא כזה נורא אם אפחד לא ירצה אותי יותר. ולא יהיה לי סקס יותר לעולם ( זה קצת נורא אבל אולי יש דברים גרועים יותר אני מניחה)

אולי אני אוכל להתרכז בלימודים סופסוף.

או ללכת לחדר כושר.

וזה בטוח יחסוך לי כסף!

לא ברור ל-מה. אבל כסף זה תמיד מועיל בסוף לא?

ואולי בכלל כולנו נמות עוד חודש (בדיוק) ואז  כל זה בכלל לא ישנה כלום.

ומחר יש עוד יום. אולי יהיה יותר טוב מחר בערב.

 ערבים  זה לא נחמד (אני לא מתכוונת לעם זה כבר נושא לפוסט שלם אחר אלא לערב ברבים כמובן) . כל המחשבות הרעות עולות כשיורדת החשכה.

בטח זה איכשהו משפיע על הביולוגיה של הגוף.

אז אני אלך לנסות לישון

אולי זה יעזור.

בדרך כלל זה עוזר.

ויהיה לי עוד כמה שעות של אור לא לחשוב על החתולים שאני צריכה להתחיל לקנות כדי להתכונן לעתיד שלי. 

לילה.