רציתי לכתוב פוסט על עד כמה אני מתחילה להתרגל להיות לבד ושאני ממש בסדר עם זה

למרות שלא באמת הייתי לבד הרבה מאוד זמן...

זה עולם חדש. 

זה מוזר. אין לי חבר. אפחד לא מעוניין בי. בחורים שוכחים מלבוא איתי לבירה כי יש להם שיעורי בית.

זה עולם חדש.

אני לאדעת אם זה הכמה קילוגרמים הנוספים. חיפה. או העובדה שאיכשהו הצלחתי לאבד כל יכולת להיות נחמדה לאנשים וליצור קשרים חברתיים כלשהם.

אני חושבת שהדבר היחיד שנשאר זה העובדה שאני עדין יכולה לשתות יין לפעמים בערב לבד בדירה.

רק שפה אין סיכוי להצלה ע"י מישהו..

פאק.

הספקתי לשכוח כמה מההערכה העצמית שלי קשורה לבחורים.

כנראה שזה זמן טוב שזה יפסיק.

ולצערי זה יהיה בדרך הקשה.

אבל זה לא כזה נורא אם אפחד לא ירצה אותי יותר. ולא יהיה לי סקס יותר לעולם ( זה קצת נורא אבל אולי יש דברים גרועים יותר אני מניחה)

אולי אני אוכל להתרכז בלימודים סופסוף.

או ללכת לחדר כושר.

וזה בטוח יחסוך לי כסף!

לא ברור ל-מה. אבל כסף זה תמיד מועיל בסוף לא?

ואולי בכלל כולנו נמות עוד חודש (בדיוק) ואז  כל זה בכלל לא ישנה כלום.

ומחר יש עוד יום. אולי יהיה יותר טוב מחר בערב.

 ערבים  זה לא נחמד (אני לא מתכוונת לעם זה כבר נושא לפוסט שלם אחר אלא לערב ברבים כמובן) . כל המחשבות הרעות עולות כשיורדת החשכה.

בטח זה איכשהו משפיע על הביולוגיה של הגוף.

אז אני אלך לנסות לישון

אולי זה יעזור.

בדרך כלל זה עוזר.

ויהיה לי עוד כמה שעות של אור לא לחשוב על החתולים שאני צריכה להתחיל לקנות כדי להתכונן לעתיד שלי. 

לילה. 

שנה ו-10 חודשים..

השיא החדש עד עכשיו.

ועכשיו צריך להתרגל להיות פה לבד.

איכשהו עכשיו ההחלטה לגור בדירה לבד נראית נורא לא טובה =\

זה מוזר. זה יהה מוזר. וכשזה נגמר זה עדין מוזר.

היה טוב חלק מהזמן. היה בסדר. ואז זה פשוט לא ממש עבד יותר.

ואולי רק רציתי להיות חופשיה שוב.

לא שיש לי ל-מה.

אבל כנראה שזה לא זה.

וחזרתי לדבר על החתולים שלי.

(עדין אין לי אותם. אני צריכה דירה טיפה יותר גדולה. ואז יבואו החתולים)

וזה הזוי. הרגשתי לבד חלק מהזמן גם כשהיינו ביחד. אבל עכשיו. אני באמת לבד.

ואיכשהו ציפיתי שמשהו יקרה. 

אהל שומדבר לא קורה.

ואחרי 4 ימים של לצאת כל יום

עכשיו אני יושבת בדירה.

לבד.

כשהפרק האחרון של סיינפלד מסרב לעלות (סטרימינג)

עוד סיום.

סמלי.

ובינתיים אני בסדר.

חוץ מזה שבקושי ישנתי הלילה. והיו לי חלומות עליו קצת.

והיה לי עצוב. עדין קצת. 

אבל זה ממש לא כמו פעם קודמת. מעניין מה זה אומר....

כשאת בזוגיות את חושבת שהסיבה שבחורים לא מתחילים איתך זה כי יש לך חבר. ובעצם מלא בנים היו בקטע שלך אם היית לבד.

אבל זה לא באמת נכון.

אפילו אם מישהו מתחיל איתך כמה וכמה פעמים במזן שיש לך חבר זה לא אומר שברגע שתיפרדי ממנו מישהו ישים עלייך.... 

וזה רק מזכיר לי למה אני לא אהבתי כלכך להיות רווקה והייתי עצובה לפעמים קודם. וזה היה עוד בתל אביב.

בתל אביב היו אנשים.

ולא רק טכניון ושיעורים.

זה כאילו דנתי את עצמי לעוד לפחות שנתיים של להיות לבד.

ופה זה לא תל אביב.

מרגישה כאילו אני מתחילה את הטכניון מחדש.

זה מפחיד קצת =\\

(אבל לא נורא יש הפעלה שתעסיק אותי קצת בזמן הקרוב...... )