ביקשתם פרק חדש. הנה כתבתי, ככל שיהיו יותר תגובות, הפרק יכתב בימים הקרובים.
עם לא, אז סורי. {:
_______________
בפרקים הקודמים~ (מה אנחנו השיר שלנו?)
"הכל קרה ככה..לדני היה חבר... לא ממקפליי, חבר רגיל," לא יכולתי להמשיך. הראש שלי התפוצץ, דמעות זלגו במהרה,
הלב שלי דפק.
______________________________
הדמעות חנקו את גרוני, עיניי היו נפוחות. כאבה לי הבטן, לא יכולתי להגיד להם מה קרה.
"אני לא יכולה.." אמרתי ופרצתי בבכי, הרקנתי את ראשי, מחשבות רבות עלו בראשי,
"תאמיני לי שאת יכולה, אנחנו נעזור לך." טיילור אמרה ודני הנהן, "אבל אתם לא יכולים, זה קרה!" צעקתי.
טיילור לקחה אותי לצד. היא דברה איתי ושכנע אותי, הרגשתי עקצוצים בלב, הוא דפק בחוזקה, הראש שלי כאב,
הכל קרה מהר כל כך. "טו..טוב, אז לדני היה חבר, אחרי חודש שדני ואני הכרנו והתאהבנו.. דני החליט להכיר לי אותו.."
______________________________
עכשיו היא מספרת את זה, אני כותבת הכל בלשון הווה. שלא תיווצר אי הבנה,
דני דפק על דלת ביתי ופתחתי לו. לצידו עמד בחור גבוהה, נאה למדי, מחוייכך, דני נשק על שפתיי בקלילות ונכנס פנימה.
"רציתי להכיר לך חבר. שהוא ממש חשוב, הוא חבר ילדות שלי." דני אמר והצביע על הבחור.
"היי אני ג'ו." הוא חייך. "הוא חבר מיוחד בשבילי, אני מניח שזה בסדר מצידך שהוא בא?" דני שאל, לא יכולתי לומר לא, שניהם נראו
כל כך חמודים, הנהנתי להסכמה. כעבור חצי שעה הכרנו זו את זה. דני וג'ו הלכו לביתם ונשארתי לבד.
כעבור חודשיים ~
אני וג'ו נהפכנו ידידים די טובים.
הטלפון של הבית צלצל. על הקו ענה בחור, קולו מוכר. "היי. ליסה? זה ג'ו" הוא אמר. "אוו. היי, קרה משהו?" שאלתי מופתעת.
הוא לא צלצל אליי אי פעם הביתה. "לא. רציתי לדבר איתך, את יודעת, ידידים" הוא אמר.
"אוה.. בסדר, מתי איפה שעה?". "בעוד שעה, במסעדה שעבדת בה פעם. עם את זוכרת." הוא אמר, עליתי במדרגות הייתה לי תחושה מוזרה, מאיפה הוא יודע איפה עבדתי פעם? וחוץ מזה, מה דחוף לו כל כך לדבר איתי.
התארגנתי ויצאתי מהבית, בדרך עברתי כמה סמטאות חשוכות. "פסס.. ליסה! כנסי למכונית" ג'ו קרא לי כאשר הגעתי למסעדה.
"אה אוקיי." אמרתי ונכנסתי, הוא חייך חיוך ממזרי למדי.
"טוב אני חייב לדבר איתך דחוף! אז נדבר בבית שלי בסדר?" הוא שאל והנהנתי. הגענו לבית שלו, עלינו במדרגות, היה לו בית קטן למדי. הוא הזמין אותי לשבת והציע לי כוס יין. "אהה. אני לא שותה, תודה." אמרתי. הוא הסתובב מסביב הספה שישבתי עליה.
"את נראית יפה." הוא אמר מלטף את עורפי. הרחקתי את עצמי מהיד שלו וחייכתי חיוך מזויף.
הוא התיישב לידי ופשוט התחיל לגעת לי ברגל, עד שהרגשתי שהוא מנסה לגעת במקום הלא נכון, התרחקתי.
"אני לא מרגישה בנוח.." אמרתי. "זה בסדר, אף אחד לא מרגיש בנוח שהוא נמצא עם הבחורה..." הוא אמר, לא הבנתי מה הוא מנסה לרמוז ומיד ברחתי מהספה. "שבי! אני רק צוחק איתך." הוא אמר. ישבתי בחזרה.
הוא ליטף את לחיי והחזיק בכתפי, הוא קירב אותי אליו וניסה לנשק אותי, הוא נישק אותי וירד אט..אט.. עד איזור הצוואר. דמעות ירדו על לחיי. ניסיתי לפלוט צעקה. לא יכולתי,
*אתם לא חייבים לקרוא את הקטע הבא. הוא יכלול מילים שיכולים לגרום לכם לאי נוחות*.
הוא ניסה להוריד את החולצה שלי, אבל לא נתתי לו, הוא השחיל את ידו מתחת לחולצה והתחיל לגעת בי, ככה, בכמה שניות אפשר להרוס חיים של בן אדם."תעזוב אותי! חולה!" צעקתי בבכי. הוא סתם את פי והשכיב אותי על הספא.
התחיל לנשק אותי, לא יכולתי לעצור אותו, אני חלשה והוא חזק, הוא הוריד מעליי את המכנסיים שלי, הוא לא נתן לי לזוז,
הטא התחיל לחבק אותי, הוא נגע בי והרס את החיים שלי בכך שהוא החדיר את איבר מינו לשלי.
הפעמון של הבית שלו צלצל כעבור 2 דקות. הוא דחף אותי למסדרון, כדי שאני אתחבא, לבשתי את הבגדים שלי, הוא התחיל לצעוק את שמי. אחרי שהתלבשתי הוא נתן לי ללכת. כאילו כלום לא קרה.
כעבור שבועיים שלא דיברתי עם אף אחד מלבד דני, הוא נסע לח''ול והשאיר לדני את הפרטים שלו.
רק כתבתי פתק לדני, החלטתי לטוס בחזרה לפריז. כעבור כמה שבועות, הרגשתי רע, התחלתי להקיא, לא יכולתי להסתכל
על הגוף שלי. הרגשתי מגעיל. כאילו זאת הייתה אשמתי,
החלטתי לקנות בדיקת הריון, "אוקיי. שני קווים, הריון, קוו אחד, את יוצאת בסדר!" מלמלתי לעצמי.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאא!" צעקתי, דמעות לא יצאו מעיניי, לא הוצאתי הגה מהפה, לא יכולתי, הגרון היה חנוק.
שתי קווים, אני בהריון! טיילור לא הייתה בארץ, אני לא יכולתי לספר לה. הייתי חייבת לספר להורים, אימא שלי ידעה מזה, היא חיזקה אותי, אבל רציתי להפיל את התינוק, אני קטנה, אני לא אוכל להסתדר! התייעצתי עם כולם. כולם היו המומים,
ולבסוף. הגעתי להחלטה הכי קשה, שזה להפיל את התינוק.
_________________________________________________
דני זעף, הוא כיווץ את ידו לאגרוף. טיילור הביטה בי המומה, היא חבקה אותי.
"דני?" שאלתי, בכיתי. הוא יצא מהחדר, רצתי אחריו.
"מה קרה?" שאלתי. "אני לא מאמין. למה לא סיפרת לי את זה?" הוא אמר וחיבק אותי. 3>
"אני מבטיח לך שהוא לא יצא מזה.." הוא נישק אותי נשיקה ארוכה ונעימה. זה ניחם אותי, עברו 3 שנים מאז המקרה,
אפשר להגיד שדי התגברתי.
"את ישנה איתי היום." הוא אמר. הנהנתי להסכמה, טיילור התיישבה ליד דאגי, שהיה שיכור למדי.
______________________________________________
אין לי כוח לכתוב את הפרק, אין הרבה תגובות. \:
אני חוששת שזה היהי עוד פאנפיק משעמם ורגיל שמגיבים לו חצי הודעה כל פעם.
לוס. 3>
*כנ''ל לקבועים למטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לוס פוינטר. (:
