רוח צפונית פילחה את דממת השחר של העיר האפורה. רחובות לונדון כוסו ערפל אפרורי של בוקר שלא נתן מנוח לזגוגיות המשקפיים המרובעות שלי. פילסתי את דרכי בין השווקים החדשים והמהודרים, מידי פעם התעכבתי על חלון ראווה כזה או אחר- בוחן את ה"ציוד" של העת החדשה- תצוגה מרהיבה של צבעים חדשים. שמלות אדמוניות, מחוכים מעוטרים ונעלי עור מרופדות. סחורה מהפנטת עד לתווית המחיר הקטנה בתחתית הבד שמפילה אותך חזרה למציאות. אך מקומי, לא בין כל אותם שווקים מפוארים שעתה החלו להתאכלס בבני המעמד הגבוה- כובען אנוכי.
מיהרתי בדרכי לכוך הזנוח שלי- השלט הלבן והדהוי התנוסס בגאווה (לפחות כך רציתי להאמין) מעל לחלון הראווה המעופש- "קרול כובעים – לגברים ולגברות- באחריות. מבד מעולה." נכתב באותיות ירקרקות שנאבקו לשרוד תחת מצבו הרע של השלט.
את "קרול כובעים" ירשתי בירושה מאבי(שירש אותה מאביו שירש אותה מאביו אביו וכך הלאה) ונראה שהסיבה היחידה ששרדה עד כה- היא לקחותייה הקבועים- בני מעמד הביניים שניסו להידמות לבני האצולה.אנשים שיכלו להרשות לעצם להתעטר בכובע מסגונן ובכל זאת במחיר שלא בשמיים כמו אלו הנמכרים במחירים מופקעים בשווקים החדשים. באופן עקבי למדי אלו היו אנשים שחצניים, גאוותנים, יהרים ומכניסים למדי (ביחס למעמדם) – ולמעשה זו גם התכונה היחידה שחיבבתי בהם.
בחנתי את הכוך השומם והנה- ילדה.
שמלה אדמדמה עיטרה את גופה הלבן- כלנית אדומה על רקע של שלג.
היא בחנה את חלון הראווה המעופש בעניין, כך שיכולתי לראות את גבה בלבד. תלתלים זהובים ויפים נחו על שכמה. את רגליה עיטרו נעלים קטנות, אדומות כגוון שמלתה.
"גברתי מחפשת כובע?" התקרבתי אל הקטנה ושאלתי בהיסוס. "אליס, קוראים לי אליס" היא אמרה ללא ניע – במין אדישות מקפיאה שכזו. "ובכן, אליס... תרצי להיכנס?" שאלתי בהיסוס. היא היתה יוצאת דופן משאר הלקוחות הקבועים של "קרול כובעים"- מלבושייה הסגירו את מעמדה, ואת כמות המטבעות שעלולה להימצא בכיסי שמלתה.
בבוהת חלון הראווה, ראיתי פנים מעוגלות. לאליס היו עיניים כחולות וגדולות חותם צר ככפתור ושפתיים דקות. היא נראתה אדישה להפליא, חסרת הבעה לחלוטין.
ואז, בדיוק בשנייה- הבעתה התחלפה. "ארנב!" פלטה אליס בצעקה.
"ארנב?" שאלתי מחוייך "למעשה, החיות היחידות שראיתי בכל עשרות שנותיי במקום הם: עכברושים ומקקים לסוגיהם- אך ארנבים? זהו בהחלט שינוי מרענן!" אמרתי בהתלהבות כמעט מהממצא החדש של הקטנה.
כשהסטתי מבטי חזרה אל הקרקע, אליס כבר לא היתה שם.
נכתב במסגרת תחרות "מסקרי פסטיבל אייקון"
הארוע שברצוני לסקר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
