לפרק בלי הקדמות מיותרות D:
אל
"אני חושב שנלך." אמרתי ונעמי ששכבה במיטה הזוגית והגדולה שלה כאשר אני מתחתיה, גופה עלה וירד ביחד עם הנשימות שלי.
היא הסתובבה אליי ונשענה על ידיה כדי להביט בי, ענייה החמות והיפות הביטו בי בשאלה ולא יכולתי שלא לטבוע לתוכן.
"למה? תישארו.." היא אמרה בצורת תחינה וליטפה את החזה שלי, מתחילה לשחק בחולצה שלי, גיחכתי במעט ועברתי למצב ישיבה ונעמי ביחד איתי, ממשיכה להביט לתוך עיניי ולגרום לי להתאהב בה יותר.
"גם הבנות נרדמו," היא החלה לשחק בחולצה שלי ולהרים אותה במעט למעלה, נלחצתי ותפסתי בידיה "לא תרצה להעיר אותן.." היא אמרה בצורה מפתה, היא קמה ממקומה באיטיות והתיישבה עלי כשרגליה נכרכות סביב גופי, בלעתי את הרוק שלי בחשש.
"צ'ייס?" שאלתי
"יש לו את החדר מחשב, יש שם גם מיטה, טלוויזיה... אתה לא תרצה להפריע לו.. נכון?" נעמי החלה ללטף את פניי "אני.." בלעתי את רוקי "לא אני לא רוצה להפריע לו." אמרתי מהופנט לנעמי שנראתה בטוחה בעצמה, לא יכולתי להתנגד אלייה המבט השובב שלה שהיה אטום אך אמר כול כך הרבה, העניים המתוקות שחייכו אליי בצורה ממזרית מנסות להוציא מימני את אל האחר, את אל שלא הכרתי, את אל שבדמויונו מנשק את נעמי בחוזקה מרובה לא נותן לה להשתחרר בזמן שהוא אוחז בקצה חולצתה הדקיקה ומעלה אותה מעלה, את אל שפותח את עניו ומגלה את חזיית התחרה הלבנה של נעמי שחיכתה רק לו.
התנתקתי מהנשיקה של נעמי במהירות מגלה שכול זה לא היה בדמויוני וכרגע נעמי יושבת עליי כאשר מכנס קצרצר וחזייה הם היחידים שמסתירים את גופה, נשמתי עמוק מנסה לקחת עוד קצת אוויר לראותי שעמדו להתמוטת מחוסר חמצן, הנשיקה הזאת גמרה אותי.
בלי ששמתי לב החולצה שלי כבר נזרקה באוויר ורוכסן המכנס שלי נפתח "נעמי-" "ש.." היא השתיקה אותי במהירות והניחה את האמצע שלה על שפתיי, פתחתי את פי ונשכתי את האצבע שלה, היא החלה לצחוק "אל אני לא מכירה אותך ככה." היא אמרה בקול עמוק ומשועשע "גם אני לא." הדפתי אותה מימני והפלתי אותה על המיטה לצידי כאשר היא שוכבת על גבה, במהירות מצאתי את דרכי ונשכבתי מעלייה, משחק בקצוות שערותיה שנראו לי מושלמות בדיוק כמו גופה שהיה עכשיו שלי, רק שלי.
תפסתי במכנס שלה והפשלתי אותו מטה כאשר אני מנשק כול חלק בגוף שלה, מכיר ולומד אותו, המכנס ירד והתחתון השקוף, לבן שלה נגלה לפניי הוא היה צמוד וזה גרם לי לנשוך את שפתיי, נעמי עבר למצב ישיבה ותפסה בי גורמת לי להביט עמוק לתוך ענייה ולעשות כרצונה, לתת לה להפיל אותי על המיטה כאשר אני שוכב על גבי והפעם היא יושבת עליי מנשק אותי לאט ובזהירות, מלמדת אותי בדיוק מה צריכים לעשות, היא התנתקה והשאירה אותי המום מהיכולת שלה, היכולת הזאת לגרום לי לעשות כול מה שהיא רוצה, כמו איזו בובה שלה, נהניתי מזה.
המכנס שלי הושפל מטה ואני תפסתי בו וזרקתי אותו על הרצפה בעוד נעמי מגחכת.
היא תפסה בבוקסר שלי מוכנה להוריד אותו ולהפשיט אותי לגמרי ופה נחרדתי, תפסתי בידיה בפחד עצום וזה גרם לה להרים אלי מבט שואל "מה?" היא שאלה, האדמתי במבוכה.
"אה.. נעמי אני צריך להגיד לך משהו.." אמרתי מבויש ונעמי נראתה משועשעת מזה, היא עזבה את הבוקסר שלי והתיישבה עליי בנינוחות כאשר רגליה נכרכות סביב גופי "כן אל? אני מקשיבה." היא ליטפה את פניי "אה.. אני.." לקחתי אוויר לתוך ראותי "אני בתול."
ענייה של נעמי נפתחו בהלם ואז צחוק מתגלגל פרץ מתוך פיה, המבוכה שלי גברה וכך גם הלחץ- היא צוחקת עליי?
"לא חשבתי אחרת אל." היא לבסוף אמרה והניחה את ידיה על פניי, נשפתי החוצה את כול האוויר שלי ומעלה על פניי חיוך רגוע "באמת?" שאלתי "לא הייתה לך אף פעם חברה רצינית.. אז אין מצב שסתם ככה הזדיינת." היא הסבירה בנחת והמשיכה בליטוף הנעים שגרם לכול גופי להצטמרר בהנאה
תפסתי בישבנה וקירבתי אותה אליי "את חושבת שתצליחי ללמד אותי?" שאלתי בקול משועשע ונעמי גיחכה "רק אם תיהיה תלמיד טוב." "אני אהיה תלמיד טוב, אני אהיה התלמיד מצטיין." עניתי ונעמי התקדמה אליי "אז למי מחכים?" היא לחשה לתוך אוזני וגרמה לעניי להיפתח בהנאה בעוד אני מפיל אותה על המיטה ועולה עלייה, מפשיט מגופה את הבגדים היחידים שמכסים אותה ונהנה מימנה למשך שעה ארוכה בה היא המורה ואני התלמיד, זה שמקשיב לכול ההסברים שלה, לכול הנשימות והגניחות השקטות שהיא ניסתה להסתיר בדיוק כמוני.
צ'ייס-
הספקתי במשך שעות ארוכות ללמוד את המחשב החדיש של נעמי ולהצליח לעשות כול כך הרבה דברים, נכנסתי לאייסי קיו שלי שלא נכנסתי אליו שנים ארוכות, את כול הבקשות אישרתי.
תמיד הצלחתי להתחמק בכול מגע מחשבי ויצירת קשר עם חברים דרך האינטרנט, רוב הזמן זה לא הועיל לקשרים שלי בבית ספר בגלל שרוב התלמידים מבלים את רוב יומם מול המחשב אך תמיד למרות הכול הייתי מקובל, אנשים הבינו אותי כאשר הייתי אומר להם שאני מעדיף שיחות חיות, פנים מול פנים ולא שיחות של התכתבויות, הם הבינו שיש לי דברים יותר טובים לעשות מאשר לשבת מול המחשב למרות שאף פעם לא היה לי משהו יותר טוב, תמיד זה היה להשגיח על קים וג'ן הקטנות בזמן שאל מכין להן אוכל או שסתם זה היה העיסוק היחיד שלי.
הסתכלתי על השעון של נעמי שהיה תקוע על הקיר הגדול והשעה הייתה מאוחרת.
איפה אל? כמה זמן הוא בחדר עם נעמי לבד?.
אולי נפריע לו קצת? ועל פניי עלה חיוך זדוני.
"אל אחי ה..אע!!!!!1" צעקתי ו...
עד לפה !!!! חהחה D:
אז ככה אני יודעת שהפרק לא מותח אבל עד לפה D:
פרק הבא יהיה מותח ואפילו משעשע ^_^
אז אני רוצה להקדיש את הפרק הזה לעדן אין קישור כי אין לה בלוג לפי מיטב ידעתי חח
ואת הפרק הזה לינו'ש החמדמדה עזרה לי לכתובD:
אין עליה[;
תגובות ? D:
*מחזירה הפעם*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
