לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

All Secrets Fade


A little hot to be Heaven, isn't it?

Avatarכינוי: 

בן: 35

MSN:  תבקשו, תקבלו.





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2013    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Anchor In Time



איחרתי לתמיד, עבר יותר מדי זמן.





הרסתי אהבה מושלמת בזמן אחר, בעולם אחר.

ועכשיו אני יושב על הרים של זיכרונות חסרי תועלת.




מול שעון ענק ומתקלף, עייף מלנסות ולהזיז את המחוגים לאחור.

נותר לי רק לספור את הזמן שמכלה אותי במהירות שיא מאז שהיא איננה.





כבר שנים שאני משוטט בעולם ללא הכרה.



הוזה אותה מעבר לכל פינה.



לא חולם יותר, תקוע בהווה רצוף וחסר צבע, 


בלי אפשרות לשלווה אמיתית.



כל שנה שעוברת מולי מרוקנת ממני עוד שאריות של תקווה.



מרמזת לי על הנצח שמחכה לי בלעדייה.



היא כבר לא תיזכר שאני האחד שלה.



היא כבר לא קיימת.





השנים נערמות להן במגדלים עקומים ואפורים,



חונקות את החלק בי שהאמין שיש גורל.



ההווה שנגרר לצידי הוא הקללה שלי.



השעון ממהר ואני תקוע לתמיד בזמן שלנו יחד,





לבד.

נכתב על ידי , 10/8/2013 19:14   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, סיפרותי, אהבה ויחסים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של I can fly ! ב-10/8/2013 21:07
 



The Otherside


זה קרה לפני יומיים.

היא באה לבקר בדירה שלי במרכז אחרי כמה חודשים בהם לא התראנו,

היא הייתה בצבא ואני בעיצומו של המירוץ לחיים שרציתי.

הידידות הוותיקה בינינו כבר הפכה ברובה לרחשים בין קווי הטלפון, 

במקום שיחות עמוקות בין מסדרונות בית הספר.

אותה ילדה מ2006, עליה סיפרתי בפוסט spellbound, היא עדיין ידידה טובה שלי.

לכן כשהיא באה והתיישבה על המחשב שלי בזמן שאני הכנתי קפה,

עבר בראשי הסיכון ש... "גיא אני חושבת שמצאתי בלוג שלך.." - זה יבוא.

אף פעם לא חשבתי שאני אעמוד במצב הזה,

אבל החלטתי לתת לה לקרוא את הפוסט שכתבתי עליה,

על הקשר שלנו לפני שלוש שנים, על המטען הכי גדול שקיים בידידות המורכבת בינינו. 

 

אחרי רבע שעה בה היא הייתה מרותקת למסך המחשב וקראה את אותן פסקאות שוב ושוב,

היא הסתובבה אליי בחיוך.

התגובה שלה הפתיעה אותי לגמרי.

היא הייתה להוטה לכתוב על אותה תקופה דרך העיניים שלה,

ואמרה שאם אני רוצה- אני יכול לפרסם את זה,

כדי שהקוראים שלי יראו נקודת מבט נוספת שתשלים את הסיפור ההזוי הזה.

 

אז הנה לכם חבורת חטטנים,

פוסט שלם מנקודת מבטה של מי שבלי לדעת, השפיעה באופן משמעותי על מי שאני היום:

 


 

"שנה חדשה התחלה חדשה.."

זה המשפט איתו התחלתי את החטיבה העליונה בתיכון החדש...

אני הייתי הילדה המפונקת שגרה באיזה ישוב נידח, חיה את חייה בחממה,

עוברת ללמוד בעיר- ומתה מפחד.

 

הגעתי לכיתה החדשה שלי, בהתחלה בחנתי אחד אחד את הילדים הנמצאים בכתתי.

מהר מאוד הבנתי עם מי להסתובב ועם מי לא.

אחרי הכל הרגשתי כל כך לבד שם,

הרי זה כבר לא בצפר של 4 כיתות בו כולם מכירים את כולם.

זה תיכון עירוני, תיכון ענק.

כבר בשבוע הראשון התחלתי להתחבר לכמה בנות כדי שלא יהיה משעמם,

ולאחר כמה ימים כבר התחלתי להתעניין בבני המין השני.

כל הבנים נראו לי מוזר,

במיוחד אחרי שכל החופש הגדול בין כיתה ט' ל-י' הייתי שקועה ברחמים עצמיים

בגלל הדפוק (=חבר) הראשון שלי.

אותו אהבתי יותר מכל אחד שאי פעם אוכל לאהוב.

 

"אף אחד לא מכיר אותי ואת הסיפור שלי"

חשבתי כל פעם כשתהיתי לעצמי אם לספר על הדפוק הראשון או לא..

אבל לא לקח לי הרבה זמן להבין שעכשיו אני מתחילה מחדש.

אני אוכיח לעצמי שאני יכולה בלי האפס מהשנה השעברה..

כל יום במקיף הייתי מנסה להכיר יותר ויותר את הבנים מסביבי,

נמשכתי לאלה המעניינים, העמוקים, והבולט מכולם היה הוא, גיא.

ההתחלה בנינו מבחינתי היתה כשהוא היה חולה ולא הגיע ללימודים,

אני שעדיין לא קשורה חברתית לאף אחד בכיתה התישבתי ליד חברו לשולחן,

איתו פיתחתי קשר שמסתבר שלקה בחוסר הבנה,

הוא ראה בי אופציה לקשר רומנטי כלשהוא ואני ראיתי בו ידיד. לא חשתי שום משיכה או קירבה כלפיו..

לקח לי יומיים להבהיר איתו את העניין שהוא נהדר אבל בתור ידיד.

הוא היה חמוד, הסכים ליחסי ידידות והוא למעשה היה הראשון שחלקתי איתו את הסיפור שלי,

 

לצערו הוא נוכח לדעת שלא רק שאני מעוניינת רק ביחסי ידידות עימו,

אני גם שמתי עין על החבר שלו, גיא.

זה שמסתכל עליי מדי פעם בחצי מבט.

(לפעמים ערערתי אם הוא חושב שאני לא רואה- אם הוא חשב ככה אז הוא ממש טעה).

 

..........................

 

"יש מעליו איזה הילה.. ואור כזה בוהק ממנו.. אני רוצה שהוא ידע מי אני"..

השעות שהעברתי איתו בספריה היו השעות הכי מעניינות באותה תקופה.

הוא מגניב, יודע להקשיב, אומר דברים כאילו הוא חיי חיים מלאים לפני השיחות בנינו.

"הוא הבחור הבא"? הייתי שואלת את עצמי, ולא היתה לי תשובה..

רציתי שיהיה אבל לא רציתי שוב להיות כנועה למישהו.

בטח לא למישהו ששונה ב180 מעלות מהדפוק הראשון,

מכל מה שהכרתי, מכל מה שעכשיו בדיעבד אני יודעת להתמודד איתו.

כל מה שהיה לי בראש זה להוכיח שהמשכתי הלאה מהחבר הראשון,

אבל איך אני אומרת את זה לגיא?

פשוט ויתרתי על השיחה הזאת.

התחלתי להרגיש משהו כלפיו, בילינו המון זמן ביחד.

שיחות הנפש שלנו התחילו להיות עמוקות יותר ויותר ומכילות יותר מפעם לפעם.

הייתה לו סבלנות לא ברורה כזאת.

באחת השיחות דיברתי על מה שאני חושבת על עצמי וזה יצא משהו כמו:

"אני אחת שעברה המון, אין לי סבלנות לכלום ולאף אחד.. ואני יודעת בדיוק מה אני רוצה ממך ומהעולם".

באותה תקופה, זה בדיוק מה שרציתי שיבין וידע.

שלא יחוש בניסיון האומלל שלי לאחות את הלב והאגו שלי שנשברו מהקשר הראשון.

 

..........................

 

"עוד שניה ואני מנשקת אותך"

יכולתי לחתוך לו את השפתיים מרוב הלהט שהיה בנשיקה שלנו.

בנשיקה שהציפיה לה ערכה נצח..

וכשזה קרה הכל אבד, גם הדפוק הראשון לא היה שם כמו הזמן שנעלם וכל שאר העולם.

זה היה רק גיא ואני.

הרגשתי שזה הרגע היחיד שיהיה לי מחוץ לציר זמן החיים שלי,

ולכן אני חייבת לנצל אותו עד תום.

לפני שהעיניים יפתחו, הדלת תסגר ולמחרת בבצפר הוא לא יהיה החבר החדש שלי,

ובטח לא עוד ידיד. הוא יהיה כלום.

 

עצמתי את העיניים ונשקתי אותו חזק כל כך.

הרגשתי שיש כאן משו ושאני רוצה עוד, שאני רוצה הכל.

לפני שמשו יהרוס הכל, וזה יגמר.

אבל הוא דחה אותי.

חשבתי בהתחלה שהוא רוצה להגביר את הציפיה,

אבל הוא הבהיר לי טוב מאוד שפשוט מאוד "לא".

ברחתי משם.

 

..........................

 

לצערי ואולי גם לצערו, הכל דעך משם,

השיחות שלנו במסנג'ר היו נקטעות במכוון ע"י התנתקות מצידי.

אף אחד לא יעז לדבר על מה שהיה.

במקיף זה הפך לשקט גדול מאוד כשהיינו לבד.

ואם לא היינו לבד, 

פחדתי שהוא עוד שניה יחשוף אותי ויספר לכולם שהייתי כולי שלו לאותה השעה.

הייתי חייבת להתגונן מראש, להקדים תרופה למכה, אז אמרתי שהוא "הומו"..

כמובן שכולם לקחו את זה בצחוק.

מאז חודש ימים גיא לא התייאש וניסה לדבר איתי "עלינו",

אם לא באופן ישיר אז דרך שירים שכתב.

אבל אטמתי את כולי כלפיו.

"אתה לא מבין שדי? אני לא רוצה עוד להיזכר בעבר".

 

 

השיר הראשון שהוא כתב לי:

 

(הערת בעל הבלוג: השיר הבא נכתב תחת השפעת מנת יתר של תמימות וחוסר מיומנות,

גם בכתיבה וגם ביחסים, לפי כך, נא לא לצפות לשלאגר.)

 

אז כך זה נגמר עוד לפני שהתחיל,

הניצוץ בעינייך כנראה שיקר.

עוד אהבה נכזבת שהלב לא יכול להכיל,

עוד טיפה בים האהבה שמתקרר.

 

להמשיך לחלום יכלנו,

אך זה התפרץ.

לצפות כל כך אהבנו,

אך זה התנפץ.

 

לאלפי רסיסים של תשוקה,

מאות חתיכות של כאב.

המוטלים שבורים כאן על הרצפה,

ולא שלמים אצלנו בלב.

 

החיים קשים את אומרת,

במציאות כבר אין לך שליטה.

בוכה ושוב נשכבת,

על הגב על המיטה.

 

רוצה לבוא ולנשקך,

נשיקה שלא תיגמר.

לגנוב את כאבך,

לעולם לא אשבר.

 

מהמציאות את שוב בורחת,

אל גיהנום הבדידות.

באף אחד כבר לא בוטחת,

טובעת בעצבות.

 

הזמן עבר, העבר נשכח,

אך אף פעם לא שכחתי אותנו,

רק מצטער שלא אמרתי כך:

"תני לגיהנום להיות גן העדן שלנו".

 

 

..........................

 

"הוא ויתר ואני המשכתי להוכיח לעצמי שאני יכולה בלי הדפוק משנה שעברה"

באותה שנה יצאתי עם 6 בנים, עם אף אחד מהם לא הצלחתי לפתח מערכת יחסים,

לא רומנטית ולא אינטימית.

גיא הפסיק לדבר איתי וכל כיתה יא' דיברנו אולי פעם אחת.

רק באמצע כיתה יב' חידשנו את הקשר בנינו כקשר שעם הזמן שנינו מאסנו בו.

ואנחנו פשוט ידידים.

למרות שלפעמים אם מתעלמים מהאגו שחונק את שנינו, יכול להיות שם זוג נחמד.

 

נכתב על ידי , 25/6/2009 18:38   בקטגוריות אהבה ויחסים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שמנץ ב-26/6/2009 01:38
 



Spellbound


 

זה היה יום שישי, מתישהו בסוף שנת 2006 המבולבלת.

העברתי את הבוקר במחשבות עליה. על איך לעזאזל אני מוצא את האומץ לעשות את הצעד הראשון.

כשקיבלתי ממנה הודעה הייתי בטוח שאני חולם, "עוד 10 דקות אני אצלך, כדאי מאוד שתהיה בבית."

היא הייתה האובססיה שלי במשך שנה מאז אותו יום.

אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים עוד הייתי קורא לזה אהבה.

 

חודשיים לפני כן היא הגיעה לכיתה שלנו, תלמידה חדשה שרוב הבנים בכיתה חלמו להשכיב,

החלפנו מבטים מפעם לפעם, לה הייתה אש בעיניים ולי בעיקר ביטחון עצמי שזוייף במקצועיות.

מבטים שנמשכו שתי שניות לכל היותר כי לא הייתי מסוגל להיישיר אליה מבט מבלי שהלב שלי יפול לתחתונים.

 

בשבוע השני ללימודים נתקלנו אחד בשניה בספרייה לפני השיעור הראשון,

אחרי שיחה קצרה ומביכה הסתבר ששנינו היינו שם כדי להכין את השיעורים הבלתי אפשריים במתמטיקה,

היא הציעה שנשב יחד וכך נכין את השיעורים מהר יותר לפני שהשיעור הראשון (מתמטיקה) יתחיל.

בהתחלה עוד דיברנו על התרגילים, אחר כך גלשנו לנושאים אחרים לגמרי.

כשהרשיתי לעצמי להסתכל לה עמוק בעיניים, אל תוך האש, גיליתי בחורה מדהימה.

היא הייתה שונה מהילדות שהכרתי עד אז, היא כבר הייתה אישה. פיזית ומנטאלית.

הייתי המום מהביטחון העצמי המוצק, מהבגרות שגיליתי אצלה, בכל משפט, ביטוי ותובנה שהיא חלקה איתי.

כל כך המום ששכחתי לנסות לדבר בעצמי. כשכבר הייתי מנסה לומר משהו זה היה יוצא טיפשי ומבולבל.

כל התדמית שניסיתי לשווק לה עד אז קרסה לי מול הפרצוף.

 

מין מנגנון הגנה קדמון כזה- ברגע שאתה ברדיוס של מישהי שהיא גם יפה וגם חכמה- אתה הופך לאפס.

הגוף רומז לך שהיא תביא רק צרות. במקרה שלי- אולי הייתי צריך להקשיב לו.

 

אחרי שעתיים בהן היא דיברה ואני בעיקר הנהנתי או קשקשתי בג'יבריש,

שמנו לב שהשיעור הראשון כבר נגמר, והשיעורים שלנו רחוקים מלהיות מוכנים.

במקום למהר לשיעור החלטנו להישאר בספריה עד שתיגמר השעה השלישית.

מדקה לדקה הרגשתי יותר בנוח לידה.

הצבע התחיל לחזור לפנים שלי ואיתו גם הביטחון והגישה הפלרטטנית.

בסוף עוד יצאתי עם הרגשה שהקסמתי אותה קצת.

 

מאז אותן 3 שעות שחלקנו בספרייה הפכנו לשני ידידים שיודעים בדיוק מה הם רוצים אחד מהשניה,

אבל אף אחד מהם לא יודה בזה ראשון, כי זה אומר שהוא הפסיד.

ברוך הבא למשחק הכי ארוך ששיחקתי בחיים שלי: משחק האגו.

אני יודע שאני רוצה אותה, אבל אני לא בטוח לגבי מה שהיא רוצה. (מאוחר יותר הסתבר שהמצב היה זהה אצלה.)

במשך חודשיים רמזים דקים ועבים נזרקו משני הצדדים אבל אף אחד מאיתנו לא היה מוכן לוותר על האגו שלו,

על החשש להידחות, ולעשות צעד אמיתי.

עד אותו יום שישי.

 

ידעתי שיקח לי נצח למצוא תשובה טובה להודעה "עוד 10 דקות אני אצלך, כדאי מאוד שתהיה בבית."

במיוחד כש"מנגנון האפס" מאיים להתפרץ, אז התפשרתי על "אוקיי" המום ויבש.

רגע אחרי ששלחתי את ההודעה והתחרטתי עליה, הוצאתי את הכלב שלי לטיול, במטרה לפגוש אותה למטה.

אחרי כמה דקות בהן הכלב שלי חיפש את המקום המושלם לחרבון היומי, היא הגיעה.

אני לא יודע אם זה האור של רגע-לפני-שקיעה או הבגדים שהיא לבשה, אבל היא אף פעם לא הייתה כל-כך יפה.

היא חייכה אליי חיוך מובס, התקרבה ונישקה אותי. נשיקה שגרמה למשיכה החייתית שהייתה בינינו להתפרץ.

"ניצחת" לחשה תוך שידיה נחות על כתפיי. "ניצחתי?" שאלתי כלא מבין.

"סורי, חודשיים של טיזינג זה יותר מדי אפילו בשבילי." אמרה ושרפה אותי מבפנים עם המבט החודר שלה.

המבט הקצר שהריץ לי את כל התוכניות שלה להיום במהירות שיא.

חייכתי חיוך דק של אדם שנמצא בשליטה, למרות שבפנים לא ידעתי אם אני מוכן לזה.

 

הייתי בתול בן 15 שנמצא בפנטזיה שהתגשמה לנגד עיניו, הייתי משוכנע שאני מרגיש אליה משהו חזק,

אבל קול קטן הידהד בראש שלי ואמר שיש בינינו דבר חולף ושלא ככה אני רוצה את הפעם הראשונה שלי.

 

"אני מקווה שאין לך תוכניות לשעתיים-שלוש הקרובות" אמרה והחלה ללכת באלגנטיות לכיוון הכניסה לבניין שלי,

במעלית הסתכלנו אחד לשניה בעיניים, בלי פחד.

שתקנו כי לא היה מה להוסיף במילים, זה סתם היה הורס את הרגע.

כשהגענו לחדר שלי נעלתי את הדלת אחרינו, היא נשכבה על המיטה בלי לחשוב פעמיים וחייכה אליי.

הפעלתי עם השלט את המערכת שלי,  היה בה אלבום רועש במיוחד של LIMP BIZKIT, ונשכבתי לידה.

היא התקרבה אליי וניסתה לנשק אותי, "מה את עושה?" שאלתי כשהייתה ממש קרובה,

"מנשקת אותך" אמרה אך לא המשיכה להתקרב.

"אני לא חושב שאת רוצה את זה מספיק." אמרתי באומץ והרחקתי אותה.

"באמת? ואיך אני יכולה להוכיח לך שאתה טועה?" שאלה והתיישבה עליי כשרגליה משני צידיי.

חשבתי כמה שניות ומצאתי רעיון,

"אם תשבי מולי חצי שעה כשהשפתיים שלך קרובות לשלי במרחק שלא עולה על 3 ס"מ ולא תנשקי אותי, אני אשתכנע."

"חצי שעה?" שאלה בספקנות ואז הינהנה בהסכמה והתקרבה.

זו הייתה הפעם הראשונה שבה שלטתי בה לגמרי, עם כל תזוזה של השפתיים שלי, עם כל ליטוף קטן,

היא החזיקה את עצמה, נשכה את השפתיים, נאנחה בעצבנות ואיימה להרוג אותי.

 

היא החזיקה מעמד עד השניה האחרונה, אני חייב להודות שגם לי היה קשה אך הסתרתי את זה טוב יותר,

כשהזמן נגמר והשער לעולם האסור נפתח, שום דבר לא יכל לעצור אותנו.

שנינו התלקחנו בתשוקה שורפת, התנשקנו והתהפכנו על המיטה, מלטפים, תופסים, שורטים, ולא יכולים לעצור.

היא התיישבה מעליי והורידה חולצה באיטיות לצלילי המוזיקה, הייתי המום מהיופי שלה,

מהעור החלק והבהיר, מהניחוח המתוק שנדף ממנה ומתנועותיה המהפנטות.

כמעט שלא היה לי ניסיון אבל לפתוח חזיה ביד אחת דווקא ידעתי, זה קרה ברבע שנייה והותיר עליה רושם רב.

נישקתי כל סנטימטר בגוף החשוף שלה, העברתי עליו את ידיי חסרות הניסיון כשהדבר היחיד שידעתי הוא שאני רוצה אותה.

היא רטטה תחתיי, נשכה שפה, מתמכרת למגע שלי. כבר אז ידענו שאין בינינו דבר רגיל. שיש בינינו כימיה מושלמת.

 

אחרי שעה בערך נשכבנו אחד ליד השניה, מזיעים ומותשים.

היא הסתכלה לי בעיניים, המבט שלה הפך לדבר הכי טבעי ומוכר בעולם.

"אולי נשכב?" שאלה בתמימות.

לא עניתי, בפנים כבר החלטתי שזה לא יקרה.

אולי זה היה מוקדם מדי, אולי הרגשות שלי אליה לא היו לגמרי ברורים, בכל מקרה זה פשוט לא הרגיש נכון.

אחרי כמה רגעים אמרתי "לא, אני לא חושב שהרווחת את זה".

היא כמובן חשבה שאני מתגרה בה ושאלה איך היא תוכל להרוויח את זה, אמרתי ברצינות שלא תוכל. לא היום.

היא צחקה במבוכה אחרי שחטפה מהלומה רצינית באגו שלה, התלבשה במהירות ושאלה אם אני יכול להביא משהו לאכול.

 

הבאתי כמה חטיפים ונשכבתי על המיטה, היא ישבה על כיסא שנמצא מול המיטה שלי,

היא לא הורידה ממני את העיניים, רק חיכתה לאישור שלי לזרוק הכל ולהתחיל להתפשט שוב, רק שאגיד שצחקתי.

אחרי כמה דקות היא התייאשה ואמרה "אני מסוגלת לאנוס אותך אתה יודע.", "לא נראה לי" עניתי בזילזול וצחקתי.

היא זרקה את שקית הבמבה החצי מלאה שהייתה בידה אל הריצפה,

קפצה על המיטה וניסתה נואשות להוריד את החולצה שלי, כשאני מתפוצץ מצחוק ועוצר אותה בלי שום בעיה.

אחרי כמה דקות היא הבינה שזה לא סתם משחק חולני, ואני באמת לא מתכוון לשכב איתה היום.

היא כמובן לקחה את זה כרמז לכך שאני לא נמשך אליה יותר ונעלבה עד עמקי נשמתה.

היא זרקה אליי מבט מאוכזב, לקחה את התיק שלה ויצאה מהחדר, אני יצאתי אחריה וניסיתי להרגיע אותה,

היא התעלמה ממני, הפנתה את מבטה לכיוון הנגדי ונכנסה למעלית,

"בבקשה תביני, זה לא שאני לא נמשך אלייך." אמרתי בזמן שהמעלית נסגרה.

למחרת בבצפר היא אמרה לכל מי שפגשה שאני הומו. =\

 

מאז אותו יום עברו שלוש שנים,

היו ימים שהתחרטתי על כך שלא שכבתי איתה, וימים מאוחרים יותר בהם ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון.

בסופו של דבר בזבזתי שנה בלנסות ולהתקרב אליה שוב, בלתקן את האגו הפצוע שלה.

היא ידעה מה אני מרגיש אליה ויצאה עם חצי מהבנים בכיתה שלנו כדי לגרום לי לקנא.

כשראתה אותי סובל היא הרגישה סיפוק, כשראיתי אותה עם מישהו אחר זה הרג אותי בכל פעם מחדש.

זו הייתה הנקמה הקטנה שלה, שעלתה לי בשנה של אובססיה ולא נתנה לי להרגיש כלום לאף אחת אחרת.

עד שמצאתי את הבחורה שלימדה אותי מה היא אהבה אמיתית.

 

נכתב על ידי , 24/6/2009 01:30   בקטגוריות אהבה ויחסים  
41 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Sexy.Doda.Lola ב-12/6/2009 04:37
 



CheckPoint





**הקטע הבא מתייחס בלשון זכר מטעמי נוחות אך מיועד גם (על מי אני עובד? בעיקר) לנקבות.



וואו. בהחלט לא חשבתי שאני אגיע ל-1000 כניסות מהר כל כך.

אני חושב שזה הזמן לומר תודה לכל הקוראים שלי, בעיקר לאלו שכבר הספיקו לרכוש את חולצת


"גיא תעשה לי ילד" בשקל שמונים מהחומוסיות הנבחרות :)





ועכשיו ברצינות, תודה לכל ה"ותיקים" שמנדנדים לי כשאני לא כותב שבוע+,


לפעמים אני שוקע בלימודים ובבילויים, ולא מוצא זמן לכתוב.


אני רוצה להודות בעיקר לכל הקוראים שמגיבים, 


בזכותכם אני רואה דברים שעברתי באור שונה כל פעם מחדש.








עכשיו מספיק עם הדביקות,


עד האלף הבא.


נכתב על ידי , 13/6/2009 19:19   בקטגוריות אהבה ויחסים  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-25/6/2009 16:13
 



It's the same old, same old song.


 

היא עומדת על הברכיים עירומה, מקיאה באסלה.

אני עומד מחוץ לשירותים, לא יודע מה לומר כדי להפוך את הסיטואציה למביכה פחות.

מה כבר אני יכול לומר במצב הזה למישהי שהכרתי באותו יום שבו הייתי הפעם הראשונה שלה?

 

נפגשנו בעזריאלי, באחת התקופות היותר חשוכות שהיו לי בשנה האחרונה.

יצאנו לתחנה כדי לתפוס אוטובוס לדיזינגוף (שאף פעם לא הגיע), אחרי שעזריאלי מיצה את עצמו.

דיברנו, צחקנו, התקרבנו, חייכנו והתנשקנו. נשיקה תמימה ואמיתית. 

אחרי כמעט שעה בתחנת האוטובוס כשמבול מקיף אותנו,

הרגשנו הכי קרובים בעולם, כאילו תמיד הכרנו.

חשבתי לעצמי "זהו, הפעם, איתה זה יהיה שונה."

מרכב סמוך לתחנה נשמע בשקט בין מטח הטיפות השיר Wonderwall של אואסיס.

"אולי נלך לדירה שלך במקום?" היא הציעה מבין זרועותיי וזרקה מבט שובב שלא התאים לחזות התמימה שלה,

באותה תקופה לא דגלתי בשמרנות קתולית, אז הסכמתי.

כשהגענו לדירה ערכתי לה סיור קצר והתנצלתי על הבלאגן,

כשהגענו לחדר שלי היא נעלה את הדלת והתנפלה עליי בחרמנות שלא חשבתי שטמונה בה,

תוך שהיא מפשיטה אותי ואת עצמה במיומנות ובמהירות שיא.

כל מה שחשבתי עליו באותו רגע הוא כמה שהיא מאכזבת אותי,

לפני כן רציתי הרבה יותר מסתם סטוץ ובאותו רגע לא רציתי שום דבר. רק שתלך.

עם התמימות היא איבדה את כל התקוות שהיו לי בקשר אליה.

"סקס? זה מה שהיא כ"כ רוצה? זה מה שהיא תקבל." חשבתי לעצמי.

שיתפתי פעולה והראיתי לה שאני יכול להיות יותר אגרסיבי, היא נמסה מתחתיי, נלחמת באבזם החגורה שלי.

רציתי לראות כמה רחוק היא תלך.

כששנינו היינו בתחתונים היא אמרה שהיא אף פעם לא עשתה את זה.

שזאת הפעם הראשונה שלה.

נרטעתי, אמרתי לה שזה לא מה שאני רוצה ובטח לא מה שהיא רוצה.

שהפעם הראשונה צריכה להיות מאהבה, לא מספונטניות.

היא התעקשה, אמרה שנמאס לה לחכות ושהיא בטוחה שהיא רוצה שאני אהיה הראשון שלה.

ידעתי שקיימות שתי אפשרויות: או שהיא התאהבה בי תוך כמה שעות או שהיא סתם ממש רוצה לאבד את הבתולין שלה.

האופציה השנייה נראתה הגיונית יותר לנוכח המצב הקיים, אז החלטתי לעזור לה ולגמור עם הכל כמה שיותר מהר.

 

היא לא דיממה בכלל, אבל אחרי חצי שעה הבטן התחילה לכאוב לה בטירוף.

הפסקנו, היא רצה לשירותים ואמרה שהיא צריכה להקיא, עמדתי לידה וניסיתי להרגיע אותה.

הסתכלתי עליה, בחורה יפה שאני לא מכיר, תמימה למראה, אוספת את השיער ומקיאה באסלה שלי, מתפתלת מכאבים.

התביישתי בעצמי, הרגשתי שעשיתי טעות כשהלכתי עם זה עד הסוף מהסיבות הלא נכונות. 

אחרי מקלחת קצרה היא התאוששה והבטן כאבה לה פחות, הכנתי לה תה ואמרתי לה שאין לה סיבה לדאוג,

זה רק בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שלה.

היא אמרה שהיא לא מתחרטת על כלום, שהיה לה מדהים.

היא נתנה לי נשיקה, חייכה חיוך מלאכי ואמרה "תודה שאתה כזה חמוד."

כל כך כעסתי על עצמי באותו רגע.. על כך שחשבתי שיש לי, אדם שלא מכיר אותה, את הרשות להכיר לה את העולם הזה.

כעסתי עליה על כך שהיא הייתה מספיק טיפשה כדי לרצות את זה.

שהיא הרסה את מה שהיא יכלה להיות בשבילי אם רק היינו מאטים את הקצב.

 

ליוויתי אותה לתחנת האוטובוס ליד הבניין שלי, רגע לפני שהיא עלתה על האוטובוס חשבתי שעוד יש סיכוי,

"רוצה לבוא שוב בשני?" שאלתי, מנסה להראות לה שמבחינתי זה לא הסוף.

היא הסתכלה לי בעיניים, קראה את המחשבות שלי במבט חודר ואמרה בפנים נטולות הבעה "בטח.. למה לא."


 

עברה כמעט חצי שנה מאז אותו יום. היא לא התקשרה אליי ואני לא התקשרתי אליה.

לפני חודש גיליתי שיש לה בלוג, עיינתי בו קצת וראיתי שכל החודשים האחרונים בו מוקדשים לי.

מסתבר שטעיתי. שכנראה היא באמת הרגישה קליק מטורף שאמר לה שזה הזמן. שאני האחד.

מאז אותו יום היא הייתה בדיכאון עמוק, הרגישה זולה וידעה שהיא לא תשמע ממני שוב.

באחד הפוסטים היא שמה לינק לשיר Keane - Bedshaped ואמרה שהיא נורא מזדהה איתו.

קשה להאמין שכל הזמן הזה היא חשבה עליי,

ניסתה לשכב עם אחרים כדי להשתחרר מהכוח הבלתי מודע שיש לי עליה.

כשהתקשרתי אליה כמה ימים אחרי שביקרתי בבלוג שלה, היא אמרה שהיא לא רוצה לשמוע ממני,

שהרסתי מספיק.

נכתב על ידי , 19/5/2009 21:07   בקטגוריות אהבה ויחסים  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-28/5/2009 18:09
 




דפים:  
3,684
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Devil Angel- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Devil Angel- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)