לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

All Secrets Fade


A little hot to be Heaven, isn't it?

Avatarכינוי: 

בן: 35

MSN:  תבקשו, תקבלו.





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2009    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2009

The Undertaker


 
6 בבוקר.. 
אחרי לילה שבו הוצאתי כמעט 100 ש"ח על אלכוהול (פרילנד יקרנים) וכמעט הקאתי על מישהי,
אני מאמין שמגיע לי קצת זמן איכות עם המחשב.
 
מינימום הכרה, סיגריה ומוזיקה בפול ווליום, כמו שאני אוהב (והשכנים קצת פחות).
 
 עכשיו זה רק אני והמחשבות.
 
יש שיר שקצת תקוע לי בראש, ואין סיבה שאני אתקע איתו לבד אז:
http://www.youtube.com/watch?v=5RDq_Q6RUWU&feature=related
 
Puscifer - The Undertaker
Thank you for making me feel like I am guilty
Making it easy to murder your sweet memory

You were way out of line
Went and turned it all around on me again
How can I not smell your lie
Through the smoke and arrogance?

But now I know
So you will not get away with it again
I'm distant in those hollow eyes
For I have reached my end
So

Thank you for making me feel like I am guilty
Making it easy to murder your sweet memory

Before I go, tell me
Were you ever who you claimed yourself to be?

Either way, I must say good bye
You're dead to me
So I

Thank you for making me feel like I am guilty
Making it easy to murder your sweet memory

I'm severing the heart, then I'm leaving your corpse behind
Not dead, but soon to be, though
I won't be the one who killed you
I'll just leave that up to you

'Cause I'm not gonna be here to revive you
I'm not gonna be here to revive you
I'm not gonna be here to revive you
I'm gonna be the one to say

I told you so (x8)
I told you

Severing the heart, then I'm leaving your corpse behind
Not dead but soon to be and
I'm gonna be the one to say I told you so
 
השקעתי, אני יודע =]
לילה\בוקר טוב לכולם.
נכתב על ידי , 23/5/2009 06:06  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של dademon ב-28/5/2009 23:51
 



It's the same old, same old song.


 

היא עומדת על הברכיים עירומה, מקיאה באסלה.

אני עומד מחוץ לשירותים, לא יודע מה לומר כדי להפוך את הסיטואציה למביכה פחות.

מה כבר אני יכול לומר במצב הזה למישהי שהכרתי באותו יום שבו הייתי הפעם הראשונה שלה?

 

נפגשנו בעזריאלי, באחת התקופות היותר חשוכות שהיו לי בשנה האחרונה.

יצאנו לתחנה כדי לתפוס אוטובוס לדיזינגוף (שאף פעם לא הגיע), אחרי שעזריאלי מיצה את עצמו.

דיברנו, צחקנו, התקרבנו, חייכנו והתנשקנו. נשיקה תמימה ואמיתית. 

אחרי כמעט שעה בתחנת האוטובוס כשמבול מקיף אותנו,

הרגשנו הכי קרובים בעולם, כאילו תמיד הכרנו.

חשבתי לעצמי "זהו, הפעם, איתה זה יהיה שונה."

מרכב סמוך לתחנה נשמע בשקט בין מטח הטיפות השיר Wonderwall של אואסיס.

"אולי נלך לדירה שלך במקום?" היא הציעה מבין זרועותיי וזרקה מבט שובב שלא התאים לחזות התמימה שלה,

באותה תקופה לא דגלתי בשמרנות קתולית, אז הסכמתי.

כשהגענו לדירה ערכתי לה סיור קצר והתנצלתי על הבלאגן,

כשהגענו לחדר שלי היא נעלה את הדלת והתנפלה עליי בחרמנות שלא חשבתי שטמונה בה,

תוך שהיא מפשיטה אותי ואת עצמה במיומנות ובמהירות שיא.

כל מה שחשבתי עליו באותו רגע הוא כמה שהיא מאכזבת אותי,

לפני כן רציתי הרבה יותר מסתם סטוץ ובאותו רגע לא רציתי שום דבר. רק שתלך.

עם התמימות היא איבדה את כל התקוות שהיו לי בקשר אליה.

"סקס? זה מה שהיא כ"כ רוצה? זה מה שהיא תקבל." חשבתי לעצמי.

שיתפתי פעולה והראיתי לה שאני יכול להיות יותר אגרסיבי, היא נמסה מתחתיי, נלחמת באבזם החגורה שלי.

רציתי לראות כמה רחוק היא תלך.

כששנינו היינו בתחתונים היא אמרה שהיא אף פעם לא עשתה את זה.

שזאת הפעם הראשונה שלה.

נרטעתי, אמרתי לה שזה לא מה שאני רוצה ובטח לא מה שהיא רוצה.

שהפעם הראשונה צריכה להיות מאהבה, לא מספונטניות.

היא התעקשה, אמרה שנמאס לה לחכות ושהיא בטוחה שהיא רוצה שאני אהיה הראשון שלה.

ידעתי שקיימות שתי אפשרויות: או שהיא התאהבה בי תוך כמה שעות או שהיא סתם ממש רוצה לאבד את הבתולין שלה.

האופציה השנייה נראתה הגיונית יותר לנוכח המצב הקיים, אז החלטתי לעזור לה ולגמור עם הכל כמה שיותר מהר.

 

היא לא דיממה בכלל, אבל אחרי חצי שעה הבטן התחילה לכאוב לה בטירוף.

הפסקנו, היא רצה לשירותים ואמרה שהיא צריכה להקיא, עמדתי לידה וניסיתי להרגיע אותה.

הסתכלתי עליה, בחורה יפה שאני לא מכיר, תמימה למראה, אוספת את השיער ומקיאה באסלה שלי, מתפתלת מכאבים.

התביישתי בעצמי, הרגשתי שעשיתי טעות כשהלכתי עם זה עד הסוף מהסיבות הלא נכונות. 

אחרי מקלחת קצרה היא התאוששה והבטן כאבה לה פחות, הכנתי לה תה ואמרתי לה שאין לה סיבה לדאוג,

זה רק בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שלה.

היא אמרה שהיא לא מתחרטת על כלום, שהיה לה מדהים.

היא נתנה לי נשיקה, חייכה חיוך מלאכי ואמרה "תודה שאתה כזה חמוד."

כל כך כעסתי על עצמי באותו רגע.. על כך שחשבתי שיש לי, אדם שלא מכיר אותה, את הרשות להכיר לה את העולם הזה.

כעסתי עליה על כך שהיא הייתה מספיק טיפשה כדי לרצות את זה.

שהיא הרסה את מה שהיא יכלה להיות בשבילי אם רק היינו מאטים את הקצב.

 

ליוויתי אותה לתחנת האוטובוס ליד הבניין שלי, רגע לפני שהיא עלתה על האוטובוס חשבתי שעוד יש סיכוי,

"רוצה לבוא שוב בשני?" שאלתי, מנסה להראות לה שמבחינתי זה לא הסוף.

היא הסתכלה לי בעיניים, קראה את המחשבות שלי במבט חודר ואמרה בפנים נטולות הבעה "בטח.. למה לא."


 

עברה כמעט חצי שנה מאז אותו יום. היא לא התקשרה אליי ואני לא התקשרתי אליה.

לפני חודש גיליתי שיש לה בלוג, עיינתי בו קצת וראיתי שכל החודשים האחרונים בו מוקדשים לי.

מסתבר שטעיתי. שכנראה היא באמת הרגישה קליק מטורף שאמר לה שזה הזמן. שאני האחד.

מאז אותו יום היא הייתה בדיכאון עמוק, הרגישה זולה וידעה שהיא לא תשמע ממני שוב.

באחד הפוסטים היא שמה לינק לשיר Keane - Bedshaped ואמרה שהיא נורא מזדהה איתו.

קשה להאמין שכל הזמן הזה היא חשבה עליי,

ניסתה לשכב עם אחרים כדי להשתחרר מהכוח הבלתי מודע שיש לי עליה.

כשהתקשרתי אליה כמה ימים אחרי שביקרתי בבלוג שלה, היא אמרה שהיא לא רוצה לשמוע ממני,

שהרסתי מספיק.

נכתב על ידי , 19/5/2009 21:07   בקטגוריות אהבה ויחסים  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-28/5/2009 18:09
 



Rubber Chains


 

לפעמים צירופי מקרים נראים מגוחכים מספיק בכדי להיחשב גורל.

ולפעמים הם סתם צירופי מקרים.

 

במשך השנה האחרונה מצאתי את עצמי משוטט לא פעם ברחובות ת"א בשעות שבין שקיעה לזריחה,

מטייל בין סמטאות אפלות שמדיפות ריח של שתן, זבל וים, וגם סוג לא ברור של חופש,

בין אנשים עם מבטים חלולים שאף פעם לא יכירו אותי באמת,

שוכח מאיפה באתי ולא יודע לאן אני הולך. 

רק ברגעים כאלו, במקום כזה, אתה מבין שאתה לגמרי לבד וזה קצת בסדר.

כי כאן כולם לבד.

 

מנקודת המבט הסוריאליסטית הזו הרבה יותר קל להרהר על מה שבאמת מציק לך.

ברגעים מהסוג הזה אני מנסה להיזכר איך לעזאזל הגעתי לכאן ונבלעתי למציאות הזו,

איך זה קרה כ"כ מהר והאם זה היה צריך לקרות בכלל?

אף פעם לא באמת ידעתי אם זה מה שאני צריך. אבל ידעתי שזה מה שאני רוצה.

אולי הייתי צריך לוותר על הלימודים במרכז ולהישאר בבית של אמא, 

להתגייס בלי בעיות כמו ילד טוב ולשכוח מחלום העצמאות שלי לכמה שנים, אבל החלטתי אחרת.

החלטתי לסטות מהכביש האפור והמתקלף שרוב החברים שלי לקחו במסלול להמשך חייהם האפורים,

וסללתי כביש חדש. 

כביש שגם עכשיו, אחרי שנה, עדיין נראה כאילו אני סולל אותו מיום ליום,

בין שוליים של הצלחה וכישלון.

כל יום נראה אחרת, כל החלטה שלי יכולה להפוך לגמרי את המציאות שבה אני נמצא,

כאילו אני בשליטה אבל ההגה רגיש מדי. כאילו אין חוקיות מסויימת שמכוונת אותי הרחק מהצוק.

 

זה גורם להרגשה ששום דבר לא באמת אמור לקרות.

שהחיים לא יקחו אותך לשום מקום, אלא אתה תיקח את עצמך ואולי תיכשל בדרך.

אין שום רשת ביטחון, אין "כתוב מלמעלה" ואין "הכל לטובה". 

מה שקורה תלוי במקריות והסתברות בלבד.

עכשיו תתמודד.

 

נכתב על ידי , 9/5/2009 00:37  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-26/5/2009 06:29
 





3,684
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Devil Angel- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Devil Angel- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)