מהלב לדף

ואחרי די הרבה זמן של כתיבה, וכמעט שלושה עמודי וורד של מילים, אני גאה להציג את הפרק הרביעי, סוף סוף!

תקראו, תיהנו ותגיבו

***

ישבתי בכיתה, הראש מושען על הידיים המוצלבות ברפיון מוחלט שספק נבע מהעייפות וספק מחוסר הוודאות שתקף אותי אחרי מאורעות הבוקר. לקום לצד תום הרגיש ממש טוב, טוב במובן של חלומי, חלומי יותר ממה שהייתי אמורה להרגיש. להתנשק איתו על המיטה שלו, בבית שלו, הרגיש כמעט טבעי, כאילו זה הדבר היחיד שאני צריכה. וההליכה לידו בדרך לבית ספר, כשהשתיקה עוטפת אותנו כמו שמיכה, הרגישה לי כל כך נעימה וחמימה, לא במובן המזיע של המילה.

הרמתי את הראש, מתנערת מהבלבול שהמחשבות שלי היו שרויות בו ולוקחת את עט הפיילוט השחור והחרוש שלי, מעתיקה בשעמום ובאיטיות את הסיכום על אליהו מהלוח למחברת, פעולה שלקחה לי יותר מדי זמן ובזבזה לי חמש דקות מההפסקה. חמש דקות בהן מאיה עמדה לי מעל הראש והלחיצה אותי.

"תשפכי עכשיו כל מה שקרה  אחרי המשחק" מאיה עצרה אותי ליד המחששה וחסמה לי את הדרך, "ולמה החדש הזה בוהה בך" הוסיפה אחרי כמה שניות, מסתכלת מעבר לגב שלי. ריח הסיגריות גרם לי להחמיץ את הפנים כשהרמתי את הראש למאיה, משדרת לה שאלה אילמת על פשר החלק האחרון של המשפט ואחרי שלא קיבלתי תשובה מחפשת מבטים שיפגשו עם שלי.

זיהיתי מרחוק את מיכאל מחזיק סיגריה ביד וצוחק עם כמה חברים שזיהיתי מהמפגשים שהוא עושה בבית. לידם ראיתי את ליאור עם שקיות מתחת לעיניים שבלטו למרות המרחק, מרגישה איך בשנייה אני מתמלאת דאגה כתגובה להבעה המבולבלת על הפנים שלו. אף פעם, בכל השמונה חודשים שאני מכירה את ליאור, אף פעם לא ראיתי אותו יושב בצד, לא מרוכז.

רציתי פשוט לדחוף את מאיה הצידה ולרוץ לליאור, לנחם אותו, להתנצל ולתת לו משהו להישען עליו. 'המשענת' מחשבה בודדה הבזיקה לי בראש, מתחברת לי לשאלה שחשבתי כמוזרה של מאיה. חזרתי לבחון את ים הפרצופים שמאחוריי, לוקחת כמה שניות כדי להתמקד בתום, המשענת, שנראה עצבני משום מה.כל הדאגה שהרגשתי לפני שנייה לליאור התנדפה והשאירה אותי נסערת.

מאיה משכה אותי לרחבת הדשא איפה שתמיד ישבנו ונגררתי אחריה, נותנת לה להוביל אותנו למאור, חבר שלה, וכמה ידידים שלנו מי'ב שקראו לנו מרחוק, שורקים ומחמיאים כרגיל. רק שהפעם, במקום לשתף פעולה ולזרום עם המחמאות המשכתי להיגרר בלי להקדיש תשומת לב יתרה, ממשיכה לחשוב על המבט העצבני של המשענת, ועל הסיבה למבט.

"מה קורה?" מאיה התיישבה בנוחות על הברכיים של מאור, מגניבה לו נשיקה קטנה על השפתיים שלוותה בחיוך קצר ומאוהב שלה, מהחיוכים שרק אני, וכנראה גם מאור, יודעים לזהות. בהחלטה שאני אתפוס את תום לשיחה אחר כך במסוות 'איך אתה מסתדר בתיכון' כדי לברר למה הוא עצבני, העליתי חיוך קטן על הפנים ועברתי בין הבנים ונתתי להם חיבוק, בכל זאת, הרבה זמן לא ראיתי אותם.

"אז מה, כוסיות? ככה נוטשים?" ירון, הראשון שהכרתי מי'ב, שלח לי קריצה וסימן לי להתיישב לידו על הספסל, דוחף תוך כדי את גולן לקצה הספסל וכמעט מפיל אותו, גורם לי לצחקק במבוכה ולהתיישב לידו, שולחת חיוך מתנצל לגולן שדחף את ירון מאחורי הגב שלי, מחייך בתגובה.

ירון תמיד היה אחד החתיכים בעיניי, לא רק בגלל שהוא גם נשמה אמיתית מבפנים, פשוט כי יש לו את המשהו המיוחד הזה שהצליח מאז היום הראשון בכיתה י' למשוך את העין שלי. יש לו שיער שחור שתמיד מסודר בבלגן על הראש שלו, עיניים כהות שאפשר לטבוע בהן וחיוך עם גומת חן בצד שמאל שגורם לרוב הבנות להתפוצץ מרוב עונג כל פעם שהחיוך הזה נגלה לעיניהן. בפעם הראשונה שראיתי את ירון, ביום הראשון לכיתה י', הוא נכנס לכיתה שלי באמצע שיעור עם חלי המחנכת העצבנית, נראה כל כך סקסי ובטוח בעצמו ששמעתי כמה בנות מאחוריי נאנחות בהנאה, בוהות בו בלי בושה. אני לא אכחיש שגם אני בחנתי אותו קצת וברגע שראיתי את העיניים שלו ננעצות בשלי, השפלתי מבט מהר, מסתירה את הפנים עם הפוני של פעם ופונה לדבר עם מאיה, שישבה לידי. שמעתי את חלי ממלמלת כמה דברים וכשהפניתי אליה מבט גיליתי את ירון קורץ לי ויוצא בחיוך מהכיתה, משאיר את חלי לנסות להבין איפה היא הייתה בנאום הפתיחה שלה ואותנו בחזרה לקשקוש משועמם במחברות.

אחרי השיעור ירון פנה אליי ואל מאיה בהפסקה והציע לעשות לנו סיור בתיכון ואנחנו, למרות שכבר עברנו סיור משעמם ולימודי ביותר לפני ההרשמה, הסכמנו מיד והלכנו אחרי ירון שהכיר לנו את כולם. כל האנשים החשובים, לפחות. אחר כך גם הבנתי שהעובדה שירון פנה אליי זאת מחמאה אדירה שגרמה לרוב הבנות בי'ב לא לחבב אותי במיוחד, ולמרות שציפיתי בהתחלה להתנהגות סנובית ומתנשאת מירון, זה הדבר האחרון שקיבלתי ממנו, בנוסף ללגלוג שהייתי רגילה אליו מצד מבוגרים ממני, אהממיכאלאהמ.

אם להודות באמת, הייתי דלוקה על ירון כמעט חודשיים בתחילת השנה, עד שפגשתי את ליאור לפחות, והייתי מסמיקה כל פעם שמישהו רק היה אומר את השם ירון לידי או בטווח השמיעה שלי. מאז ירון ואני ממש התקרבנו והוא ידיד טוב שלי למרות שלא יוצא לנו לדבר הרבה בגלל שסוף השנה הביאה איתה גם לחץ מטורף של בגרויות ומגנים, בעיקר לי'בטניקים ולירון ביניהם.

"מה קורה? אני מתגעגע לחיוך שלך" ירון לחש לי באוזן, שולח לי חיוך מעודד ומסתכל עליי, מחכה לתשובה. "כלום" חייכתי את החיוך הכי גדול שיכולתי להעלות, "באמת שכלום" מוסיפה כנגד המבט הלא משוכנע של ירון "אני לא אוותר בקלות". באותו הרגע קרו מספר דברים שגרמו לי להיות מבולבלת.

שמעתי את מאיה פולטת "מטומטם!", זורקת על מאור את הפלאפון שלו וקמה ממנו בעצבים, מתרחקת לכיוון המבנה של הכיתות כשבזווית העין ראיתי את ליאור קם מהאבן ומתקדם לכיוון הדשא, בבהלה הבנתי שהוא לא מתקרב אליי אלא לתום שהלך לכיוון כמה בנים מי'א, כנראה כדי לומר שלום או משהו. ירון עקב אחרי המבט המתוח שלי וקלט את ליאור, מעביר בינינו את המבט וקם, שולח לי יד ומקים אותי אחריו. "בחירה שלך, ליאור" ירון נראה נגעל לרגע, "או החבר החדש שלנו" סימן בעיניו על תום שלא שם לב למה שקורה. "תום" פלטתי מהר בבהלה, בלי להבין בכלל מה אני אומרת, בוהה באימה שהלכה והתגברה ככל שירון התקרב לליאור, נעמד מולו וגורם לו לעצור במקום ולבהות בו בהלם מהול בכעס. עם כמה שאהבתי את ירון, בתור ידיד כמובן, שנאתי את העובדה המעצבנת שמה לעשות, הבנאדם טיפוס של מעשים שמעדיף לפתור דברים במכות מאשר בדיבורים.

התקרבתי אליהם מהר, מספיקה לשמוע את ליאור מתנפל עליו בעצבים "מה אתה חושב שאתה עושה?" ומעביר מבטים מירון אליי כשכבר הספקתי להגיע אליהם ולעמוד ליד הטיפוס המעצבן שקורא לעצמו ידיד שלי. ההבנה נדמתה להפציע על פניו של ליאור כשהוא גיחך בזלזול, מדבר לירון אבל נועץ את מבטו בי. "מה הבכיינית הראשית כבר הספיקה לומר לך?" ליאור העביר את המבט אל ירון "ולמה בדיוק אתה חושב שאתה תעצור אותי מלסדר כמה עניינים עם החבר הקטן שלה?".

"היי, תרגיע עם איך שאתה מדבר עליה- או שיהיה לך עסק איתי" האגרופים של ירון נקמצו בזעם, מעירים אותי לחיים וגורמים לי, עם כמה שידעתי שהדבר בלתי אפשרי, לנסות למשוך את ירון מהמקום. "די כבר, ירון!" פלטתי בייאוש, מצליחה בנס לנתק את המבט שנעץ בליאור ולהפנות אותו כלפיי, מצליחה למשוך אותו קצת הצידה באותה הזדמנות, "אני ממש שונאת כשאתה עושה את זה!".

"תגידי לי, את רצינית?!" התחלתי להתחרט כשראיתי שהעצבים מופנים עכשיו כלפי, "אני יודע שאת נורא אוהבת שהוא דורך עלייך אבל אני לא באמת מתכנן לתת לו להתקדם משלב הפגיעות הנפשיות לשלב הבא של הפגיעות המילוליות" המילים שלו חתכו את האוויר, גורמות לי להתרחק צעד אחורה ולצמצם את העיניים בחוסר אמונה מוחלט, לא מאמינה שירון כרגע אמר לי את זה. דווקא ירון מכולם.

אני יודעת שירון לא אוהב את ליאור, הוא לא היחיד, אבל מזה ועד להטחת דברים בפנים יש הרבה הבדל. זה הפתיע אותי, אני לא אכחיש, ובלי שום רצון להתמודד גם איתו עכשיו פשוט הסתובבתי וצעדתי לכיוון מבנה הכיתות, הולכת לחפש את מאיה בין ים האנשים הזועפים על הבוקר.

האבדה נמצאה די מהר, יושבת בשולחן האמצעי בכיתה עם הראש טמון עמוק בתוך הידיים בתנוחה דומה לזאת שאני מצאתי את עצמי בה בבוקר, כשרעידות קלות מאשרות את המסקנה שלי שהיא לא ישנה אלא בוכה. התיישבתי בכיסא שלידה, מרגישה איך כל תא מוח שיש לי מנסה לחשוב מה להגיד כדי לעודד אותה כמו שמאיה תמיד הצליחה לעודד אותי. מאיה הרימה את הראש לשמע קול החריקה הקל כשהתיישבתי על הכיסא, הקול שתמיד צחקנו בכיתה א' שהוא נשמע כמו פלוץ, והניחה את הראש על הכתף שלי.

"מה קרה, סיס?" הסתובבתי לכיוונה ככה שהראש שלה נח לי מעל החזה והיד שלי מלטפת לה בעדינות את השיער, גורמת לה לעצום עיניים ולנסות להסדיר את הנשימה. "אני ממש לא אוהבת לראות אותך ככה, ובטח שלא בגלל מאור..." השתתקתי כשמאיה הרימה את הראש ממני וניגבה את האזור מתחת לעיניים כדי לייבש את הדמעות שלא הפסיקו לזרום.

"נכון אמרתי לך שבנים הם עם חרא ואנחנו צריכות רק להסתדר עם הריח?" מאיה משכה באף וניגבה בתנועה מהירה את הדמעות שהצטברו מתחת לעיניים ולכתם על החולצה שלי. הנהנתי וחיכיתי להמשך המשפט שידעתי שיגיע, "כנראה שבלי לשים לב שקעתי בחרא" חיוך עצוב נגלה על הפנים שלה כשהיד שלה לא מפסיקה מעבודת ניגוב הדמעות שעוד המשיכו לרדת.

"מה מאור עשה?" השתדלתי לרסן את העצבים ולא לתת לקול שלי לחשוף כמה רציתי להרביץ למאור על זה שהוא פגע במאיה, הילדה הכי מדהימה שהכרתי בחיים שלי. מאיה חזרה להניח את הראש על השולחן אבל שמחתי לגלות שהרעידות הקטנות של הבכי פסקו ועכשיו זה הזמן שלה להסדיר את המחשבות למשפט מסודר. בכל זאת, בגרות בלשון עוד מעט.

"זוכרת את מישל, מהחטיבה?" מאיה הציצה מתחת לזרוע שלה כדי לבחון את התגובה שלי וכנראה שהייתה מרוצה מהבעת הסלידה שעלתה לי על הפנים, כי הראש שלה התרומם לאפשר לה להמשיך את הסיפור. ברור שזכרתי את מישל, הילדה הקטנה והמסכנה שהדבר היחיד שעניין אותה היו בנים, בעיקר כאלה שהיו קשורים למאיה איכשהו, כנראה בגלל השנאה שתמיד שררה בין שתיהן בלי סיבה ברורה לעין.

"סיפרתי למאור לפני חודש עליה כשהוא ראה כמה תמונות שלי איתה במחשב, את יודעת, על כל מה שקרה עם ירדן בכיתה ח', ומאור החליט שהוא לא אוהב לראות אותי עצבנית, בעיקר בגלל דברים שקרו בעבר" את החלק האחרון של המשפט מאיה אמרה בטון מזלזל, "ונפגש איתה כדי לנסות לשכנע אותה ליישר איתי דברים כדי שהעבר שלי לא ירדוף אותי" הטון המזלזל לא לגמרי נעלם מהמשך המשפט והשאיר אותי מבולבלת.

"אני לא לגמרי מבינה מה לא בסדר עם.." נעצרתי כשראיתי את המבט של מאיה והנדתי בקצרה עם הראש, לסמן לה שהיא יכולה להמשיך לדבר. אני יודעת שירדן פגע בה כשהוא הזמין את מישל לדייט שבוע אחרי שמאיה וירדן התחילו לצאת וחצי שנה אחרי שמאיה ניסתה לרמוז לו בלי סוף שהיא מעוניינת בו, בלשון המעטה.

"מסתבר שהם נפגשו לפני שבועיים ומאור לא הבין למה אני כל כך לא אוהבת אותה" זיהיתי בעיניים של מאיה מלאי חדש של דמעות שזועק לצאת החוצה כשהשלמתי לבד את המשך המשפט, "הייתי צריכה לגלות את זה היום, בשמונה חודשים שלנו, כי מצאתי תמונה שלו איתה בפלאפון שלו.. הם אפילו הצטלמו! עם חיבוק והכל.." מאיה חזרה לטמון את הראש בין הידיים ואני קמתי בעצבים מהמקום שלי, יוצאת מהכיתה ומתקרבת בהליכה מהירה למקום שבו הבנים של י'ב, ומאור ביניהם, ישבו קודם.

אני יודעת שיכול להיות שמאיה מגזימה עם התגובה שלה ושמאור בסך הכל רצה לעשות משהו טוב, אבל מישל היא נקודה רגישה בחיים של מאיה ומאור, בתור החבר שלה, אמור להבין ולא להיפגש איתה. וגם כשהוא כבר כן נפגש איתה, לספר למאיה על זה ולא להצטלם עם השרמוטה שהפכה את החטיבה לגיהינום לחברה שלך שאתה כביכול אוהב.

עד שהגעתי לדשא פרקי האצבעות שלי כבר היו לבנים מהאגרופים שהידיים שלי יצרו והייתי לגמרי מוכנה להוציא את כל הכעס שלי על מאור, החל מדחיפה קטנה של הגב שלו, כשהגעתי אליהם, כדי להצהיר על הנוכחות שלי. "מה..?!" המשך המשפט נתקע בפה של מאור כשהוא זיהה שזאת אני, אבל מה שהטריד אותי, יותר מהעובדה שמאור נראה אומלל ומסכן מולי, היה המראה של ירון עומד כמה מטרים משאר הבנים ומדבר עם לא אחר מתום, המשענת.

***

אני יודעת שלא עידכנתי הרבה אבל באמת חשובות לי התגובות שלכן, ביעקר כדי להמשיך עם כוח הרצון ולכתוב עוד הרבה פרקים ארוכים, ונקווה גם מענייניםD:

33>>