היסתכלתי עליה המום עינייה היו ריקות מרגש וקרות למראה.
הרעשים מסביבי היו ערבוביה של בכי הלם כאב מבוכה ואף מידי פעם נשמעו קולות צחקוק.
לא הכרתי אותה ... שאלתי את דוד מי היא הוא אמר לי שהיא קטנה מאיתנו בשנה קראו לה טל היא הייתה  תמיד מוזרה  ,
תמיד לבשה שחור, תמיד ישבה אם אותם החברים שלה במדשאה ליד הגדר, לפתע שמעתי מאחורי "מגיע לבת זונה פריקית מסריחה" הסתובבתי וראיתי את דנה
שמיסביבה שלושת החברות הקרקרניות שלה שכרגיל מסכימות בלי היסוס לכל שטות ושקר אשר יוצאים לה מהפה
"ממש חבורת תרנגולות רחלניות" אמרתי לדוד תוך כדי שרעש הסירנות המתקרבות הלך והתגבר. שהאמבולנס והמכבאי אש הגיעו הכניסו את כולם לכיתות,
שאלנו את המורה למה אי אפשר להישאר בחוץ  אבל היא לא ענתה  אחרי כמה דקות כבר הבנו את זה לבד , ישר עם רעש ההתנעה של המסור החשמלי, השתפדה חזק המסכנה...

בערב של אותו יום דוד קפץ אלי וביחד הלכנו לפארק לדפוק את הג'וינט שדוד הביא ...  "חתיכת גו'ינט זה אה יא דוד" אמרתי לו בזמן שאני מנסה לא להשתעל  או להחנק
"תגיד זה לא מפריע לך "? הוא שאל  "לא " עניתי לו "כמה שיותר חזק יותר טוב " מיד ירה לעברי "דיברתי על  טל יא סטלן" הוצאתי את העשן והעברתי לו את הג'וינט
"אההה..לא יודע  לא הכרתי אותה  " אמרתי לו תוך כדי שאני קם ונמתח  "אז לי זה מפריע " אמר לי "אני לא חושב  שיש סיבה מוצדקת לרצות להתאבד, וחוץ מזה אם הייתי מתאבד..." הוא לקח שאחטה ארוכה , שאף את העשן והוציא את כולו לכוון השמיים כאילו הוא זה יוצר את העננים  "לא יודע זה משהו אינטימי, לא עושים את זה מול הרבה אנשים ." "אולי היא רצתה להוכיח משהוא?"
"אולי" אמרתי לו חטפתי לו את הג'וינט מהיד והתישבתי "קיצר תביא לי להתמסטל... עוד שעה דנה צריכה להגיע אלי"