טוב אז זה הפרק האחרון אני לא יודעת אם יהיה עוד עונה או עוד סיפור אז קבלו ותגידו מה אתם חושבים על הסוף:
פרק חדש-
הוא הוריד באיטיות את כיסוי העיניים "מה זה??"שאלתי הגענו למקום הכי יפה שראיתי בחיים שלי הוא היה ממוקם על גבעת הר היה שם הרבה עצים ופרחים ודשא זה היה מקום מדהים.
"אהבת??שהייתי בלימודים כל פעם שהרגשתי עצוב או סתם רציתי לחשוב במקום מבודד שאף אחד לא יוכל למצוא אותי באתי לפה המקום הזה נתן לי תקווה והשראה אף פעם לא הבאתי לפה אף אחד זה היה המקום המיוחד שלי והבטחתי לעצמי שכשאני אמצא את אהבת חיי את האישה שאני ירצה לחיות איתה כל חיי אני יביא אותה לפה(הוא הסתובב אליי) ועכשיו שמצאתי אותה אני רוצה לחלוק איתה את המקום הזה שזה יהיה המקום המיוחד שלנו" הוא אמר
"ומי זאת האישה הזאת בדיוק??" שאלתי אבל את התשובה כבר ידעתי
"את אפילו שואלת?!" אמר ג'ו והדביק לי נשיקה.
הנשיקה נמשכה הרבה מאוד זמן אבל לא רציתי שהיא תיפסק הרגשתי כ"כ טוב כמו שהרבה זמן לא הרגשתי או יותר נכון מאז שפגשתי את ג'ו אני מרגישה מאושרת אף פעם לא הייתי מאושרת ככה,כל החיים שלי לא הרגשתי ככה עכשיו אני מבינה באמת מה כולם אומרים שאהבה זה הדבר הכי חשוב בחיים יותר מכל דבר אחר עכשיו אני מבינה שעל דבר כזה אי אפשר לוותר לא משנה מאיפה אתה,מה הדת שלך,מי אתה ומה חושבים עליך מה שחשוב זה מה שמרגישים מבפנים.
התנתקנו מהנשיקה הרגשתי משהו קסום,ומוזר שלא הרגשתי לפני זה
"גם את מרגישה את זה?"שאל ג'ו
"כן,זה מוזר ונעים באותו הזמן" אמרתי וצחקקתי
הייתי שתיקה לכמה שניות
"ענבל,אני יודע שאנחנו לא מכירים הרבה זמן אבל אני פשוט חייב לשאול אותך את זה אחרת אני בטוח שאני אפספס את הזדמנות חיי ואני התחרט על זה כל החיים שלי-מה קרה,מה אתה צריך לשאול אותי" קטעתי אותו כבר חשבתי שזה משהו רע..הייתי לחוצה
הוא קרע ברך ושאל" ענבל,את רוצה להתחתן איתי??"
"אמממ...תן לי לחשוב על זה....ברור!" קפצתי עליו ונישקתי אותו
הוא ענד את הטבעת על האצבע שלי ונכנסנו לאוטו שלו לכיוון הבית שלי לשאול את ההורים של בנוגע להחלטה שאני נשארת בארצות הברית.
נכנסנו לבית וההורים שלי ישבו על הספה כאילו ידעו שאני רוצה לדבר איתם.
<אחרי רבע שעה>
"אבל אמא.....את לא יכולה להפריד ביני לבין ג'ו,בין אם את רוצה ובין אם לא אני נשארת פה ומתחתנת איתו" אמרתי בכעס שלא מתאים לי היא פשוט שיגעה אותי איך היא חושבת שהיא יכולה בכלל לחשוב על להפריד אותנו??
"את צודקת אנחנו נישאר פה אני מצטערת חמודה" אמא אמרה בקול הרגוע שלה והמחבק
<אחרי חודש>
כל החודש הזה התעסקנו עם החתונה שלי ושל ג'ו,השמלה,המקום,הכיבוד הכול חייב להיות מושלם!
הגענו ליום החתונה וכל האורחים כבר הגיעו הם היו כ"כ נרגשים המשפחה שלי הגיעה מישראל לחתונה ויש לי משפחה מאוד גדולה!
והמשפחה המאוד מאוד גדולה של ג'ו גם הגיעה האולם היה מפוצץ כל האורחים הגיעו והחגיגה התחילה.
החתונה עברה בשלום היה מדהים האחים הופיעו עם שירים שלהם החתונה הייתה פשוט מהאגדות עד לרגע הזה...הרגע הכי לא צפוי שלא תכננו
הרגע בו באמת התחתנו הכומר והרב(טוב חתונה משני דתות לא!?) אמרו את הברכות
"ענבל האם את לוקחת את ג'ו לבעלך?"
"I do"
"ג'ו האם אתה לוקח את ענבל לאשתך?"
"I do "
ג'ו היה צריך לשבור את הכוס והוא לא כ"כ הבין איך אז כמה רסיסים נכנסו לו לרגל...מזל שהייתה שם עזרה ראשונה ואמבולנס-לכל מקרה של מעריצים.. והם הוציאו את הרסיסים מהר והחתונה המשיכה וכמו שנאמרים בסיפורי אגדות סוף טוב הכול טוב וזה מה שהיה נולדו לנו תאומים רוני,וגיל בת ובן ומה שנקרא:
"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה"
-סוף-
באמת שהתאמצתי שייצא הכי טוב שיכול להיות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
