אני מתביישת לפנות אלייך לעזרה.

אני צריכה שתעזבו אותי לרגע (ובלי הפולניות הרגילה)

אני צריכה לעמוד מאחורי ההבטחות שלי (לאן נעלם טיול מים 09'?)

אני צריכה חופש (ולא את ה"גדול")

אני צריכה לבכות איזה שעתיים ברצף

אני צריכה שתסביר לי מה עשיתי לא בסדר

אני צריכה לשנות גישה (די כבר)

אני צריכה שתתנו לי מרחב

אני צריכה ללמוד כבר להגיד לא ובדיוק מה אני רוצה

אני צריכה קצת ביצים

אני צריכה שתגיד לי שזה בסדר, המצב באמת מסובך ואתה פה בשבילי

אני צריכה חיבוק ענקי

אני צריכה שתגיד שאתה מבין שאני עוד לא שם, "באמת שאתה מסתדר עם זה"

אני צריכה שהכל ייעצר לשבועיים

אני צריכה שתפסיקו להיות תלותיים (אולי כי אני תלותית בעצמי?) (אני לא!)

אני צריכה לחזור לעצמי

אני צריכה לקבל החלטות

אני צריכה להפסיק לייצר צירופי מקרים

אני צריכה שתמות, עכשיו ומהר

אני צריכה מחמאה

אני צריכה פתרון

אני צריכה שתבטיח לי שכלום לא יתפוצץ

אני צריכה להרגיש קצת יותר חשובה

אני צריכה להרגיש קצת פחות חשובה

אני צריכה להפסיק להיות אובססיבית (ודרמה קווין, אם אפשר) (אני לא!)

אני צריכה שתסביר לי למה שיקרת

אני צריכה להפסיק להתחבט כ"כ הרבה

אני צריכה להפסיק להתנהג שלא-כמו-גברת

אני צריכה להפסיק לקטלג אתכן (המועדף עליי הוא.. אממ.. זונות?)

אני צריכה להפסיק לברבר

אני צריכה להפסיק לתפוס כ"כ הרבה מקום (ושוב, תפסיקו לפרש את זה פיזית)

אני צריכה יותר אפשרויות לשאוב מהן קצת "חבר-של time"

אני צריכה לרסק את הנייד

אני צריכה אותך

אני צריכה שהכל יהיה פשוט (אויש, סליחה; "לא מאתגר")

אני צריכה להפסיק לקנא (אני לא!)

אני צריכה לצאת מהפאקינגגגג מעגל קסמים הזה

אני צריכה (הייתי) להיוולד בזמן אחר

אני צריכה להפסיק לפזר אבקות באוויר

אני צריכה להפסיק להתאכזב ממך

אני צריכה להפסיק להיות "שחור-לבנית"

אני צריכה להיפרד ממך

אני צריכה להחזיר את הזמן לאחור

אני צריכה להשתנות חזרה

אני צריכה להפסיק לשאוף (לבינתיים)

אני צריכה להפסיק לקוות (אני מניחה)

אני צריכה לא לצפות שהשנה הבאה תהיה טובה יותר, זה בלתי אפשרי (הנוכחית הייתה מושלמת!)

אני צריכה להפסיק לדחות (וזה נורא מהותי)

אני צריכה להפסיק להאמין ש"We are alike"

אני צריכה להפסיק להשתמש בבמה הזו

אני צריכה להפסיק לפחד שכולם ישר מחשבים

אני צריכה עוד המון הזדמנויות חדשות (ו-וואו, כמה שזה אומר עליי)

אני צריכה להפסיק להיות טיפשה כ"כ

אני צריכה להפסיק להיות כ"כ מכוערת

אני צריכה להפסיק להתחמק

אני צריכה להפסיק לבזבז לכולם את הזמן (תהיי עניינית)

אני צריכה לא לתת לאנשים לחשוב שאולי עוד ייצא מזה משהו

אני צריכה להפסיק לאהוב את עצמי

אני צריכה עזרה

אני צריכה להפסיק לחפור (אבל הייתי צריכה לפרוק)

ולא נראה לי שאתה ממש שם בשבילי כדי להקשיב, ואתה היחיד שאני לא מתביישת לספר לו.

אל תתבכייני, טיפשה

ואלוהים, כמה אופייני לי למצוא את האסימון שבור ומרוסק על הרצפה אחרי שנפל מאוחר מדי, שוב.

הכל עבר כל כך מהר.. איך בכית לי שם אתמול ואמרת: "אני פוחדת.. הזמן נעלם", וכל-כך רציתי שתדעי שאני מבינה בדיוק מה את מרגישה.

הכל מאבד משמעות אחרי שהוא קורה כל-כך מהר. כבר איבדנו כיוון, אני מניחה. עמודים מנחים נוטים להתמוסס כשאין שניות לעיכול על הציר.

ורציתי לחבק, ורציתי לנחם, ורציתי שתדעי שבשבילי הכל מטושטש ושום דבר כבר לא באמת באמת נוגע, והיום כשהתקשרת ואמרת לי "שחר..", לא הייתי צריכה יותר שום דבר חוץ מזה כדי להתחיל לבכות ולבכות ולא להפסיק לעולם.

ובנקודה הכואבת הזאת פורחים הפחד והאימה, כשפתאום אני מעכלת שכשאתה עוזב אני יכולה לבכות ולייל ולשרוט ולדמם ולאיים ולהכאיב ולשתות ולצרוח ולפצוע ולצלק ולחבק אותך חזק-חזק ולא לתת לך לברוח, אבל כשאני על סף שקיפות כל שנותר הוא..

ואמרתי לעצמי שלעזאזל, אני לא רוצה ואני לא צריכה להתמודד עם המחשבות האלו ואמרת שדווקא מחמיא לי בוגר (אבל זה כמוה, ש"יפה לך מלא"). אני מכירה את המחמאות האלו, הן ברות חלוף, ובכל זאת בזאת יש משהו קסום, כי אם העזת לדרוש ממני כל-כך הרבה (וכבר מזמן התקדמתי מהשלב של "לדרוש יותר ממה שאני דורשת מעצמי") אז על הזין שלי שאתה לא שם כדי לעבור איתי את זה. על הזין על הזין על הזין סליחה

ולסיכום רציתי להגיד שנדוש ככל שיישמע, מצאתי את עצמי סוף-סוף בסמינר הזה, את עצמי שנעלמה בתוך כל מה שציפית ממני, ואת עצמי שנעלמה כשהכל התחיל לקרות מהר מדי ובלי שליטה ובתוך כל ייסורי המצפון שידעתי שאני אתגעגע לזה אח"כ, ובתוך כל האנשים שידעו והפרטיות כבר הטשטשה לגמרי ובתוך כל ההזיות שכבר מזמן איבדו כל קשר למציאות ובטח שאלייך.

ואני באופוריה עכשיו. באופוריה אופוריה אופוריה

אתה מתנהג כמו ילד בן שלוש