הקלדה חופשית

כן, יש לי התמכרות קשה.

לחומר מודפס.

לפעמים ספר טוב הוא הדבר היחיד שמציל את שפיותי. אני צוללת פנימה ושוכחת מה הרגיז או פגע בי.

הרבה יותר יעיל מכל חומר אחר, ללא תופעות לוואי מחרידות מסוג נשירת האף (קורה לשואפי קוקאין) ולפחות כרגע חוקי למהדרין ונקווה שפרנהייט 451  של ריי ברדבורי יוותר בגדר ספר מד"ב קלאסי ולא ספר חוזה עתיד.

בחודש רגיל אני צורכת לפחות 12 ספרים, לפעמים יותר, תלוי בעובי ומהות הספרים.

אם חלילה אין לי אינטרנט, הכמות עולה לספר אחד ליום, לפחות. לפעמים גם 2 שלמים.

נכון שחלק אני לוקחת מהספרייה, אבל בשנים האחרונות תקציבי הספרייה העירונית הצטמקו והם בקושי קונים ספרים חדשים וכשכבר קונים, הם חייבים לרכוש גם חומר שאני לא מוכנה לגעת בו אפילו עם מטאטא – כגון סופרים ישראלים שמחטטים בפופיק של עצמם, מוציאים משם גושי טינופת וכותבים להם שירי הערצה. או ספרים ישראלים שהעורך שלהם איבד את המספריים הוירטואליים שלו והותיר עמודים ע"ג עמודים של תיאורים פסאודו ספרותיים משמימים להפליא.

ויש גם אחרים שאינם ישראלים, למשל דון דלילו שלא עלה בידי לצלוח אפילו 40 עמודים מספר עב כרס שלו שגררתי הביתה במאמץ פיזי רב מהספרייה.

לא מתחברת לכאלה ספרים.

בקיצור – הספרייה העירונית רחוקה מלספק את הצרכים שלי, שקלתי להיכנס לראש העיר ולאיים עליו במשהו כדי שיגדיל את ההקצבה העירונית לספרייה. אך היות ואני ממש לא טיפוס של פיצוץ מכוניות, אז במה אני כבר יכולה לאיים עליו? בקבורת הרכב שלו תחת ערימה של צ'ולנט פולני? בחסימת דלת הבית שלו במטען דגים מלוחים? לו היה לי מספיק כסף כדי לקנות משאית של דגים מלוחים, סביר להניח שהייתי מבזבזת את הכסף בחנות ספרים.

המכסימום שבו אני יכולה לאיים עליו בהשתנה על גלגלי המכונית שלו (לא אני אישית, הכלבה), אך איכשהו לא נראה לי שזה יעשה את הרושם הנחוץ.

ומה לומר לכם רבותי? היום אני ממש, אבל ממש מפחדת.

בשנים האחרונות היו את כל מבצעי הספרים הנחמדים הללו – 4 במאה או 3 במאה או 1+1 והחיים היו נסבלים, כלומר הצלחתי לא להוציא יותר מ-200 ₪ בחודש בממוצע והסתממתי לי ברווחה.

אני בהחלט מבינה שבגלל המחירים הנמוכים סופרים, עורכים, מתרגמים ושאר עובדים קיבלו תמורה קטנה על עבודתם וברור שאני רוצה שהם כולם ימשיכו להתפרנס מהכתיבה וההוצאה לאור – כולל של ספרים שאני אישית לא מוכנה לקרוא.

אבל

בחודש הבא תכנס הרפורמה של לימור לבנת בשוק הספרים לתוקף ואני מפחדת שהם יעלו את המחירים ל100 ₪ (נו, 98 ) לספר, ימתינו לראות מי ממצמץ ראשון ואני לא אוכל לקנות יותר מ-2 ספרים בחודש – וגם זה בחודש טוב.

ויסלחו לי כולם – אך לדעתי 100 ₪ לספר זה בהחלט מחיר מוגזם, אם ההוצאות התקיימו כשהן מכרו ספרים ב-25-33 ₪ לספר אני לא רואה שום הסבר הגיוני למחיר של 100 ₪.

ועדיין, אני כמעט משוכנעת שזה מה שיהיה, לפחות בהתחלה.

בשנים שלפני פרוץ מלחמת גוג ומגוג בין סטימצקי לצומת ספרים הייתי קונה בחנויות יד שנייה או חנויות שמכרו ספרים פסולים, לרוע המזל כל החנויות שאני הייתי רגילה לקנות בהן נסגרו. כן כולן.

בחודש הבא אמורה להיכנס לתוקף הרפורמה בשוק הספרים (הלוואי שלימור ליבנת תאבד את הסמארטפון שלה, בצורה סידרתית ושיתקע לה הווייז בנתיבי אילון, קבוע) ואני לא יודעת מה לעשות.

להיכנס עכשיו לסטימצקי וצומת ספרים, לקנות בכמה מאות שקלים באשראי?

יש לי כבר מלאי טרי מסוים (כ-30 ספרים), אז לקנות עוד?

אבל לנו אין כבר מקום בבית, הכל מלא ספרים, כל הקירות, ארונות הבגדים, שידות, ארגזי מיטה – הכל מלא ספרים ונכון שבעלי הוא אדם שליו, שלא מתרגז בקלות ובעצמו אוהב לקרוא (שלא להזכיר שאמא שלו סבלה מאותה התמכרות, כך שהוא רגיל מהבית), אבל יש גבול, אני בטוחה שאפילו הוא יתעצבן אם בדרך לשירותים הוא יצטרך לטפס על ערימת ספרים.

או בדרך אל המקרר.

וכבר פיניתי מהבית את כל הספרים שאינם ראויים לקריאה שנייה ושלישית ואין לי שום קשר ריגשי אליהם.

לאלה שקיבלתי מתנה או שקראתי אותם בזמנים מיוחדים יש חסינות מפני מסירה (אני שומרת את הספר שקראתי ביום החתונה שלנו למרות שהוא הרולד רובינס לא מוצלח במיוחד). מה לעשות שאני אדם סנטימנטלי (או פתטי, תבחרו אתם)?

למעשה כבר פינתי אפילו ספרים שקראתי פעם שנייה והחלטתי שהם לא ראויים לקריאה שלישית (אל דאגה, הם נמסרו בבטחה, מעולם לא השלכתי או השחתתי שום ספר).

ועכשיו זה.

אין לי שמץ מושג מה לעשות.

לקנות, או לא לקנות?

זו השאלה.