היומן

6.8.06

קמתי, מסיבה שנשגבת מבינתי, בשעה 9:30 בבוקר. מיד נחפזתי למצוא לי תעסוקה (או אוכל), ואחרי כחצי שעה הערתי את ח' (בברוטליות :P), ושאלתי אותה מתי היא רוצה לצאת. סיכמתי עם הברווז ש"הוא אולי יבוא לסנטר, אבל לא בטוח". אני וח' יצאנו (ברגל :/) לכיוון העזריאלי, והצלחנו- למרבה הפלא- להגיע לעזריאלי. במשך כמה זמן הסתובבנו בקומה השלישית, וחיפשנו "זרים שהם חברים שאנחנו עוד לא מכירות", ומצאנו את מיכל וקורל- שתי בנות חמודות שעולות לט'- ואת נוגה, שחיפשה אותי במשך כמה זמן, אני חושבת. היינו שם עוד כמה זמן וחיכינו לפטמן (הוא משעשע אבל בוהה), שהיה אמור להסתובב אתינו. הברווז שימח והודיע ש"אני שם", ואני מגררתי בתסכול אחרי ח' ונוגה בכל רחבי העזריאלי. בחיפוש אחר "ריגושים". מיותר לציין שלסנטר הן לא הסכימו לבוא. אחרי מספר שכנועים (של ח'), הואיל בטובו הברווז להגיע לעזריאלי ("זה טיפה רחוק..."). אחרי חיפושים מסיביים אחרי החבורה האובדת של פטמן (הם הלכו לקנות בירה), דין (הוא היה למעלה, ומאז נעלמו עקבותיו) והברווז (מצאנו :P), ישבנו כולנו בחוץ, עם נוגה, פטמן, ח', הברווז ועוד בחור בלתי מזוהה. הוצעו לי צ'יפס (מגעילים) ומים וכולם התחילו לדבר על various נושאים. פטמן היה משוכנע שהוא מכיר את הברווז מאיפשהו, והברווז היה משוכנע שלא. אני אישרתי את הספקות- הוא לא בלוגר. נוגה, כמובן, ברוב הטאקט שלה (קודם היא שאלה Emo אחת אם היא בן או בת, וכשגילתה שהיא בת, אמרה "אמרתי לכן"), בירכה את ברווז בברכת, "אה, הזה של אנלוגית!" כמובן שנעצתי בה מבט מצמית (טוב, לא ממש :P), והיא למדה את הלקח שלה. במשך זמן מה, ישבנו במאונך אלד ךשני ("זוית בה לא נוח לאף אחד מהצדדים באיזשהו מגע), עד שגרמתי לו להתיישר, ואז אחד על השני, עוד פרץ טאקט נבע מפיה של נוגה ב"Awww". במשך זמן מה אני לא זוכרת מה קרה (שקט), ואז ח' החליטה שהיא רוצה אוכל, והלכנו ללוות אותה לשווארמה. או משהו כזה. (לאן פטמן ונוגה נעלמו? תמוה), והיא החליטה לנסות לאכול שווארמה בצ'ופסטיקס. הגענו לקומה שלוש, כשבדרך אינסטינקטיבית אחזתי בידו של ברווז (נשבעת. זה היה הזוי, ולא נתקל בשום התנגדות). ח' הצליחה לאכול מצויין את השווארמה שלה, וביקשה שאני אצלם אותה. הייתי כבר שרועה בחיבוק עם ברווז, ולקול מחאתו הייתי צריכה לקום חזרה כדי להגיע למצלמה. אחרי הרבה שינויים של איך שישבתי/שכבתי על מושב האבן ("תחליטי כבר מה נוח לך!"), החלטתי פשוט לשבת. אחרי שח' סיימה את השווארמה שלך, היא דרשה שנלך להפנינג ונקנה בועות סבון. למרבה הצער, הבועות עלו יותר מדי לטעמה (4.90, "בכברי זה עולה שני שקלים"), והתחלנו לחטט בחפצים ברחבי החנות, מוצאות כל מיני שטויות משעשעות, כמו לב חמוד שכתוב עליו "be my valentine" ("בוינג!"), והרבה ליפ גלוסים בטעמים שונים ("בננס" XD). הברווז סבל בשקט. כשיצאנו מהחנות, נתקלתי בד'74 המופרעת, וערכנו הצגה של שתי אנשות שלא ראו אחת את השניה הרבה זמן (חודש וחצי?), והיא הציגה את עצמה כאחותי. ח' מחתה בקול, "אני אחותה," וד'74 ויתרה. "ומי זה?" שאלה בזדוניות. "אח שלך?" "לא." "אז מי? אבא שלך?" "זה נראה לך כמו אבא שלי?" היא עוצרת לרגע. "זה החבר שלך?" היא שואלת, מרימה גבה. אני מהססת. "אתה החבר שלי?" הברווז, "המ, כן..." אני פונה לד'74 בחיוך, "כן, הוא החבר שלי." היא עוזבת ואנחנו ממשיכים ללכת במקומות משונים. בסופו של דבר הברווז נאלץ ללכת ("אני צריך ללכת ולהרביץ לאנשים בחליפות שחורות." "אבל יש פה המון אנשים בבגדים שחורים שאתה יכול להרביץ להם!" מחיתי בזעף) והוא עולה על האופניים שלו (יש לו אופניים, יא פארש. מה השטויות של "עזריאלי רחוק נורא"?) ונוסע. אחרי שהוא יוצא מטווח שמיעה (חיבוק, כמובן :P), ח' מתחילה לתחקר. "רגע, אתם חברים? באמת?" "המ, זה לא רשמי, אבל אני מניחה שכן." היא שותקת לזמן מה, ואחרי זה מוסיפה, "אבל הוא יותר נמוך ממך!" אני נאנחת בשעשוע, ואנחנו עולות חזרה לגג, מבלות מעט עם מיכל וקורל, ואז ח' נוסעת לג', ואני פונה לחזור הביתה. אחרי הליכה ממושכת במנחם בגין ("מה? מה אני עושה בבגין? טוב, אני אמורה להיות בבגין. ממש מנחם. בגין." :P), הצלחתי להגיע איכשהו לרמת-גן. כשארלוזורוב הצטלב עם ז'בוטינסקי, התחלתי לחשוד (משהו כמו עשר דקות אחרי השלט "עיריית רמת-גן" ><) במשהו, וביקשתי הנחיות משתי בחורות, לברר איפה לכל הרוחות אני נמצאת. בסופו של דבר לקחתי אוטובוס (וכמובן פספתי תחנה, והייתי צריכה ללכת את כל ארלוזורוב חזרה לפניה שלי. שואה ), והצלחתי להגיע הביתה.