היומן

18.5, 1140

לכל הרוחות. למה, לעזאזל, הסכמתי לחופשה המחורבנת הזאת? אילו רק ידעתי על הבגרות בערבית בזמן, לא הייתי צריכה להיות פה. המקום הזה משמים, אני במחזור, ואין שום דבר לעשות חוץ מלקרוא את וויקד (שממצה), לשמוע מוזיקה (עד שיגמרו הבטריות) ולהתכונן לערבית (מה שאני לא אעשה).

חע, הרגע אמא אמרה ליהוני ש"כל אחת מאיתנו מוצאת מה לעשות"! זה משעשע אותי. יהוני משחק בלייף ג'אקטס ("איטס פור יור לייף,") כמו מטומטם.

בשעה שתיים נגיע לאיזשהו-מקום-בתורכיה, בתקווה שנמצא מה לעשות.

אלוהים, אני כ"כ מרוחקת מציוויליזציה, שאני כותבת בשגיאות כתיב...

היה לי ספר של לורן וייסברגר, שבבעלותה של ה', אבל אין לי מושג איפה הוא, והמוסף של הארץ איפשהו בבריכה.

כדאי שאני אחזור לערבית.

די! בכל פעם שאני רוצה לענות על שאלה בערבית, אני מתחילה לחשוב באספרנטוֹ. זה ממש מעצבן אותי. אני רוצה ללכת מפה, או, אפילו יותר טוב! למות. ככה לא אצטרך לעשות את כל הבגרויות האלה, לפחות.

חזרנו מתורכיה! היה כיף לא נורמלי. בהתחלה, כשירדנו מהספינה, כל מיני אנשים ליד מוניות אמרו, "שלום!" והציעו לנו סיורים בכל מיני מקומות, אבל, בגלל שאנחנו תשעה אנשים, זה היה עולה 100$, אז וויתרנו. המשכנו ללכת, ופנינו אקראית, ובסוף הגענו לשוק, בו בכל מקום פשוט ראו שאנחנו ישראלים. ז' רצה שווארמה, אבל אנחנו רצינו ללכת לים. מצאנו מקום נחמד, ממש ליד המים, שמגיש משקאות וכאלה. אז שתיתי מעט מהבירה של אמא ("EFES" XD)- שהייתה מגעילה, כמו כל הבירות שטעמתי, והמשכתי עם המים שלי.

לבסוף נכנסנו למים. אני וק' תרנו לאורך החוף בחיפושינו אחר אבנים. יצא שלל טוב, ואחד שיש על החוף הסתכל בי ממש מוזר, כמו בוזי רק תורכי (XD). המשכנו לחפש אבנים איפה שהדייגים, וכשעברתי ליד מישהו (דווקא חמוד), הוא עשה "אהם". חיכיתי כמה מטרים והתחלתי לצחוק.

יצאנו מהמים והלכנו לשוק הקטן שליד הים. היו שם כמה דוכני "we can write name", אז קניתי לב חמוד מזכוכית שכתוב עליו השם שלי. ק' הסתבכה הרבה, ובסוף הלכנו לאכול שווארמה.

"זה גאוני!" אומר יהוני, נוגס בלאפה הממולאת שווארמה שלו, ומחייך. "חבל שאין כזאת בישראל.

המוכר של השווארה רואה את ז' טועם מהשווארה שלנו (המשפחה שלו קנו בשווארמיה מעבר לרחוב), ושואל אותו מה טעים יותר. הוא עונה, "I don't know, they're both exelent". אני מסכימה. חייבים לחזור לספינה.

בשעה שמונה משמיעים בכריזה את שמות האנשים שעדיין לא חזרו. אני מגלגלת עיניים וחוזרת לחדר לישון.