מִי הָיָה מֵאָמִין

בשיא הגובה תמיד נפלתי,הייתי מגיעה עד למעלה ותוך שנייה צונחת למטה,וזה היה כבר כמו הרגל

לעלות ולרדת,לעלות ולרדת,ואיכשהוא בסוף תמיד להישאר למטה.

הייתי עולה ועולה שלב אחר שלב,הייתי בטוחה שיש לי כבר את כל מה שנחוץ כדי שיהיה לי טוב,ומהר מאוד הייתי מאבדת את הכל.וכך הלאה והלאה.

לקום,דורש המון מאמץ,כוח רצון..ובכלל יכולת,ליפול לוקח מספר שניות שבהן נראה כאילו כל העולם נשבר.

המחשבות לא מפסיקות לחשוב עלייך,המילים לא מפסיקות להיכתב עלייך,והדמעות לא מפסיקות לרדת בגללך.

חשבתי שכבר מזמן עברתי את זה,שכבר מזמן למדתי לחיות עם זה ולהבין שזה מה שיש לי וזה מה שקיבלתי,

כנראה שלחשוב זה לא הצד החזק שלי.

אני מבטיחה לך וגם לעצמי, שיבוא היום ואני אראה לך שאני מי שאני גם בלעדייך,שלא הייתי צריכה אותך בחיים שלי כדי להיות,

וזה כבר לא יהיה נורא שאני משקרת לעצמי,אחרי 14 שנה מתרגלים.